נושא: סיפורי מייסדים - 1939- 1933

סיפורי מייסדים – ברזילי חנה ושמחה
(כפי שהועבר ע"י בנם אברהם ברזילי)

זיקתם הראשונה של הורי חנה ושמחה ברזילי לקרית מוצקין, נוצרה למעשה, בזכות סבי אברהם ברזילי, שכיהן באותן השנים בהן נוסדה הקריה, כי"ור ועד המושבה ראש פינה. אלמלא ראה סבי בחזונו, כי באותו שטח שומם שהיו בו רק דיונות וגבעות חולות נודדים, עתיד לקום ישוב יהודי פורח ולימים העיר קרית מוצקין, עיר לתפארת, לא הייתה באה לידי הורי ההזדמנות להימנות על קבוצת מייסדיה, ראשוניה ובוניה.

כפי שמעיד המחבר דוד תדהר בספרו "אנציקלופדיה לחלוצי הישוב ובוניו", שראה אור ב1947 ערב הקמת המדינה.
במילים אלה תיאר את פעילותו של סבי אברהם : "... השתתף במרץ ובכוח השפעה רב ביסוד "אגודת המתנחלים", שבעזרת חברת "הכשרת הישוב", גאלה כ20,000 דונם במבוא עמק יזרעאל עוד לפני מלחמת העולם הראשונה, ובזה פתחה שער לגאולת העמק כולו. כן השתתף עם מנחם שיינקין ויוסף אליהו שלוש, בניהול "חברה חדשה" שגאלה קרקעות ליד צפת ... ובמשך שנים היה יו"ר וועד המושבה ראש פינה, ועסקן ציבורי בענייני מושבות הגליל העליון".

כפי ששמעתי לא אחת מהורי, הרי שמיד למחרת נישואיהם בראש פינה, הוביל אותם סבי לאזור החולות שהשתרע בסמוך למפרץ חיפה, ליד בית שומם שעמד שם בין גבעות החול (בית משפחת קיסל), הכריז בפניהם כי החליט ששם יבנה להם את ביתם. על כך הוסיף כי הוא עושה זאת, על מנת שגם להם יהיה חלק פעיל בבניין הארץ, ובמקום שלפי מיטב אמונתו עוד יקום בעתיד, ישוב יהודי חי ומתפתח.

הדברים היו למעשים ..., ומיד החלו ההכנות לבניית בית הורי (כיום שד' גושן מספר 17), אותו הקים הקבלן פשר. לידו הוקם בית זהה בצורתו עבור משפחת שבייד. מייד בסמוך אליו בנתה את ביתה משפחת פק ובצמוד לחצר ביתנו הוקם בית משפחת גרינפלד.

אט אט ובהדרגה, הפכו השבילים לסמטאות, הסמטאות לכבישי עפר והכבישים לרחובות. החלו להתפתח גם עסקים שונים כמו חנות "נעלי באטה" ברחוב הרק קוק, חנויות המכולת של זגגי ו"לייצה", חנות הדגים של "מוישה דר פישר", שסיפקו את צרכיהם הבסיסיים של התושבים. הסביבה כולה החלה שוקקת חיים.

כפי שזכור לי מימי ילדותי, היו הורי מעורבים תמיד במה שנעשה והתרחש בקריה הגדלה והמתפתחת.
אי לכך, היה זה טבעי כי כאשר התעורר הצורך בפתיחת כיתת לימוד לילדים הראשונים שגדלו במקום, הוקדש למטרה זו אחד מחדרי ביתנו. כך היה גם לגבי סניף הדואר הראשון שהוקם בקריה.
אפילו מורה לכינור בשם דוד ארביט, שעלה לא מכבר מרוסיה, זכה לפינה מתאימה בבית הורי, שם הקים כיתת לימוד בכינור והתפרנס בכבוד.

פעילותם של הורי בקרית מוצקין שלימים הפכה לעיר ואם בישראל, לא נשכחה מליבם של פרנסי העיר. בערב יום שחרור ירושלים שנת תשל"ט 1979, הוענק לאימי ע"י ראש העיר משה גושן, תואר יקירת העיר קרית מוצקין, "לאות הוקרה והערכה על פועלה הרב".

באשר לי עצמי, עם חלוף השנים ועקב נסיבות שונות כמו לימודים, נישואין, עבודה וכיו"ב, העתקתי את מקום מגורי מקרית מוצקין. אולם עד היום, כאשר אני מצוי עם עצמי ולבדי, אני משוטט במחשבות, בדמיונות ובחלומות "הבית", כפי שהוא מצטייר בעיניי, בית הורי בקריה. בדיוק באותה המתכונת הזכורה לי כתבנית נוף ילדותי.