רחובות, אתרים, כיכרות, מוסדות - שמות והסברים.

כללים לאיתור שם רחוב.

א. סדר הופעת השמות הוא ע"פ סדר אותיות האלף בית.
ב. יש לחפש את שם הרחוב בגריעת ה' הידיעה (לדוגמא זית ולא הזית).
ג. רחובות ע"ש אישים, לפי שם משפחה או פרטי, כפי שמופיע בשילוט הרחוב.
ד. יש להתעלם מקידומות כגון, רחוב, שביל, סמטה, גן, פארק או כיכר.
הערה : רחובות ע"ש אישים או אירועים מחיי קרית מוצקין, מפורטים בהרחבה בכתבות הארכיון ההיסטורי באתר זה.

אהרון – אהרון גרושקביץ - רחוב.
ע"ש אהרון גרושקביץ, בנו של ראש המועצה המקומית ק. מוצקין, אריה לייב גרושקביץ. נפל במלה"ע ה2 כשמטוסו הופל מעל הים, ומקום קבורתו לא נודע. (פרטים נוספים בכתבה, אישים -  גרושקביץ אריה לייב, באתר זה).

אוסישקין מנחם – רחוב.
מאישיה המרכזיים של הציונות. (פרטים נוספים בכתבה, רחוב בעל שם – אוסישקין, באתר זה).

אורן – סמטה.
ממשפחת האורניים, מונה כ90 מינים. מרביתם עצים ירוקי עד, שעליהם מחטניים. האורן הזיפני במערב ארה"ב הוא העץ החי הזקן ביותר הידוע, גילו כ4,000 שנה. לאורן הבוגר ענפים מעוצים המכוסים קשקשים, העץ מפריש ואוגר שרף. בכל שנה מלבלבת קבוצה חדשה של ענפים קצרים, שעליה מתפתחים באביב אצטרובלים זכריים, הבנויים מקשקשים רבים. האורן למיניו הוא מקור לעץ ריהוט. בארץ גדל בר אורן ירושלים, כעץ יער עיקרי בהרים. אורן קנרי, בעל מחטים ארוכות וניטע בחורשות קטנות. אורן הסלע, גדל בר בדרום אירופה על חולות חוף, ובהצלחה גם בארץ. זרעיו משמשים תבלין יקר ערך "צנובר". אורן ברוטיה דומה לאורן ירושלים.

אושה – רחוב.
ישוב יהודי בגליל המערבי מתקופת בית שני. שמו יצא לפניו עם מעבר הסנהדרין הגדולה (בית הדין הגדול), מיבנה לתחומו, לאחר דיכוי מרד בר כוכבא ע"י הרומאים.

אחדות – בית ספר.
ביה"ס הראשון בקרית מוצקין. (פרטים נוספים בכתבות בנושא החינוך באתר זה).

אח"י אילת – רחוב.
ע"ש המשחתת אח"י (אניית חיל הים) "אילת". טובעה מירי ספינות טילים מצריות בשנת 1967, בקרבת נמל פורט סעיד במצרים, (לאחר מלחמת 6 הימים). בפעולה זו נהרגו 47 לוחמים ונפצעו 91. שם הרחוב המקורי טרם הסבתו, היה רחוב התכלת, לציון הביצה ששכנה בקרבתו.
 
אילון הזבולוני – רחוב.
ממנהיגי ישראל בתקופת השופטים, (שופטים פרק יב' פס' יא-יב), מקום קבורתו בעמק זבולון.

אירוס – (האירוס) סמטה.
פרח ממשפחת האירוסים. ע"ש האלה היוונית איריס, אלת הקשת בענן. שימש השראה לסמל בתי מלוכה שונים באירופה, ובעת "מסעי הצלב", תנועות הנוער הצופים והשומר הצעיר, כיום סמלה של החברה להגנת הטבע.

