רחובות ושמות - גני ילדים ומעונות

רחובות ושמות – גני ילדים ומעונות

גן אלון – על שם יגאל אלון. (ראה כתבה רחובות, כיכרות ......ערך : יגאל אלון, באתר זה).

גן אלישבע – על שם אלישבע קפלן. משוררת חברת ארגון הפועל הצעיר, אשת ציבור ופעילה בתחום החינוך. רעייתו השניה של מי שהיה ראש הממשלה השלישי של מדינת ישראל, לוי אשכול.

גן אלמוג - על שם יוסף אלמוגי, אזרח כבוד של קרית מוצקין. (ראה כתבה רחובות, כיכרות ......ערך : אלמוגי יוסף, באתר זה).

גן בוקסר – על שם משפחת בוקסר שהיגרה לארה"ב ותרמה את לרשות המקומית את הקרקע לבנית הגן.

גן ביכורים - חג הביכורים אחד משלושת הרגלים (פסח שבועות וסוכות), בהם נהגו לעלות לירושלים לבית המקדש ולהקריב קורבנות. למרבית החגים באותה תקופה, היתה זיקה לעונות החקלאיות. האיכרים העלו מנחה לבית המקדש מביכורי השדה ופירות מובחרים משבעת המינים. בהגיעם לירושלים קבלו את פניהם נכבדי העיר והכוהנים לבושים בבגדי חג וקבלו מידיהם את הביכורים. מנהג זה התקיים כל זמן שבית המקדש היה קיים.
חג הביכורים נקבע לזמן קציר החיטה "שבועות", הקרוי גם "חג זמן מתן תורה" וגם "חג הבכורים". חג זה הוא השלמה לחג הפסח ונחגג 7 שבועות לאחריו, והוא יום עצרת. שניהם חגי ראשית היבול. בחג האביב השעורה, ובשבועות קציר החיטים, כאשר לאחר היגיעה הרבה של השנה החקלאית, מגיע היום בהם בו אפשר ליהנות מהיבול.

גן בן גוריון – על שם דוד ופולה בן גוריון. (ראה כתבה רחובות, כיכרות ......ערך : בן גוריון, באתר זה).

גן דפנה – ע"ש עץ הדפנה ובשמו העברי ער אציל ממשפחת העריים. עץ ירוק עד המצוי בחורשים הים תיכוניים בא"י, במקומות גבוהים וקרירים. גזעו ישר וקליפתו חומה אפורה, מגיע עד לגובה של 10 מ'. פריו דומה לזית ועם הבשלתו מכחיל משחיר ומכיל שמן ריחני המשמש לתרופות. עליו המסורגים והריחניים משמשים כתבלין וגם כמרחיקי חרקים.
היוונים והרומאים נהגו לעטר את ראשי המנצחים בתחרויות הספורט בזרי עלי דפנה, כמו גם כסימן לאצילות. מקור המנהג במיתולוגיה היוונית, בה מסופר על תחרות ירי חיצים שנערכה בין האל אפולו אל השמש לבין ארוס אל האהבה. ארוס ירה אז חץ אחד, חץ האהבה בליבו של אפולו ואת החץ השני חץ השנאה בליבה של נימפת היער דפנה. אפולו המאוהב החל רודף אחרי דפנה שברחה מפניו ובצר לה פנתה לאבי האלים שהפך אותה לצמח, הלא הוא צמח הדפנה. אפולו המאוכזב אימץ לעצמו את שיח הדפנה והחל מאותו יום ענד על ראשו זר עלי דפנה.

גן דקל - (ראה כתבה רחובות, כיכרות ......ערך : דקל, באתר זה).

גן הדס - (ראה כתבה רחובות, כיכרות ......ערך : הדס, באתר זה).

גן היובל – לכבוד שנת היובל לישראל.

