המייסדיםמתיישבים אנשי ארגון המעמד הבינוני, ראו בחזונם ישוב שהוא שכונת מגורים מטופחת בפרברי חיפה, וגם המקום בו תמצא להם פרנסתם. העימותים המרים ביותר עם הקק"ל שבאו לידי ביטוי גם במאבקים הפוליטיים הפנימיים בין חברי ההנהלה לבין עצמם, היו בנושא זה.  

שאלות כגון: האם החנויות ירוכזו במרכזים מסחריים או ברחבי הישוב? האם ברחובה הראשי של השכונה או גם בצדדיים? האם יותר לפתוח חנות בתחום כל מגרש הפרטי? מי יפקח או יכווין את  סוג החנויות? ועוד.

מטבע הדברים, כל גורם וכל אחד על פי השקפת עולמו ניסה "למשוך את העגלה" לכיוונו.  

ביום 11.07.35קק"ל אינה שותפה לדעת הנהלת הקריה באשר לכיוון התפתחותה המסחרי. שולחים משלחת לירושלים. כולל בעלי המלאכה הדורשים את חלקם.

ב17.07.35 ההנהלה קוראת לסדר את יו"ר המועצה שביצע מהלך עצמאי אצל הקק"ל. מנדלסון : הסכמנו למה שהוכרחנו. אסור לקק"ל להתערב בפרנסה שלנו ולהכניס אותנו למסלול שלא נוכל לזוז. אם רוצים להיות ק. מוצקין עלינו להלחם. מפעלנו מבוסס על האיניציטימה (יוזמה (מ)) הפרטית.

חסיד : אני מכבד את מנדלסון, אבל מי שלח אותו לירושלים?

מנדלסון : אני יו"ר המועצה ורשותי לעשות זאת. פעם שניה אל תשאל דברים כאלה, כי לא אתן לך תשובה.

ברקוביץ : שמעתי שהיו אצל קליבנוב ואצל רוזין. לקלקל אסור גם ליו"ר המועצה.

טויסטר : אינני בא להגן על מנדלסון. אם נוזפים ביו"ר המועצה, נוזפים במועצה כולה.

גבירצמן : לערוך מלחמה.  חסיד : מציע 3 אנשים. לא לתת להם הוראות אלא שישיגו את המקסימום.

חסיד : קק"ל לא תדבר עם איש בלי מנדט. קפלן : מה בדבר החנויות?

ברייטמן : ועדת החנויות לא הצליחה  T.P.C אשרה רחוב אחד. קק"ל לא לקחה בחשבון את הצרכנים אלא אזורים. צריכים לדרוש 30 חנויות. קפלן : מדוע 30? גבירצמן : על כל 25 בית חנות. מנדלסון : הגרלה מגוחכה.

קפלן : לסדר חנויות במקום שדרוש ולא להתחשב במשלח ידו של בעל המגרש. לא להרשות בבית יותר מחנות.

ביום 28.07.35, מנדלסון : להגיש לקק"ל את הצעת השכונה בהקדם. קפלן : לדרוש תשובה במשך זמן ידוע.

שפירא : לא נוכל לעשות דבר נגד קק"ל. יש 2 דרכים, חופש פעולה או להתאים את המגרשים לחברים שזקוקים לחנות ולהחליף להם את המגרשים.

צ'רבינסקי : לא יכולים להתחשב עם כל החנוונים. על חופש פעולה אין לדבר. יש דרך אחת, פרינציפ טופוגרפי.

טויסטר : לתת לכל בעל חנות לפתוח חנות.

מחליטים : "לשלוח משלחת לקק"ל. לקבל הצעת הועדה לחנויות בהתאמה למצב הטופוגרפי והמקצוע".

ביום 29.07.35 גבירצמן : קק"ל אינה מרשה לפזר חנויות וקבעה מרכזים. בתי קפה ואוכל לא יהיו במוצקין, בועדת בנין הערים היא נכללת בישוב מסוג B. (הסתלק).

