נושא: סיפורי מייסדים - 1939- 1933

סיפורי מייסדים – גרינברג פנינה ואברהם
(כפי שהועבר ע"י דוד כהן)

אני המספר את סיפורה של משפחת גרינברג, עליתי ארצה כעולה חדש במסגרת עליית הנוער ממרוקו בשנת 1950.

אברהם גרינברג נולד בעיר לבוב שבפולין כבנם היחיד של חוה ואלקנה גרינברג. בשנת 1920, ללא ידיעת הוריו עלה ארצה כחלוץ. כאן בארץ, התחבר לקבוצת לוי שבה היו חברים דוד הורוביץ, לימים נגיד בנק ישראל הראשון הסופר אורי צבי גרינברג ואחרים.
קבוצת עבודה זו, עסקה בעבודות חקלאיות מזדמנות ובין היתר, עבדה בסלילת כביש חיפה צמח. אברהם חלה במלריה וקדחת, מצבו היה קשה אך מאחר ולא היה מה לאכול נאלץ להסתפק בפיתות, זתים ובצל.

הידיעה על מצבו הקשה הגיעה עד לבית הוריו בפולין, אלה מהרו ובקשו ממנו לחזור לפולין בהבטיחם שאם יעשה כן, יקבל מהם במתנה סוס וכרכרה כיאה לבן למשפחה אמידה.
תשובתו הברורה והחד משמעית לא איחרה לבוא : "אם אתם דואגים לשלומי ורוצים אותי לידכם, בואו אתם לכאן".
ההורים המודאגים שמעו ועשו, קיפלו את עסקיהם בפולין ובשנת 1930 הגיעו ארצה. עם המשפחה הגיעה ארצה בת משפחה נוספת, פנינה לבית שוודרון.

לאחר תקופת היכרות קצרה, נישאו השניים ובנו את ביתם הראשון בחיפה. בשנת 1935 קנה אברהם מגרש בקרית מוצקין ושנה לאחר מכן עברו לגור בביתם החדש בקריה ברח' רנס 23.

כמעט מיד עם הגעתם לקריה, נרתמו שניהם לפעילות ציבורית, אברהם כחבר ההגנה ופנינה בארגון אימהות כגזברית האירגון. אברהם לא הרבה לספר על פעילותו בהגנה, אך אני זוכר איך כל יום עצמאות, היה לובש חולצה לבנה ועונד את סמל ההגנה ובגאווה הולך לאירועי יום העצמאות.

ביתם של פנינה ואברהם היה בית פתוח וחם, חלוצים רבים שהגיעו ארצה בגפם, התארחו בביתם עד שנימצא להם סידור אחר. כך היה גם עם ילדי קיבוץ דגניה שפונו מהקיבוץ בזמן המלחמה ואומצו ע"י משפחות רבות בקריה.

לפנינה ואברהם נולדו שתי בנות, האחת יהודית שהיתה חברה במחנות העולים ובגיל 17 עברה להכשרה בקיבוץ יגור. עם חבר נוסף חיים פוזנר מרמת גן התגייסה לנח"ל, השניים נשלחו לחזק את קיבוץ רביבים ולימים נישאו.

מרים, הבת השניה נשארה בבית ההורים, לימים הכרנו ונישאנו. מכאן הקשר שלי עם המשפחה הנפלאה הזו.