אלה – (האלה) רחוב.
עץ ממשפחת האלתיים, המונה כ10 מינים. האלה הארצישראלית מהווה מרכיב קבוע בחברת החורש הידועה בשם חברת אלון מצוי ואלה ארצישראלית, בד"כ על מצוקים ובמפנים צפוניים. עשוי להתפתח לעץ בעל גזע בגובה 5-10 מ' וצמרת עבותה. בארץ לרוב העצים צורת שיח, בגלל רעיית יתר, כריתה ושריפות. מכל חלקי הצמח לרבות הפירות, אפשר להפיק טרפנטין, ע"י חתכים בגזע מהם מפעפע שרף ירוק וריחני. העפצים משמשים לעיבוד עורות ולהכנת צבע אדום עז. גילו עשוי להגיע למאות שנים, בארץ נותרו עצים בגיל זה רק ליד קברי קדושים.

אלון – (אלונים) – בית ספר.
ממשפחת האַלוניים. 3 מיני אלון מוכרים בארץ, אלון מצוי, אלון התולע, אלון התבור. האלון המצוי הוא עץ ירוק עד, אלון התבור והתולע נשירים בחורף. אלון התולע גדל בסביבה קרה ונפוץ בהרים הגבוהים ביהודה, בכרמל ובגליל. במשנה מכונה בשם "מילה". העפצים הגדלים על עליו משמשים להפקת דיו. אלון התבור מכונה במקרא "אלון הבשן", גזעו וצמרתו הם הגדולים במשפחה. על עליו שוכנת תולעת השני, קרויה במקרא "שני" ו"תולע". תולעים אלה הם כנימות מגן, טפילים על ענפי האלון, מהביצים האדומות שבגוף הנקבות מפיקים את צבע השני. רוב האלונים בארץ נמוכי צמרת ומופיעים בחברת החורש עם האלה, למעט מספר חורשות (ברובן ליד קברי קדושים), בהם גדלים עצים שגילם נאמד במאות שנים."הישיש" מבין אלוני הארץ הוא "אלון אברהם" בחברון, שגילו נאמד בכ1000 שנה.

אלמוגי יוסף – רחוב.
יליד פולין, עלה ארצה ב1930. מפקד ההגנה בת"א ובחיפה ומייסד פלוגות ה"פועל" של ההסתדרות. התגייס לצבא הבריטי במלה"ע ה2, נפל בשבי הגרמנים ביוון ושהה במחנה שבויים עד תום המלחמה. מזכיר מועצת פועלי חיפה, מזכיר מפלגת מפא"י, ראש העיר חיפה, נשיא ההסתדרות הציונית. חבר הכנסת ה3 עד ה8. כיהן כשר בממשלות ה10עד ה15 במשרדים שונים.

אנדרטת השיירה
לציון קרב שיירת הנשק במבואות הקריה. (פרטים נוספים בכתבה, מלחמת העצמאות – סיפור שיירת הנשק, באתר זה).

אנילביץ' מרדכי – רחוב.
נולד ב1919 בוורשה פולין, חניך תנועת בית"ר ואח"כ "השומר הצעיר". עם פלישת הגרמנים לפולין במלה"ע ה2, ייסד בגטו קיבוץ וארגן פעילות חינוך. משהתרבו הסימנים לכוונת הגרמנים להשמדת הגטו, ארגן התקוממות מזוינת, חמק מן הגטו, יצר קשר עם המחתרת הפולנית ורכש נשק. ב1942 היה למפקד "הארגון היהודי הלוחם", בינואר 1943 התקומם נגד פעולת הגירוש, ההתקוממות נחלה הצלחה, והגרמנים נסוגו למשך 3 חודשים, בהם עסקו תושבי הגטו בהתבצרות והתחמשות. ב19.04.43 פרץ מרד גטו ורשה. בתחילה זכו בהצלחה, הגרמנים החלו לשרוף בשיטתיות את שטח הגטו והכניעו את ההתקוממות. ב8 למאי נחשף בונקר הפיקוד בו נמצא אנליביץ'. המקום הוקף וגז הוזרם לתוכו. אנילביץ' ורוב הלוחמים בבונקר נהרגו. קיבוץ יד מרדכי של "השומר הצעיר" קרוי על שמו.

ארז – (הארז) סמטה.
עץ ירוק עד ממשפחת המחטיים, גדל באזורים גבוהים וקרים, ידוע בהדרו, קומתו ואריכות ימיו. גזעו משמש לבניית בנינים, אניות, פסלים ומלאכות עץ הצריכות להאריך ימים. ארז הלבנון הידוע, שנרכש מחירם מלך צור, שימש את שלמה לבנין בית המקדש ה1. משמש גם לדימויים ומטאפורות, "בחור כארז" "כארז בלבנון ישגא" ועוד. או להשוואה קוטבית בין עצמה, הארז, לעומת שפלות וחולשה, האזוב והחוח.

