הסופר הלאומי שהלך לעולמו כתב בספרו סיפור על אהבה וחשף את זכרונותיו מבית סבו וסבתו בקריית מוצקין.
לאחד מענקי הספרות הישראלית, עמוס עוז שהלך לעולמו בשבת היו שורשים מוצקינאים. בספרו "סיפור על אהבה וחושך" סיפר על זכרונות הילדות שלו מקריית מוצקין אצל סבו וסבתו" ובסדנת אמן שערך בקריה סיפר על חייו הבודדים של הסופר.
ראש העיר, חיים צורי: "זכרונות ילדות של אחד מגדולי הסופרים של ישראל היו בקריית מוצקין, שממנה שאב חלק בלתי נפרד מנוף ילדותו". ראש העיר, העלה במוצאי השבת פוסט ברשת החברתית ושם פרסם על הקשר המוצקינאי של הסופר עמוס עוז ז"ל.
צורי הוסיף: "צריך לשים את הפוליטיקה בצד. אמנם דעותינו הפולטיות היו שונות. מגוון ספריו של עוז הפכו לרבי מכר בינלאומיים ובספריו אף ציין בהתרגשות את זכרונות הילדות שלו משכונת הצריפים בקריית מוצקין (כצנלסון).
בדיוק לפני כחמש שנים בקריית מוצקין (24 בדצמבר 2013), ערך עוז ז"ל סדנת אמן בקריית מוצקין ושפך אור על חייו כסופר: "אתה יושב לבד בחדר ומדבר עם צללים. אין עם מי להתייעץ והספר מגיע לחדר בו אדם יושב לבד וקורא וכך הקריאה והכתיבה נעשים שניהם בשקט ובבדידות".
בספרו "סיפור על אהבה וחושך הזכיר את מוצקין ואת נוף ילדותו בקריה: "הייתי בצריפם המצופה בנייר זפת של סבתא- מאמה ושל סבא- פאפא בקצה קריית מוצקין" (שכונת הצריפים- רחוב כצנלסון כיום).
שכונת הצריפים
"השכונה" שנקראה לימים שכונת הצריפים, קמה באוקטובר 1933, שנה לפני שנוסדה והונחה אבן הפינה לשכונה השיתופית לבני שכונת המעמד הבינוני, קרית מוצקין. השכונה החדשה שכל כולה היה רחוב אחד המשתרע במקביל לכביש חיפה עכו, (רחוב כצנלסון היום), כללה 33 צריפים בהם שכנו 35 משפחות, נוסדה כאמור שנה קודם לייסודה של קרית מוצקין. סביבת המגורים של ראשוני המתיישבים בשכונה הייתה, גבעות ודיונות חול אינסופיות, ביצה גדולה, מאהלי רועים בדואים נוודים ובתי קבע "חושות" של הכפר ג'דורה שתושביו היו בעלי צאן, גמלים וג'מוסים.
בעלי המשפחות המשיכו כאמור לעבוד בחיפה והסביבה במחצבות ובסלילת כבישים. בשובם לביתם בסוף כל יום עבודה היו נושאים על גבם פחי מים לשתייה ובישול. רבים מהם חפרו בחצרם בארות לשאיבת מי תהום בעומק של 1-2 מטר, אך מים אלה היו ראויים לרחצה וכביסה בלבד אך לא לשתיה ובישול.
שש שנים הוארה אפילת הלילה בשכונה באמצעות עששיות נפט, בעלי האמצעים "האמידים" השתמשו במנורות לוקס. זאת עד לחיבור השכונה לרשת החשמל ב 1939.
חנויות מכולת או מרכז מסחרי לא היו בשכונה, תושביה נאלצו להרחיק עד לשווקי חיפה על מנת לרכוש לעצמם את המוצרים הנדרשים למחייתם. מאוחר יותר, בעלי יוזמה זריזים זיהו את הפוטנציאל הכלכלי ופתחו חנויות מכולת קטנות.
בשנים 1938-9 משתושבי השכונה החלו לעשות חייל בפרנסתם, החלו לבנות את בתי הקבע במקום צריפי העץ. מוסכם היה עם הקק"ל כי בעל צריף הבונה את ביתו מתחייב להרוס את הצריף. רוב הבונים עמדו בהתחייבותם אך היו כאלה, שמשנתארכה הבניה השאירו גם את הצריף ששימש להשכרה כהכנסה נוספת לכלכלת הבית. הראשונה לבנות בית קבע הייתה משפחת גרין. עם פרוץ מלה"ע השניה פסקה כמעט לחלוטין הבניה וגם חנות המכולת נסגרה. ועד השכונה בראשותם של קושניר וינובסקי החליט לתרום את המגרש הציבורי שליד החורשה לטובת בניית "צרכניה", שגם היא נסגרה כעבור שנים. עם תום המלחמה ב 1945, התחדשה גם תנופת הבניה בשכונה ורובה הייתה בנויה בתי אבן ובטון. בתום מלחמת השחרור רחובה האחד העובר בטבורה נקרא על שמו של ברל כצנלסון בזכות מאמציו ותרומתו להקמת השכונה.