מנדלסון : קק"ל הופכת את כל תכניותנו. להגיש תכנית לבורוכוב. או או : בעד פזור או בעד רכוז.

ברקוביץ : האם הסכמנו לפזור?  ברייטמן : כן, הוחלט.

מנדלסון : הצעת הפזור לא התקבלה. להגיש קונטרה הצעה של מרכזים. אם נלחם, ננצח. להקים 8 מרכזים מאלה תתפתח רשת חנויות. אם חברים מאחורי גבינו מסדרים ענינים, לא נצליח.

ב30.07.35 מכינים משלחת לועדת בנין העיר בחיפה : "לקק"ל מציעים 3 הצעות : א'. פזור. ב'. רחוב ראשי ובתי מלאכה ב2 רח' הצדדיים. ג'. שני הרחובות הקיצוניים. לא יסכימו לראשונה להציע שניה אח"כ השלישית ואין לזוז מהצעה זו".

ב08.08.35 היו"ר ברייטמן מתחייב להשיג מקק"ל אשור ל30 חנויות ומבקש ארכה בת שבוע ימים.

גבירצמן : לחבר תיכף ומיד תזכיר בארבע שפות. להודיע לבורוכוב שאם לא יקבל הצעתנו נשלח תזכיר לקונגרס.

ברקוביץ : הצעת ברייטמן אינה מעשית. רצה לצאת ידי חובה כלפי החנוונים. השכונה אינה עבור החנוונים. צריך להתחשב עם הדרך של השכונה ולא של החנוונים. מתנגד להגבלה של 30 חנויות.

קפלן : מדוע אנו הופכים מה שדברנו? לתת פרנסה לאלה שאין להם מבלי להתחשב אם פלוני בעל מגרש הוא חנווני או פקיד. גם צורה יש לתת לשכונה.

גבירצמן : לדאוג לשכונה ולא לחברים. אמרתי לבחור ב3 איש והיו צריכים לקבוע מקום החנויות מבלי להתחשב בחברים. אסור לגזול פרנסה ממישהו. מכיוון שהמו"מ עם קק"ל נכשל נחליט על מקומות הכרחיים.

מנדלסון : כולם רוצים בטובת השכונה כ"א אחד לפי כינורו. חשבנו לסדר חנות בכל פינה לטובת הכלל והפרט גם יחד. ויתרתי על פזור, הסכמתי לרחוב אחד בו התנועה רבה. לבא לקק"ל בהצעה לרחוב ראשי ולדרוש 35 חנויות.

ברקוביץ : המלחמה אינה שווה אם לא יהיה הסכם ביננו. מציע 30 חנויות ברחוב הראשי ובהגרלה.

ברייטמן : מסכים לרחוב ראשי, אבל לא חברי ההנהלה והמועצה.

קפלן : אתפטר מן הועד. בגלל זה אינני צריך לסבול.

ברקוביץ : מסכים עם קפלן. למה שיסבול אם חבר ועד?

טויסטר : להפסיק המו"מ עם קק"ל ולשלוח איש לקונגרס.

גבירצמן : פה לא נשיג כלום. בקונגרס נוכל להעביר דבר מה. אינני מבטל הצעת ברייטמן אבל לדרוש 4 ימים.

מנדלסון : לכתוב התראה לקק"ל ולתת ארכה של 4 ימים ואם לא נפנה לקונגרס.

ברקוביץ : לשלוח תזכיר לקונגרס, חבל על הזמן.

ברייטמן : לדחות ההחלטה עד יום א'. ההצעה אינה מבושלה ואין להחליט כרגע.

קפלן : ברייטמן מעכב את בנין השכונה. איננו יוצאים ידי חובתנו לחברים.

ברקוביץ : אנו בעד מלחמה וכשבאים לקק"ל אנו מתרפסים. הייתי בלוחמים ועזבתי את המערכה. אם מישהו בועד אינו צריך לאבד את זכותו.