אשכול - לוי אשכול (שקולניק) – רחוב.
רה"מ ה3 של מדינת ישראל. נולד באוראטבו שברוסיה ב1895, עלה ארצה ב1914. ב1918 התגייס לגדוד העברי. נמנה עם מייסדי דגניה ב'. בשנות ה30 חבר המפקדה הארצית של ה"הגנה" (כונה "ליש"). הקים את חברת "מקורות". אחרי הקמת המדינה מנכ"ל משרד הבטחון תחת דוד בן-גוריון . ב1948 חבר הנהלת הסוכנות היהודית וראש מחלקת ההתיישבות, מופקד על התיישבות גל העלייה שלאחר קום המדינה. ב1951 מ"מ רה"מ. ב1961 בעקבות פרשת לבון הרכיב את הממשלה. ב1963 עם התפטרות בן-גוריון היה לרה"מ ושר בטחון. במהלך כהונתו התעורר העימות בנושא מוביל המים הארצי והטית מקורות הירדן, הופעלו מטוסים נגד מטרות בסוריה. כוננו קשרים דיפלומטיים עם גרמניה, בוטל הממשל הצבאי על ערביי ישראל והובאו עצמות ז'בוטינסקי לקבורה בארץ. ביוני 1967 כונן ממשלת ליכוד לאומית והורה על היציאה למלחמת 6 הימים. נפטר ב1985 ממחלת הסרטן בעודו מכהן בתפקיד רה"מ.

אתרוג – סמטה.
פרי הדר ריחני, מארבעת המינים. דומה במראה ללימון, נבדל ממנו בקליפה המחוספסת, בגודל ובפיטם בולט. לדעת חוקרים, ראשון מיני ההדר שהגיע למערב אסיה, ממזרח אסיה או מהודו. פרחיו ורודים או אדומים. הפרי מוארך ומסתיים בפיטם (בליטה הנותרת מהעלי והצלקת). קליפת הפרי צהובה, עבה מאוד וריחנית. הציפה מועטת יחסית וטעמה חמוץ. יש הנוהגים להכין ממנו ריבות וממתקים. ביהדות שימושו העיקרי דתי, נהוג לברך עליו בחג הסוכות. פרי כשר הוא בעל פיטם. בשל תפקידו החשוב בעשייה הדתית, רבים ספרי ההלכה הדנים בפירוט באופן גידולו.

בגין -  מנחם בגין (וולפוביץ') – רחוב ובי"ס.
נולד ב1913 בברסט ליטובסק (בריסק) רוסיה. בגיל 16 הצטרף לבית"ר. ב1935 סיים לימודי משפטים בורשה.
ב1938 התעמת עם ראש התנועה ז'בוטינסקי, ותבע, "כיבוש המולדת" בכוח הזרוע. ב1939 עם פלישת הנאצים לפולין נמלט לווילנה, כל משפחתו נספתה בשואה, מלבד אחותו. נתפס ע"י הרוסים, הואשם בריגול והוגלה לסיביר. ב1941 שוחרר והצטרף לצבא הפולני, כך הגיע לא"י ב1942. הצטרף לאצ"ל וב1943 התמנה למפקדו. הבריטים הציעו פרס כספי על ראשו, והוא נאלץ למלא תפקידו ממקומות מסתור ובזהויות בדויות. ב1946 הורה על פיצוץ מלון קינג דיוויד בי"ם, משכן המפקדה הבריטית. ב1948 על סיפון ה"אלטלנה", שנשאה מעפילים ונשק לאצ"ל, והופגזה ע"י "ההגנה", אסר להגיב ומנע מלחמת אחים. עם קום המדינה והקמת צה"ל, ייסד את תנועת "חרות". בבחירות הראשונות לכנסת זכתה ב14 מנדטים והוא היה לראש האופוזיציה. ב1952 התנגד בחריפות לשילומים מגרמניה, עקב הפגנה אלימה בה נאם, הושעה ל3 חודשים מהכנסת. במפא"י ראו בכך עילה לפסילתו ומפלגתו כשותפים קואליציוניים, ידועה אמירת בן גוריון "בלי חרות ומק"י". ב1967 טרום מלחמת 6 הימים, בוטלה הפסילה, צורף לממשלת האיחוד הלאומי בראשות לוי אשכול כשר בלי תיק. פרש ב1970. ב1973 הקים את הליכוד וב1977 זכה בניצחון, "המהפך", והיה לרה"מ הראשון בישראל שלא ממפלגת מפא"י. ב1977 הגיע בהזמנתו נשיא מצרים אנוור סאדאת, לביקור היסטורי בישראל, שיאו ועידת קמפ-דיוויד ב1978 והסכם השלום. מנחם בגין היה למנהיג הראשון שחתם על הסכם שלום עם מדינה ערבית. על כך זכה יחד עם נשיא מצרים, בפרס נובל לשלום ב1978. ב1981 נבחר לקדנציה השנייה כרה"מ. ב1982 הורה על "מבצע שלום הגליל", שהפך למלחמה ממושכת ורבת נפגעים. ב1983 הודיע על התפטרותו "איני יכול עוד", אמר. מאז הסתגר בביתו עד פטירתו במרץ 1992.