גן ורה ויצמן – ע"ש ורה וייצמן אשת הנשיא הראשון של מדינת ישראל, חיים וייצמן. נולדה ב1881 בעיר רוסטוב, על נהר הדון ברוסיה. ב1900 בהגיעה לג'נבה שוויץ ללמוד רפואה התוודעה לד"ר חיים וייצמן שהיה מרצה באוניברסיטה. לציונות התוודעה בעקבות עיסוקי בעלה ובעיקר כשעברו להתגורר באנגליה. היא ליוותה את חיים וייצמן לכל הישיבות והקונגרסים הציונים, דברה בארבע לשונות וניגנה בפסנתר. כל זאת, מלבד ניהול הבית והטיפול בילד שנולד, העבודה המעשית בבית החולים וסיום לימודי הרפואה בהצטיינות. ב1920 הקימה בלונדון את ארגון ויצ"ו יחד עם רבקה זיו.
ב1949, עם היבחרו של ד"ר ויצמן לנשיא המדינה, היה ביתם הפרטי למשכן הנשיא הרשמי. העיצוב הפנימי של הבית תוכנן ע"י רעייתו ורה, רב החפצים הגיעו מביתם באנגליה שם גרו כ30 שנה.
לימים, כתב עליה חיים ויצמן : "אם יכולתי להמשיך באורח חיי ולהתמסר כולי לעבודתי בלי להתייגע בעניינים כספיים, הרי זה בזכות ראיית הנולד, המסירות והכשרון המעשי שלה".

גן זיידן – על שם הגב' לובה זיידן מהגננות הראשונות בקרית מוצקין ולימים חברת המועצה המקומית. הגן נבנה מכספי הירושה שיועדו למטרה זו.

גן חביבה רייך – ע"ש חביבה רייך. נולדה ב1914 בכפר קטן בסלובקיה. בנעוריה היתה חברה בתנועת הנוער "השומר הצעיר" ובגיל 25 עלתה ארצה והצטרפה לקיבוץ מענית. ב1917הצטרפה לפלמ"ח והתנדבה ליחידת הצנחנים של הארגון, בפיקוד משותף של הבריטים והסוכנות היהודית. משימת היחידה הייתה לצנוח מאחורי קווי האויב באירופה, במטרה לסייע במאבקן של בעלות הברית ולחבור לפרטיזנים בכדי להציל קהילות יהודיות שהיו תחת השלטון הנאצי. מתוך 250 מתנדבים שאומנו, נחתו על אדמת אירופה 32 ובהם חביבה רייך. ב21.09.44 צנחה בסלובקיה עם עוד 3 צנחנים קרוב לכפר הולדתה. המטרה המידית היתה ליצור קשר עם "קבוצת העבודה" יחידת מחתרת יהודית, אולם היא אחרה את המועד. היחידה גורשה אל מחוץ לאיזור עוד לפני שהגיעה. במהלך השבועות שלאחר מכן עסקה בארגון יחידה יהודית עצמאית מקרב תושבי הכפרים באיזור. "כל יום שאנו נותרים בחיים הוא מתנה משמים", כתבה באחד ממכתביה. עם הגיע הנאצים לאזור, נמלטה עם חבריה להרים. לאחר שבוע נתפסה עם עוד 11 לוחמים וב20.11.44, חודשיים אחרי שנחתה על אדמת סלובקיה, הוצאה להורג עם עוד 6 מחבריה. ספינת המעפילים "חביבה רייך", קיבוץ להבות חביבה וסמינר "גבעת חביבה" נקראים על שמה.

גן חנה סנש – ע"ש חנה סנש, (ראה כתבה רחובות, כיכרות ......ערך : חנה סנש, באתר זה).

גן כלנית - (ראה כתבה רחובות, כיכרות ......ערך : כלנית, באתר זה).

גן מנדלברוט – ע"ש הגב' פנינה מנדלברוט, מראשוני קרית מוצקין, פעילת ציבור מראשי ארגון ויצ"ו בקריה וחברת המועצה המקומית. (ראה כתבה סיפורי ראשונים – מנדלברוט פנינה ונפתלי, באתר זה).

גן נרקיס - (ראה כתבה רחובות, כיכרות ......ערך : נרקיס, באתר זה).

גן נתניהו – ע"ש יונתן (יוני) נתניהו, (ראה כתבה רחובות, כיכרות ......ערך : נתניהו יונתן, באתר זה).

גן סביון - (ראה כתבה רחובות, כיכרות ......ערך : סביון, באתר זה).

גן עדן – כשמו כן הוא.

גן עין גדי - (ראה כתבה רחובות, כיכרות ......ערך : עין גדי, באתר זה).

גן פירס – ע"ש משפחת פירס, תורמת הכספים לבנית הגן.

