ראשית התחבורה הציבורית במפרץ חיפה
(מתוך ארכיון העיר וארכיון חברת אגד)

בשנת 1924 התיישבה בעכו הערבית קבוצת חברים-חלוצים שעסקה בכריית "זיפזיף" מחוף הים והעברתו על גבי חמורים לתחנת הרכבת, במסגרת כיבוש העבודה העברית. קבוצה זו קראה לעצמה "קבוצת זיפזיף".

בשנת 1926 הצטרפה קבוצה נוספת, יוצאי העירה פיעסק ברוסיה וביחד רכשו עגלות ופרדות ל"שכלול" אמצעי ההובלה של הקבוצה.

בשנת 1929 מאורעות תרפ"ט, החמיר מצבם של חברי הקבוצה כמיעוט יהודי מבוטל בקרב אוכלוסיה ערבית עוינת, מפחד התקפות האספסוף הערבי הועברו הנשים והילדים לשכונת נווה שאנן בחיפה, הגברים נשארו והמשיכו בעבודתם למרות הסיכון.

בשנת 1930 הצטרפה הקבוצה לשיכון עובדים שנבנה בקריית חיים, מכיוון שלא היה בידיהם הכסף הדרוש להרשמה, סיכמו כי "ישלמו בעבודה". הקבוצה התפצלה לשניים, חלק עסק בעבודות הכשרת הקרקע והובלת חומרי בנין לשכונה הנבנית, חלק אחר המשיך בעבודת הזיפזיף בעכו.

בשנת 1933 התגוררו רוב חברי הקבוצה בקריית חיים, ברשותם כבר היו חמש משאיות להובלת חומרי בנין לאתרי הבניה השונים של חברת "סולל בונה".

באותו זמן קיים יהודי בשם גרינברג שרות תחבורה ציבורית פרטי ב"קו 14", בין קריית חיים וחיפה. לרשותו עמדו שני אוטובוסים קטנים ומיושנים שהופעלו ע"י נהגים שכירים שלא כל כך הקפידו על לוח הזמנים, המחויבות הייתה ל... שלוש נסיעות ליום לאוטובוס. השירות לא היה רווחי האיש התייאש והשירות הופסק.
בצר לו, פנה ועד שכונת קריית חיים אל "קבוצת זיפזיף" ובקש מהם לקחת על עצמם את נושא התחבורה. חברי הקבוצה הרימו את הכפפה, רכשו בתשלומים חמישה אוטובוסים חדישים מדגם "ריאו" בעלי 24 מקומות ישיבה כל אחד, והחלו להפעיל מחדש את קו 14.

בשנת 1935 החליטו חברי הקבוצה להתאגד כקואופרטיב תחת השם "משמר המפרץ", אך הקפידו להמשיך ולשמר בסוגריים את השם הישן "קבוצת זיפזיף".

בשנת 1938 הביאה הקבוצה צריף גדול שישמש כתחנה מרכזית וחניון לאוטובוסים. הצריף הוצב בצומת קריית חיים על כביש עכו-חיפה, מכאן שמו עד היום – צומת ה"צריף", למרות שהצריף לא קיים כבר שנים רבות.
בתקופת מלחמת העולם השנייה הסיעה חברת "משמר המפרץ" חיילים בריטים עד לבנון, ירדן, סוריה ועיראק.

בשנת 1942 התמזג לחברה הקואופרטיב המתחרה בשם "זבולון".

בשנת 1947 "משמר המפרץ", "חבר" ו"הר הכרמל" התאחדו ויצרו את "שחר", שבסופו של דבר התאחד עם שלושה קואופרטיבים גדולים אחרים שעברו את אותו תהליך כל אחד באזור אחר בארץ ויצרו את "אגד".

גם תושבי שכונת הצריפים שעלו לקרקע ב 1933 ואנשי שכונת מוצקין שעלו לקרקע ב 1934, השתמשו בקו זה על מנת להגיע למקום עבודתם, לעריכת קניות ולהסיע את ילדיהם לבית הספר בחיפה.

בפרוטוקול מס' 53 מיום 26.03.35 של ישיבת ההנהלה, אנו מוצאים כי אנשי השכונה לא היו מרוצים מן השרות ולכן התקבלה ההחלטה הבאה: "לאור המו"מ שהתנהל בענין זה עם מעונינים שונים, באה ההנהלה לידי מסקנה, שיש צורך להקים גוף יורידי מיוחד בעל אופי קואופרטיבי אשר על שמו ואחריותו יתנהל השרות הנ"ל. מייסדי הקואופרטיב יהיו ה"ה ברייטמן, ברקוביץ, גוורצמן".

המשך סיפור השתלשלות העניינים "המעניינת" בנושא התחבורה הציבורית, בין שכונת מוצקין למפעילי שרות האוטובוסים, בכתבות נפרדות.