בית"ר – שביל.
תנועת נוער רוויזיוניסטית, נוסדה ב1925 ע"י זאב ז'בוטינסקי בריגה לטביה, ר"ת "ברית יוסף תרומפלדור". עם הקמתה נקראה "ברית תרומפלדור". ב1926 נוסד ארגון בית"ר העולמי ורוב סניפי התנועה הצטרפו אליו. התנועה שמרה על מעמד אוטונומי ועסקה בצופיות. בניגוד לתנועות השמאל שדגלו בחינוך לחיי עבודה, פעלה התנועה מתוך אמונה כי בני הנוער אינם זקוקים להכשרה חקלאית אלא לאימון צבאי. ע"י הפיכת יהודי הגולה ללוחמים, ייווצר "טיפוס יהודי חדש" שיהיה מוכן וידע לקום ולהגן על הכבוד היהודי. הדגש הושם על אימון ומשמעת צבאית, להכשרת נוער יהודי למשימה ההיסטורית, הקמת מדינה יהודית. בועידת בית"ר הראשונה, אמר ז'בוטינסקי, "הסוציאליזם שלנו, הוא בניין א"י". בזכות עברו הצבאי במלחמת רוסיה יפן, ועמידת הגבורה ונפילתו בקרב בתל חי ב1920, גיבור התנועה היה יוסף טרומפלדור. הוא היה למיתוס ולדמות אגדתית, סמל לגיבור רב עוצמה שמשך צעירים רבים לתנועה.