גן צביה – ע"ש המשוררת והסופרת צביה לובטקין צוקרמן. ילידת פולין וחברה פעילה בארגון "החלוץ". עם כיבוש פולין ע"י הנאצים וריכוז היהודים בגטאות, הועברה לגטו ורשה. שם המשיכה בפעילותה למען יהודי הגטו ולימים היתה ללוחמת מן המנין במחתרת היהודית בגטו. לאחר דיכוי המרד ע"י הנאצים הייתה מהניצולים הבודדים מקבוצת מורדי הגטו. כותבת צביה "ראיתי את אלפי הגרמנים מקיפים את הגטו, כאילו הולכים לחזית הרוסית. מולם עמדנו עשרים וכמה בחורים ובחורות, לכל אחד אקדח ורימון, לכל הקבוצה שני רובים, כמה פצצות תוצרת בית ובקבוקי מולוטוב. היינו שמחים ועליזים כי ידענו שסופם יבוא. ידענו שינצחו אותנו, אבל בעד חיינו ישלמו מחיר גבוה ואכן שילמו. כאשר ראינו את דמם הניגר ברחובות בהם ניגר קודם לכן דם יהודים, היתה בנו שמחה ולא חשוב מה יהיה מחר. הם נסוגו בפחד עצום, אנחנו אספנו את הנשק שלהם. מובן שהם חזרו וביתר כח, כשהעלינו טנק באש התחבקנו והתנשקנו, אף כי היה בטוח שאיש לא ישאר בחיים. הייתה הרגשה כי נקמנו. בליל הפסח נכנסתי לבונקר של הרב מייזל, הוא שם ידיו על ראשי ואמר : ברוכים תהיו. טוב לי למות עכשיו. הלוואי עשינו את קודם". לאחר לכידתו של הצורר הנאצי אדולף אייכמן והבאתו למשפט בארץ, הייתה צביה לובטקין אחת העדות הראשיות במשפט.

גן קורצאק – ע"ש יאנוש קורצק, (ראה כתבה רחובות, כיכרות ......ערך : יאנוש קורצאק, באתר זה).

גן רחל המשוררת – ע"ש המשוררת רחל בלובשטיין סלע. נולדה ב1890 בסרטוב על גדות הוולגה בצפון רוסיה. סבה מצד אמה, היה רבה של ריגה וקייב. אביה נחטף לצבא הצאר אך שמר בקנאות על יהדותו. מששוחרר לאחר 25 שנה קיבל רשות לגור בכל רוסיה ולעסוק במסחר. לימים נישא ונעשה סוחר עשיר. אשתו הראשונה ילדה 4 ילדים, השניה ילדה עוד 12 נוספים ורחל היא בתו ה11 מאשתו השנייה. בילדותה למדה בבי"ס יהודי וקיבלה חינוך לציונות. בפרעות 1905 התחבאו בבית הסופר בורכוב שם הסתתרה גם משפחת שמישקביץ, לימים בן המשפחה יצחק, היה לנשיא השני של מדינת-ישראל. רחל הייתה ילדה חולנית עוד בצעירותה ונסעה לקרים לריפוי והחלמה. ב1909 היא עולה ארצה ומגיעה ליפו ואח"כ לרחובות. שם למדה עברית ונהגה ללכת לכל הצגות הבכורה בת"א. פעם פגשה את פולה בן-גוריון שפנתה אליה ברוסית, רחל לא ענתה לה ומשנשאלה לפשר התנהגותה ענתה "אשת מנהיג עברי צריכה לדבר עברית".
רחל רוצה להיות חקלאית ומגיעה לחיפה שם פוגשת את חנה מייזל, מנהלת בי"ס לחקלאות ומייסדת "חוות הפועלות" בכנרת אליה מצטרפת רחל. בגלל חולשתה היא רועת אווזים, וכך יכולה להתבודד בטבע, דבר המוצא את ביטויו לאחר מכן בשיריה. כעבור שנתיים רחל יוצאת ללמוד חקלאות באוניברסיטת טולוז, בצרפת, אז פורצת מלה"ע ה1. בתום לימודיה חוזרת לרוסיה לבקר בבית אביה ומטפלת ביתומים פליטים, אז נדבקה במחלת השחפת. ב1919 חוזרת ארצה לכינרת ומצטרפת לקבוצת "דגניה" כאגרונומית. מחלתה גוברת ובאביב רופא מאבחן את המחלה, "שחפת פתוחה". המחלה מסוכנת והחברים מבקשים שתעזוב. היא עוברת לפ"ת, ומלמדת בבי"ס החקלאי לבנות. עקב מחלתה היא עוזבת גם את פ"ת. רחל ינאית בן-צבי, נותנת לה משרה בביה"ס שלה בירושלים. מצבה מדרדר, המחלה גוברת עליה והיא הייתה נאלצת לשכב בביתה. ב1925 משה בילינסון מסדר לה חדר בעלית הגג ברחוב בוגרשוב 5 בת"א. בחדר מטת ברזל קטנה, שולחן וכסא מתנדנד שפניו תמיד בכיוון השמש. בחצר ניטע עץ דקל שיזכיר לרחל את מראה הכינרת.
עם זאת, חלה הרעה במצבה הבריאותי והיא מועברת לסנטוריום בגדרה. ביום 15.4.1931 היא חשה ברע, ומועברת בעגלה לביה"ח הדסה בת"א, למחרת נפטרה. בהתאם לצוואתה שנכתבה בשיר, נטמנה בבית הקברות של קבוצת כינרת.
גן רחל פועל בבית משפחת ילינצקי ברחוב הרב קוק. עגלון ומראשוני הקריה, חסוך ילדים שתרם את ביתו לקהילה.