ברייטמן : אינני מתנגד אלא דוחה. נבוא בדרישה ונלחם עד חרמה.

חסיד : יסתלקו כולם ויעזבו את הענין לברייטמן.

ב12.08.35 מנדלסון : "הצענו 3 הצעות, לא קבלו אף הצעה. או שנכנעים או להתחיל במלחמה. ההנהלה מסכימה לדרוש מקק"ל חנויות ברחוב הראשי חוץ מברייטמן שמתנגד".

ב28.10.35 ברייטמן : "מסרנו הצעה לקק"ל על אופן קביעת מגרשים לחנויות שהתבססה על העצמאות, רצינו להבטיח שהחנווני יוכל לפתוח חנותו על מגרשו, קק"ל התנגדה. בפגישה האחרונה חל שינוי לטובה. קק"ל פיזרה את האזורים המסחריים, אפשר לפתוח 35 חנויות. גם לאחר זה רוב החנוונים ישארו בלי חנויות.

מנדלסון : הצעת קק"ל רחוקה מפתרון השאלה. בכוונה אסרו על חנויות ברחוב הראשי כדי לפגוע בעורק של הקריה. לדרוש פיזור ואם יהיה צורך, חנויות נוספות. הועד יחליט בזה. לעמוד על חנויות לאורך כל הרחוב הראשי.

ברקוביץ : קליין מתנגד לחנויות ברחוב הראשי שתפרענה את המנוחה לתושבים. עכשיו שעת כושר ללחוץ על קק"ל, מצב העבודה בשוק יכריח אותה לעשות ויתורים.

לוטרשטיין : מדברי הקודמים ניכר שמוכנים לתמוך בחנויות ברחוב הראשי, זה לא יתכן. לא כל החנוונים בעלי מגרשים ברחוב הראשי.

זגגי : הפרובלמה העיקרית שלנו להשתחרר מהאפוטרופסות של קק"ל.

פרוש : חובתנו להגן על זכויות החברים וזה רק על ידי פזור. לדרוש את הפינות של כל הרחובות.

גרושקביץ : לעמוד בתוקף על פזור. במקומות שיורשו חנויות אז רק חנות אחת לשימוש עצמי.

שחורי : לדאוג לחנויות על מגרשים קרובים לרכבת, שנמשוך את אנשי הפועל המזרחי.

זגגי : מה אכפת לנו אם זה שרשאי לפתוח חנות יפתח יותר.

ברייטמן : החברים תומכים בפזור. זה הפתרון היחיד לבנין השכונה. קק"ל תתנגד להרשות חנויות ברחוב שלם, להצביע בשאלה זו. יש נימוקים מספיקים להגן על עמדתנו.

ברקוביץ : קל לקבל החלטות מאשר להגשים אותן. הממשלה לא תסכים בנין חנויות בפזור.

מנדלסון : לאלה שינהלו את המו"מ לתת דירקטיבה מוצקה לא לזוז מעמדת הפזור.

החלטות : 1). לדרוש שהחנויות בקריה תהינה בפזור לפי מצב המגרשים של החנוונים, לכל חנווני רק חנות אחת. אם יתברר שאין אפשרות לבנות חנויות בפזור, לדרוש חנויות ברחובות שלמים. 2). כתנאי ראשון החנויות שכבר נבנו בין אם נמצאות באזור החנויות ובין אם לא, לאשר אותן. 3). להרשות בתי מלאכה בלי מכונות בכל המגרשים השייכים לבעלי מלאכה בצורה שחלונות הראוה יהיו מכוונים לרחוב והכניסה מצד החצר.

ב06.11.35 ברייטמן מדווח על המו"מ עם קק"ל. "מספר החנויות עלה ל50. מה שנותר שנוי במחלוקת, הגבלת מספר החנויות לחנוונים. זה ההסכם ואותו מוכרחים לקבל אם רוצים שנצא מהסבך שבו נמצאים ללא מוצא. החיים במרוצתם יתגברו על התחומים שנקבע עכשיו ואפשר יהיה לפתוח עוד חנויות".