בן גוריון – דוד בן גוריון (גרין) – שדרה ובית ספר.
נולד ב1886 בפלונסק פולין (אז רוסיה). בנעוריו ייסד את קבוצת "עזרא", שחבריה דיברו רק עברית. בגיל 18 הצטרף לתנועת "פועלי ציון". ב1906 עלה ארצה ועבד כפועל בפ"ת. אח"כ עבר לסג'רה בגליל. ב1911 נסע לסלוניקי, למד טורקית ומשפטים באיסטנבול. ב1914 בפרוץ מלה"ע ה1 חזר לא"י. ב1915 גורש על ידי השלטון העותומאני למצרים. נסע לארה"ב וארגן את תנועת "החלוץ". שם נישא לפאולין (פולה) מונבז. ב1917 עם הצהרת בלפור, התנדב לגדוד העברי (ה39) בצבא הבריטי וחזר לא"י. ב1919 השתתף בהקמת "אחדות העבודה". ב1930 בהקמת מפא"י, ב1935 נבחר ליו"ר הסוכנות היהודית, וכיהן עד הקמת המדינה. ב1939 עם "הספר הלבן" והגבלת העלייה, פתח את המאבק במנדט. אך משפרצה מלה"ע ה2 אמר "לעזור לבריטים במלחמה כאילו אין ספר לבן, ולהלחם בספר הלבן כאילו אין מלחמה". ב1948 הוביל לתמיכה בתכנית החלוקה ולכינון מדינה יהודית בא"י. במאי 1948 הכריז על הקמת המדינה. כיהן כרה"מ הראשון ושר ביטחון בממשלה הזמנית בזמן מלחמת העצמאות. בבחירות הראשונות נבחר לרה"מ ושר ביטחון, עד 1953. אז עבר לקיבוץ שדה בוקר שבנגב ופרש מהחיים הפוליטיים. שנתיים אח"כ, בעקבות פרשת "עסק הביש", שב למשרת שר הביטחון. בבחירות 1955 חזר לתפקיד רה"מ, עד 1963. אז התפטר ומינה את לוי אשכול. למרות פרישתו נשאר פעיל פוליטית. ב1965 ייסד את רשימת פועלי ישראל (רפ"י) ועמד בראשה. כישלונה בבחירות סימן את תחילת התערערות מעמדו. ב1968 עם הצטרפות רפ"י למפא"י, ייסד את "הרשימה הממלכתית", שזכתה ב4 מנדטים. התפטר מהכנסת ב1970 ופרש סופית מהחיים הפוליטיים לשדה בוקר. נחשב לדעתן חריף ותקיף. גילה עניין בתחומים רבים, היסטוריה, פילוסופיה, ביולוגיה ובודהיזם. עסק בתנ"ך עפ"י תפיסתו המיוחדת, שעיקרה יהדות מקראית, נטולת אמונה וקיום מצוות. חיבר אלפי מאמרים, חוברות וספרים רבים. מנהיגותו התקיפה הובילה את המדינה בשנותיה הראשונות וזכה להערצה חסרת תקדים בארץ ובתפוצות. בזיכרון הלאומי נחשב למקימה של מדינת ישראל. נפטר ב1973 ונטמן בשדה בוקר, לצד אשתו פולה.

בנים – (נתיב הבנים) סמטה.
לזכר בני הקריה שנפלו במערכות ישראל.

בן צבי – יצחק בן צבי – רחוב.
נשיאה ה2 של ישראל. נולד באוקראינה ב1884 פעיל בארגון ההגנה העצמית בוילנה ומקימי מפלגת "פועלי ציון", עלה ארצה ב1907. ציר בקונגרס הציוני, ממייסדי אגודת "השומר". נישא לרחל ינאית, פעילה בארגונים פוליטיים ובארגוני היישוב. נמנו עם מייסדי הגימנסיה העברית בירושלים. למד משפטים בקושטא. במלה"ע ה1 גורש ע"י התורכים. הגיע לניו יורק והקים את תנועת "החלוץ". ב1918 התגייס לגדוד העברי ושב לארץ. מונה ע"י הנציב העליון הרברט סמואל לחבר המועצה הממשלתית. חבר ב"הגנה" מהקמתה. חבר מועצת העיר ירושלים. חבר מועצת העם ומועצת המדינה הזמנית ונמנה על חותמי מגילת העצמאות. במלחמת העצמאות נפל בנו, עלי. לאחר פטירת הנשיא ה1, חיים ויצמן, נבחר בדצמבר 1952 לנשיא המדינה. ב1957 נבחר בשנית. נבחר לכהונה 3 ונפטר במהלך כהונתו ב1963. ע"פ צוואתו לא נקבר בחלקת גדולי האומה בהר הרצל, אלא בחלקה מן המניין בהר המנוחות שבירושלים. הקים מכון לחקר קהילות ישראל במזרח. כתב ספרים ומאות מאמרים בתחומי המדע והפובליציסטיקה. על שמו מוסד יד יצחק בן-צבי בי"ם.

בר אילן – הרב מאיר בר אילן, (ברלין) – סמטה.
נולד ב1880 ברוסיה. (אביו, הרב נפתלי צבי יהודה ברלין "הנצי"ב", ראש ישיבת וולוז'ין). ממנהיגי הציונות הדתית, מייסדי תנועת הציונות הדתית "המזרחי" וממעצבי דרכה הארגונית והאידיאולוגית. ב1905 ציר בקונגרס הציוני ה-7 וממתנגדי הצעת אוגנדה. ב1910 עבר לברלין יסד וערך שבועון בשם "העברי", כלי ביטוי לרעיונות הדתיים הלאומים. ב1912 היה למזכיר ה"מזרחי" העולמי. עם פרוץ מלה"ע ה1 עבר לארה"ב, וכיהן כנשיא הסתדרות ה"מזרחי" בשנים 1916-26, עמד בראש ישיבת רבי יצחק אלחנן, לימים ישיבת יוניברסיטי. ב1926 עלה ארצה והשתקע בי"ם. המשיך למלא תפקידי מפתח בתנועה הציונית, בהם ראש "מזרחי" העולמי. ב1939 עם פרסום הספר הלבן דרש להפסיק לשתף פעולה עם הבריטים. בין שאר עיסוקיו הוצאת האנציקלופדיה התלמודית, סיוע לישיבות ועריכת עיתון "הצופה". נפטר ב1949. על שמו אוניברסיטת בר אילן והמושב בית מאיר.