גן רימון – חטיבה צעירה, (ראה כתבה רחובות, כיכרות ......ערך : רימון, באתר זה).

גן רעות – ע"ש הנס שום, ראש העיר באד קרויצנאך העיר התאומה הראשונה בגרמניה. ביוזמתו ובתרומת העיר התאומה, הוקם הגן, ךציון הידידות והרעות בין שתי הערים ושני העמים.

גן שקד – חטיבה צעירה, עץ נשיר ממשפחת הורדניים, קרוי בערבית לוז ואפייני לשולי מטעים וחקלאות נטושה. גובהו עד 8 מ', פורח בפריחה לבנה בחודשי מרץ אפריל הראשון בין עצי פרי הקיץ ומסמל את בא האביב. מקל שקד פורח מסמל לכן זריזות ושקידה. פרחיו מדיפים ריח נעים ומתוק. פרי שקד הבר מריר ונובע מהמצאות חומר ציאניד רעיל המשמש לו כהגנה. כבר בתקופה קדומה בוית השקד, פריו של העץ המבוית מתוק ואכיל ומופק ממנו שמן יקר. פרי השקד נכלל במנחה "מזמרת הארץ" ששלח יעקב ליוסף (בראשית מ"ג), ושימש לאות כי אהרון ובניו נבחרו לשרת לפני ה' (במדבר י"ז). בספרות המשנה והתלמוד אינו מוזכר פעמים רבות כשאר הפרות החשובים, כנראה משום חשיבותו הכלכלית המצומצמת.

גן תאנה – חטיבה צעירה, אחד משבעת המינים, עץ תרבות ממשפחת התותים שמוצאו באסיה ונפוץ בכל רחבי הארץ. אונות העלים רחבות ומאוצבעות. העץ עומד בשלכת בחורף ובו בזמן מגדל פגים "התאנה חנטה פגיה", הפרי שמבשיל בקיץ. בחלק מעצי התאנה מתבצעת ההפריה באמצעות צרעת התאנה וישנם מינים בהם הפרי אינו אכיל. הקיץ הוא עונת אריית (קטיף) התאנים ותקופת ההבשלה קצרה. הפרי מתוק משמש למאכל, הפקת דבש ודבלות. הקדמונים יחסו לתאנה גם סגולות מרפא. האגדה מספרת על רבי בר יחזקאל שנזדמן לבני-ברק וראה עזים שאוכלות תחת תאנים. היה הדבש נוטף מהתאנים והחלב מטפטף מהעזים ומתערבבים זה בזה. אמר: "זהו שנאמר ארץ זבת חלב ודבש".
אגדה אחרת מספרת על אדרינוס המלך שהיה בדרכו עם צבאו להלחם במדינה שמרדה בו. פגש בדרך זקן שנטע תאנים. שאל אותו "בן כמה אתה?" השיב לו "בן מאה שנה". אמר לו "אתה בן מאה ונוטע נטיעות, המצפה אתה לאכול מהן?" השיב לו "הריני נוטע. אם אזכה, אוכל. אם לאו, כשם שיגעו אבותיי לי, אני יגע לבני". משחזר אדריאנוס ממלחמתו לאחר 3 שנים, מצא את אותו זקן באותו מקום. הזקן מילא סלסלה בביכורי תאנים, קרב לפניו ואמר "אני הוא הזקן שנטע, וכבר זכיתי לאכול מפירות נטיעתי". מיד ציווה אדריאנוס לעבדיו "קחו את הסלסלה ומלאו אותה זהובים".

גן תהילה – כשמו כן הוא.