מתחילה "הסתערות" כללית על ברייטמן וההסכם.

ברקוביץ : זאת לא הצעה אלא הסכם שהוחלט עליו באופן גמור. ההסכם  בניגוד גמור להחלטה שהתקבלה. לא קבלנו שום דבר, לא פזור ולא רחוב, לא ספקנו את החנוונים ולא את צרכי השכונה.

מנדלסון : ההסכם הוא מפלה גמורה בשבילנו. עורק החיים של השכונה הוא הרחוב הראשי ודווקא את הרחוב הזה הוציאה קק"ל מבנין חנויות. האם ע"י כך שניתן ספוק ל-8 חנוונים תבנה השכונה ותתפתח? להודיע לקק"ל שאנו עומדים על החלטתנו. יש להצטער שברייטמן פעל מתוך ניגוד גמור להחלטה ברורה.

חסיד : אין הצדקה למעשי ברייטמן. היה רשאי לשמוע הצעת קק"ל ולהביא אותה לאשור. לא לחתום על ההסכם.

לוטרשטיין : להסכים להצעת קק"ל והחיים יעשו את שלהם. כשלונותינו מזה שאין לנו עמדה קבועה.

גרושקביץ : מתפלא שב"כ שלנו עבדו בניגוד להחלטה מפורשת, תופעה מכאיבה העשויה להשפיע לרעה על כל דרכי פעולותנו. תמיד אפשר יהיה לעשות אחרת מכפי שמחליטים. מאידך גיסא איני רואה דרך להפר את ההסכם, נאבד את שארית הפרסטיז'ה שלנו והמוסדות לא יוכלו לבא אתנו בשום הסכמים מחשש שמחר נהפוך את הקערה על פיה. אינני מפקפק שברייטמן התכוון לטובה. לקבל את ההסכם בתנאי שיכניסו בו שינויים.

שחורי : לעבד הצעה חדשה לקק"ל. לא להודיע לחברים שום דבר כי זה יגרום לקושיים רבים.

צ'רבינסקי : מה שהשגנו יתן דחיפה להתפתחות הקריה. אם לא קבלנו הכל, הרי שבמשך הזמן אפשר יהיה להגדיל את מספר החנויות. אותו הפרוצס היה גם בהדר הכרמל.

ברקוביץ : שההנהלה כולה תתפטר.

מנדלסון : להודיע לקק"ל שהאנשים שחתמו על ההסכם לא היו מיופי כח לחתום.

ברייטמן : אינני מתחרט על זה שעשיתי. דרך זו מבטיחה את התפתחות הקריה. אלה שמציעים את ההיפך יכניסו את הקריה שוב לידי קפאון וממילא לידי חורבן.

טויסטר : להודיע לקק"ל שהאנשים שנהלו את המו"מ לא היו מיופי כח לעשות זאת.

הוחלט : "להודיע לקק"ל שההסכם בענין החנויות שהובא לפני ההנהלה לא קיבל את אשורו".

ברייטמן מגיש מיד התפטרותו : "בזה אני מתכבד להודיע לחברי הועד של ק. מוצקין שאני מתפטר מתפקיד של יו"ר ההנהלה ומלהיות חבר ההנהלה. בכל הכבוד פ. ברייטמן". גם פרוש מתפטר.

בהנהלה קצת "נבהלים" ומשנים "מעט" את ההחלטה : "ההנהלה מחליטה שאין רשות לברייטמן להתפטר עד האספה הכללית הקרובה. את המכתב לקק"ל לפי שעה לא לשלוח". "להפגש לישיבה דחופה בבית גרושקביץ". שם מחליטים : "לאחר ברור נוסף מחליטה ההנהלה לדחות ההסכם ומבקשים אשור המועצה. אם המועצה גם תסכים לדחות, להודיע לקק"ל".