ברוש – (הברוש) סמטה.
ממשפחת הברושיים, כ12 מיני עצים ירוקי עד. בישראל גדל הברוש מצוי, רובם נטעו בידי בני האדם. עד לפני כ2000 שנה גדל בר בארץ, אולם עקב הדרישה לקורות עץ, נכרת ונכחד. הברוש המצוי מקובל כצמח ייעור. מבחינים בו בשני זנים, צריפי ואופקי. הצריפי מקובל כעץ נוי בגינות וכשובר רוח, האופקי גדל בר בהרי גלעד ואדום.

ברק – רחוב.
משופטי ישראל (שופטים ד'–ה'), יד ימינה והמפקד הצבאי של דבורה הנביאה, במלחמה נגד סיסרא שר הצבא של יבין מלך חצור, על נחל הקישון.

גדוד העברי – (הגדוד העברי) רחוב.
3 גדודי מתנדבים יהודים הוקמו במלה"ע ה1 לסייע לבריטים במלחמה. גדוד 38 הוקם בלונדון ביוזמת ז'בוטינסקי וחיים ויצמן, לאחר פרוק גדוד נהגי הפרדות. (גדוד תובלה שהוקם ביוזמת טרומפלדור להובלת מזון ותחמושת בחזית גליפולי, פורק לאחר כשלון המערכה ופינוי הבריטים). לחם בא"י ב1918 והשתתף בכיבוש י"ם וא-סלט בעבר הירדן. גדוד 39 הוקם בארה"ב ביוזמת פנחס רוטנברג, דוד בן-גוריון ויצחק בן-צבי. לחם בחזית עמק הירדן יחד עם גדוד 38. גדוד 40 הוקם לקראת סוף המלחמה ולא הספיק להשתתף בלחימה. ב1919 אוחדו הגדודים במסגרת "הגדוד הראשון ליהודה". הבריטים שאפו לפרק את הגדוד, ב1920 מצאו את העילה כאשר הגדוד יצא לעזרת היישוב במאורעות י"ם ותל חי. אז פורק הגדוד ולימים רבים מאנשיו הצטרפו לארגוני המחתרות.

גולדה – גן גולדה מאיר (מבוביץ', מאירסון).
נולדה ב1898 בקייב אוקראינה כגולדי מבוביץ'. בגיל 6 היגרה המשפחה לארה"ב. ב1915 הצטרפה ל"פועלי ציון". ב1921 עלתה ארצה עם בעלה מוריס מאירסון לקיבוץ מרחביה. מונתה לנציגת הקיבוץ בהסתדרות, וב1928 למזכירת מועצת הפועלות. ב1932 יצאה לארה"ב כמזכירת ארגון הנשים "החלוץ". ב1934 שבה ארצה ונבחרה למזכירת הוועד הפועל של ההסתדרות. במלה"ע ה2 תיווכה בין הנהגת היישוב לנציגי המנדט. לפני הכרזת העצמאות ב1948 יצאה בחשאי לירדן לפגוש את עבדאללה מלך ירדן, בנסיון לשכנעו שלא להצטרף למתקפת מדינות ערב, הנסיון נכשל. אותה שנה מונתה לחברה במועצת המדינה הזמנית. אח"כ לשגרירה במוסקבה. נבחרה לכנסת ה1 וכיהנה כשרת העבודה. 6 שנים אח"כ התמנתה לשרת חוץ ועברתה את שמה למאיר. ב1966 פרשה מהממשלה והתמנתה למזכירת מפא"י. שנתיים אח"כ פרשה בשל מחלת הסרטן. עם פטירת אשכול ב1969, נבחרה לרה"מ ה4, האישה ה2 בעולם בתפקיד זה. הובילה עמדה נוקשה בנושא הפלשתינאים, "אין דבר כזה עם פלשתינאי, אני פלשתינאית", נהגה לומר בראיונות. נהגה לקיים התייעצויות שרים במטבח ביתה, מכאן הביטוי ה"מטבח של גולדה". ב1973 נבחרה לכהונה 2 וב1974 התפטרה בעקבות דו"ח ועדת אגרנט, למרות שלא הוטלה עליה אחריות ישירה לפרוץ המלחמה. אח"כ התפטרה גם מהכנסת. ב12 השנים האחרונות לחייה סבלה מסרטן, נפטרה ב1978 ונטמנה בהר הרצל בי"ם.