ביום 11.11.35 מנדלסון : "המו"מ עם קק"ל נהלו אנשים שלא נבחרו, להודיע על ביטול ההסכם".

זגגי : לא הלכנו לייסד שכונה בכדי ללון שמה, כל אחד רוצה להסתדר ולהעביר את עסקיו.

טויסטר : להסתפק בנזיפה באנשים שנהלו את המו"מ. את ההסכם אין לקבל. קפלן : מצטרף.

ברקוביץ : אצלנו אין ערך לועדות. קק"ל הזמינה אנשים שאפשר להתפשר אתם. בישיבה השתתפתי גם אני. ברייטמן אמר לי שצריכים לעמוד על דרישותנו, אינני יודע למה שינה דעתו.

פיגנבוים : התנגדנו למרכזים וקבלנו חנויות בסמטאות צרות שאפילו אוטו לא יכול להכנס.

צ'רבינסקי : שלחנו אנשים וצריכים לכבד את חתימתם. מתנגד לאנרכיה שהיום יסכימו ומחר ידחו.

זגגי : בחרנו בועדה ולא היה רשות לאף אחד לנהל מו"מ ולגמור. לבטל את ההסכם. 

טויסטר : מציע נוסח החלטה : "ההסכם שנעשה ע"י אחדים מחברי ההנהלה, מתנגד להחלטה שנתקבלה. המועצה מוחה כלפי החברים שהרשו לעצמם לפעול על דעת עצמם, אם כי כוונתם היתה לטובה. הפעם בהתחשב שהפרת ההסכם עלולה לגרום לנזקים גדולים לשכונה, מחליטה המועצה לא להתנגד להסכם ולאשרו".

סגל : מתנגד לביטול ההסכם ושיכתבו לקק"ל שלא היה לאלה שנהלו את המו"מ הרשות לחתום.

מנדלסון : לאשר החלטת ההנהלה שהיא דוחה את ההסכם. ההצעה מתקבלת ב 5 דעות.

נבחרת ועדת מו"מ חדשה, בהם ברקוביץ : "אם הועדה תראה שאי אפשר לבא להסכם לפי הצעתכם, נדרוש ייפוי כח לגמור באיזה שהוא אופן אחר".

מנדלסון : על הועדה לנהל מו"מ ברוח ההצעות שלנו, כל הצעה חדשה יש להביא לאשור המועצה.

ביום 13.11.35 גרושקביץ : התפטרות ברייטמן בתור יו"ר אפשר לקבל, אין לקבל התפטרותו מההנהלה בכלל. אין לקבל התפטרותו של פרוש. מחליטים לפנות למתפטרים לחזור בהם. במידה ולא, לזמן חברים חדשים להנהלה.

מנוסח מכתב לקק"ל : "בתשובה למכתבכם, עלינו להודיעכם, אם כי זה בלתי נעים לנו מאד, שהמו"מ והמסקנות, עומדים בניגוד להחלטה של הנהלת הקריה. לאור עובדה זו אינו יכול להתאשר על ידנו. החברים שניהלו את המו"מ לא היו מיופי כוח להסכים להצעה השונה מזו שנתקבלה ע"י המוסדות הנ"ל, אשר כתוצאה מזה התפטרו.

השאלה החיונית אינה יכולה להישאר בלי פתרון. מבקשים לקבוע ישיבה עם ב"כ שיהיו מיופי כוח לפתור את השאלה באופן סופי".

ביום 28.11.35 זגגי : "עשינו נכון שלא אשרנו. להשתמש בכל האמצעים שקק"ל יקבלו הצעתנו.

מחליטים : "לקרוא לאספה כללית ולהחליף את ההנהלה".

ביום 12.12.35 המבוכה גדולה. צ'רבינסקי : לפנות לתושבים ולעשות משאל, אחרת קק"ל לא תסכים לנהל אתנו שום מו"מ ותעשה את שלה. צריך לאשר את ההסכם.

טויסטר : ברייטמן הודיע שסידר הסכם ודחינו אותו. אמרו שקק"ל תוותר בגלל המצב הכלכלי. הייתי בירושלים ופגשתי את בורוכוב שאמר לי שהוא תמיד מצדד בק. מוצקין. אבל בגלל שדחו את ההסכם קק"ל תנהל בעצמה את עניני הקריה ולא תזוז מעמדתה.

זגגי : מו"מ נהלו אנשים שלא קבלו יפוי כח ולא יודעים לנהל מו"מ. לבחור אנשים בעלי מסחר שידעו לנהל מו"מ, עכשיו בארץ כולם בעד שלום ואפשר יהיה לקבל מקק"ל הכל.

אטקס : אנו אשמים בצרות שיש לנו מקק"ל. לקבוע באופן פרינצפיוני במה קק"ל יכולה להתערב ובמה לא.

מנדלסון : בלי חנויות הקריה לא תתפתח. צ'רבינסקי וברייטמן שאינם מהמעמד הבינוני לא מבינים את הענין והם דוקא מצדדים בהסכם.

טויסטר : שנתיים מטפלים בענין קק"ל ואינני רואה אפשרות לצאת מהסבך. מחליטים החלטות ולא מוציאים לפועל ולא פועלים לפי ההחלטות. אנו צריכים להתפטר ולתת לאחרים לעבוד.

מחליטים : לבחור ועדה למו"מ עם קק"ל עם יפוי כח לגמור על בסיס החלטת המועצה.

בראשית אפריל 36 אספה כללית ובחירות. ברייטמן ופרוש נבחרים מחדש, גרושקביץ מחוץ להנהלה.

ב14.04.36 ברקוביץ היו"ר החדש : "יש הצעה מהמושל וטסון כיצד לסדר את החנויות, אבל זה צריך להשאר סוד". (ההצעה אינה מפורטת בפרוטוקול), מפתיעה יותר ההחלטה להקמת צוות מו"מ בהשתתפות ... ברייטמן.

ביום 07.05.36 החלטה : "לפנות לקק"ל שתשלח את בורוכוב כדי לגמור בענין החנויות ובמידה שלא יבוא, לא תהיה לנו ברירה אחרת מאשר לפתור את השאלה הזאת בעצמנו ועל אחריותנו".

ב18.05.36 לא התקבלה תגובת קק"ל. עולה ענין חדש, בקשות לרשיון ל4 מאפיות בנוסף ל2 הקיימות, שאלת מספר החנויות הולכת ומסתבכת. בתוך שבוע אמורה להתכנס ועדת בנין ערים בחיפה לדון בנושא.

בהסתמך על "הצעתו הסודית" של המושל וטסון, מחליטים : "ההנהלה מאשרת את ההצעה לחנויות כפי שהוגשה, ועומדת בתוקף על הצעה זו. ההנהלה מקווה שקק"ל תסכים להצעה ותגיש אותה לאשור ועדת בנין ערים המקומית עד יום ד' 20.05.36. במקרה שקק"ל לא תסכים להצעה או שלא נקבל תשובה עד יום ד', תגיש בעצמה את ההצעה. בהצעה זו לכלול 4 מאפיות בתוכן 2 המאפיות הקימות. אם קק"ל תסכים להצעה, להסתפק רק ב-2 מאפיות הקימות ולא לעורר את השאלה של שתי מאפיות חדשות".

ביום 23.07.36 הסכם פשרה על בסיס ההנחה, "הזמן יעשה את שלו". "החנוונים הביעו נכונותם להשיג רשיונות לחנויות ע"י פעולה עצמאית  בפני המוסדות הדרושים, בתנאי שהועד לא יתנגד וימליץ על הדבר הזה. לתת את ההמלצה הדרושה, בתנאי שאת כל הפעולות יעשו החנוונים בעצמם".

מחליטים על בניית מרכז מסחרי מסודר "שבו אפשר יהיה לבנות גם קול-נוע".