גולן – (הגולן) סמטה.
רמת הגולן, חבל ארץ בצפון המדינה התוחם ממזרח את בקעת החולה ואגם הכנרת.

גורדון - אהרון דוד גורדון - רחוב.
נולד ברוסיה ב1856, עלה ארצה בעלייה ה2 ב1904. איש רוח, סופר ופובליציסט, מאבותיה הרעיוניים של תנועת העבודה. דגל בחיי פשטות ועבודה, ע"פ השקפתו, גאולת האדם בכלל והיהודי בפרט טמונה בחיבור אל הטבע ועבודה גופנית, ואף נתן לכך דוגמא אישית. מקורב למפלגת ה"פועל הצעיר", פרסם מאמרים בביטאונה וייצג אותה בקונגרס הציוני ה11. התנגד למיליטריזם ויצא נגד ההתנדבות לגדודים העבריים במלה"ע ה1. התייחס באיפוק להצהרת בלפור והסתייג ממפלגות פועלי ציון ואחדות העבודה בשל זיקתן לתנועת הפועלים הבינלאומית. בערוב ימיו ישב בדגניה א', נפטר ב1922 ונטמן בבית העלמין בקיבוץ. לאחר מותו קמה תנועת הנוער "גורדוניה", שחינכה את חבריה לעלייה. כתביו ראו אור ב5 כרכים בשנות ה20, וב3 כרכים בשנות ה50.

גושן – משה גושן – שדרה, בית תרבות, אולם ספורט.
ע"ש ראש העיר הראשון. (פרטים נוספים בכתבה, אישים – גושן משה ראש העיר הראשון, באתר זה). שם הרחוב המקורי טרם הסבתו, שדרות השופטים.

גיבורים – (הגיבורים) ככר הגיבורים (המזרקה).
לזכר חללי ונעדרי הצוללת דקר. פרטים נוספים בתיאור שם הרחוב, דקר.

גלעד – (הגלעד) - סמטה.
רכס ההר שממזרח לנהר הירדן הנמשך מנהר הירמוך בצפון ועד לצפון ים המלח. לפני כיבוש יהושע היה מרבית שטח הגלעד בשליטת עוג מלך הבשן וסיחון מלך האמורי. חלקו הדרומי של הגלעד נפל בחלקו של שבט ראובן, ועם חלוקת הממלכה הוא נכלל בממלכת ישראל. אזור זה היה עילה להתנגשויות בין ארם וישראל. בשנת 733 לפנה"ס נכבש הגלעד על ידי תגלת פלאסר ה3, מלך אשור, ורבים מתושביו נלקחו לגלות.