ביום 22.06.37 החלטה "הפונים למשרד בדבר רשיון לחנות צריכים לשלם 10 לא"י במזומנים ולמפרע".

ביום 11.07.39 לפנות לקק"ל בבקשה להרחבת מסגרת ההסכם ולהרשות הקמתן של חנויות נוספות.

ביום 18.09.39 נפחא : "יש סיכויים לקבל מספר מצומצם של חנויות נוספות. לשם זה יש לבטל מגרשים שנועדו לחנויות ובעליהם אינם זקוקים להם או שטרם בנו".

אלנבוגן : "לטפל בחנוונים הגרים בקריה ואין להם פרנסה אחרת, לזכות בחנות ואין צורך בפרסום הדבר".

קפלן : "בא הזמן לתקן את העוול שנעשה לחנוונים. לפרסם את הענין כדי להמנע מטענות ותביעות לאחר מעשה".

מחליטים לפנות למועמדים ע"פ רשימות ולהציע להם חנות. לבטל מגרשים שנועדו לחנויות ולא נעשה בהם שמוש.

ביום 03.10.39 ברקוביץ : "על כל מבקש לשלם 10 לא"י במזומן ללא פשרות. ללחוץ על קק"ל שתרשה חנויות נוספות". לאחר דיון מחליטים "3 לא"י במזומן והיתרה ב7 שטרות".

ביום 23.11.39 מכתבו של יעלי הממונה על המחוז מטעם קק"ל. "המועצה רואה במכתב סילוף עובדות וכוונה לפגוע ולזלזל בעסקני הקריה. לפנות ללשכה הראשית של קק"ל ולהעמיד את מצב הדברים כהווייתם ולהוקיע את היחס המעליב של יעלי כלפינו. להטעים שבכזו אטמוספרה איננו רואים אפשרות לשתוף פעולה עם מר יעלי. יש בכוונתנו לשגר משלחת לירושלים לתקן את מצב הענינים".

כעבור שבוע 30.11.39 נפגשים עם יעלי. ביום 10.12.39 דו"ח מהפגישה. לפי ווהל, יעלי מוכן להתאמץ ולסייע בהשגת רשיונות נוספים לחנויות, אלא שצריך גם קצת לוותר. ברקוביץ : "מו"מ לנהל עם הלשכה הראשית ולא עם יעלי". אלנבוגן : "אינני חושב שאצל בורוכוב נצליח יותר מאשר אצל יעלי". מחליטים לפנות ללשכה הראשית ולנסות להשיג יותר.

ביום 03.01.40 "לפנות עוד פעם לקק"ל ולבקש אישור לחנויות, אין מוצא אחר".

ביום 27.05.40 מכתב הסוכנות היהודית  בחתימת נחום תשבי אל בורוכוב בלשכת הראשית של הקק"ל.

"בהתאם לבקשת קק"ל בקרתי בק. מוצקין 3 פעמים. שוחחתי עם יו"ר וחברי הועד ועם הרוב המכריע של חנווני הקריה. גם היו לי שיחות עם עסקנים בסביבת הקריה על סמך הפעולות הנ"ל באתי למסקנות הבאות".

בהמשך 7 סעיפים המתארים את מצב השכונה. בסעיף 8 נאמר "אשר לדאגת קק"ל לשמור על צביון הקריה כעיר גנים, חולק אני על כך בהחלט, אם כדאי לעמוד על דבר חיצוני מחוסר ערך, בו בזמן שידוע היטב שאוכלוסי הקריה עמוסים חובות ומחוסרי הכנסה, המאפשרת ליהנות מסדורים אסתטיים ובריאותיים שקק"ל דואגת להם במידה כזו. דאגתה הראשונה של קק"ל צריכה להיות : יסוד נקודות ישוב חדשות וביסוס מקורות מחיה לתושבים. רק במקום השני באים הדברים האחרים הנחוצים והמועילים. במקום לדאוג לכך שמספר החנויות יהיה מוגבל, יש לדעתי לדאוג שבק. מוצקין יתפתח הייצור גם במלאכה זעירה ותעשיה וגם בירקנות. קביעת "אזור לתעשיה" בק. מוצקין אינה מספיקה כלל וכלל. יש צורך בפעולה מוגברת מטעם קק"ל, אולי בשתוף פעולה עם מוסדות אחרים, לשם פתוח אזור זה. יש להכניס בהקדם האפשרי תעשיות בית בקריה".

אם קק"ל תסכים לדעתי ומוכנה ללכת בדרך ששרטטתי, אשמח להגיש לכם ולועד ק. מוצקין הצעות מסוימות".

ביום 25.05.43 סגל : "בשם קק"ל אני מוסר שאת המגרשים המסחריים בשטח הנוסף יש למסור רק לסוחרים". מחליטים "לסדר הגרלה מיוחדת של המגרשים המסחריים בין סוחרים שעומדים לפתוח חנויות"

ביום 20.11.46 גרושקביץ : "כאן בקריה הערבים מוכרים ברחוב ונגד תשלום מסי השוק. חוץ מתקלה זו ישנם גם תושבי חוץ הפורצים גדר. תושבי הקריה הנושאים בעול המיסים, יש להם הזכות לדרוש את הגנתנו נגד דברים כאלו. הם טוענים כי הזרים מקפחים את פרנסתם. חשבתי שכדי להוריד שאלה זו מהפרק, עלינו לקבוע מקום מסוים בתור שוק, ואז נפטר מהערבים ומרוכלים בלתי רצויים".

רייס : "המדובר הוא באיש זר המוכר דגים. אני בעד לתת זכות קדימה לאנשי המקום. מוצקין היא המקום היחיד במפרץ שלא שומרים על זכויות אנשי המקום. בקשר לשוק זה יהיה לא נכון לתת למישהו פתחון פה כאילו אנו נותנים לערבים רשות למכירה בקריה. לדאוג כי לא ימכרו בקריה ולא לדאוג לשוק".

דוארמן : "השאלה אינה פשוטה. כמו בקריות השכנות דבר זה יש לחסל. בקשר לערבים אסור לקבוע מקום מסוים כי זה יראה כהסכמת המועצה. עלי לציין כי הערבים גם מכניסים לקריה, לרופאים, בתי מרקחת וחנויות אחרות. אני מבקש להוריד שאלה זו מהפרק. ומה שקשור לרוכל הדגים, לזה יש להתנגד כי זה מצריך סדורים סניטריים שאי אפשר לסדרם בעגלה, לכן הדגים הנמכרים מהווים סכנה לבריאות הציבור". אין החלטה.

ביום 12.05.49 "להזמין אצל המהנדס גורפינקל סקיצה להקמת בנין לבעלי מלאכה ולהגיש לקק"ל ולועדה לבנין ערים".

ביום 01.06.49 "מר חלפון הביא תכנית לבנין בית מלאכה שבו יהיו תאים בשביל בתי מלאכה". מאושר.

ביום 18.05.49 "שטרן מקס מבקש לאשר לחלק עופות רק לו ולזלברבנט".

החלטה "אי אפשר למלא את בקשתו כי החלוקה נעשית לפי מספר הצרכנים שנרשמו אצל כל סוחר".

ביום 18.05.49 "קפלן יוסף מבקש רשיון לפתיחת חנות לתקון אופנים, מכונות תפירה וכתיבה" החלטה "לאשר".

ביום 03.01.50 חלפון : "מרכז בתי המלאכה שבישיבות האחרונות הוחלט להקימו בין הרחובות :דבורה, אהרון ויעל, קק"ל מסכימה לתכניות ויש לעשות תכניות להגשים תכנית המועצה".

החלטה "להקציב 150 ל"י לשם עיבוד תכניות לועדה לבנין ערים".

ביום 31.08.50 "בקשת מר אלעזרי לבית לינה – אושרה". הוקם בית המלון הראשון בקרית מוצקין, מלון אלעזרי.