גפן – (הגפן) - שביל.
מטפס ממשפחת הגפניים, אחד משבעת המינים (דברים ח', 8). הגפן היא שיח מטפס שעליו מאוצבעים, (צורתם מזכירה כף יד). ענפי הגפן (דליות) מצוידים בקנוקנות (גלגול של גבעול המשמש לאחיזה), שנכרכות ומאפשרות לגפן לטפס על עצים כגידול בר, ועל עמודי תמיכה כגידול תרבות. גידולה הוא עתיק יומין, מעידים על כך ממצאים מהתקופה הפרה-היסטורית. נפוצה באגן הים התיכון, במרכז אירופה ומערבה, צפון אמריקה ומזרח אסיה. בסוג כ50 מינים, הנפוץ והחשוב מכולם הוא גפן היין, צמח בר שתורבת, אחד מענפי החקלאות המרכזיים בעולם. מספקת ענבים למאכל וענבים לייצור היין. אורך חייו עד כ100 שנה. פירותיו, הענבים, מגוונים בצורתם ובצבעם בהתאם לזנים ומטרת גידולם. הפרי גדל באשכולות צפופים, ובעל ערך תזונתי רב. הגפן עומדת בשלכת, וצבעי השלכת של העלים מחום ועד אדום לוהט. הענבים מבשילים בין מאי לאוקטובר, בהתאם לזן. הפקת היין נעשית בתהליך תסיסה. בהשפעת שמרים החיים על קליפת הענב, מתפרקת הגלוקוזה והופכת לכוהל אתילי ולפחמן דו-חמצני. יין שאינו עובר שלב תסיסה מכונה תירוש. שיעור הכוהל ביין הוא הקובע את מידת חריפותו. טעמו וריחו של היין מושפע גם מתנאי האקלים בהם גדלו הענבים והאופן שבו עובדו. לגידולה, זקוקה הגפן לאור שמש רב, להתפתחות הפרי. גדלה גם באזורים בהם כמות המשקעים מועטה, אינה רגישה לטיב הקרקע. יחד עם זאת, חשופה לפגיעת מזיקים רבים ומצריכה הדברה אינטנסיבית.

גרושקביץ – אריה לייב גרושקביץ - רחוב.
ראש המועצה המקומית ה1 של ק. מוצקין. (פרטים נוספים בכתבה, אישים – גרושקביץ אריה לייב, באתר זה).
שמו המקורי של הרחוב טרם הסבתו, רחוב התקווה.

דבורה – רחוב.
ע"ש דבורה "אשת לפידות" נביאה ושופטת מתקופת השופטים. נחלה ניצחון מפורסם במלחמה נגד סיסרא שר הצבא של יבין מלך חצור. "שירת דבורה", שירת הנצחון (שופטים ד'-ה'),  מהמפורסמות שבשירי המלחמה הקדומים במקרא.

דוד אלעזר - "דדו" – רחוב.
יליד יוגוסלביה, עלה ארצה ב1940 במסגרת עליית הנוער. התגייס לפלמ"ח והיה למפקד גדוד "הפורצים" בחטיבת הראל. ב1961 מפקד גייסות השריון. ב1964 אלוף פיקוד צפון. ב1967, במלחמת 6 הימים פיקד על קרבות רמה"ג. ב1972 מונה לרמטכ"ל ה9 בצה"ל. בעקבות מחדל מלחמת יום הכיפורים ב1973, הוקמה ועדת אגרנט לחקור את המלחמה. בדו"ח הועדה הוטלה האחריות למחדל על "דדו" והומלץ על הפסקת כהונתו כרמטכ"ל. בעקבותיה הגיש התפטרותו ב1974, במקביל טען כי נגרם לו עוול. שנתיים אח"כ לקה בהתקף לב ומת.

דוד המלך - דוד בן ישי - סמטה.
מלכה ה2 של ממלכת ישראל. מלך כ40 שנה (970-1010 לפנה"ס). נולד בבית לחם יהודה, הצעיר בבני ישי, נינם של רות המואביה ובועז. את שנות נעוריו עשה כרועה צאן, לאחר הנצחון ההירואי על גלית הפלישתי הצטרף לחצרו של שאול, ראשון מלכי ישראל. לאחר מות שאול, איחד את שבטי ישראל לממלכה כבש את ירושלים וקבע אותה לבירתה. העביר אליה את ארון הברית והפך אותה לבירה מדינית, צבאית ודתית. דמות מרכזית במסורת ישראל, גיבור מלחמה ומשורר רגיש שחיבר את רוב ספר תהילים (כישרונו כמשורר ניכר בקינתו על שאול ויהונתן). ע"פ המסורת משושלת בית דוד יבוא גם המלך המשיח. ע"פ התלמוד מת בחג השבועות ולכן קוראים בו את מגילת רות, מגילת היוחסין שלו. לפי מלכים א' (פרק ב' פס' י'), נקבר בעיר דוד, אך קברו לא נתגלה. ע"פ מסורת מימי הביניים מצוין קברו בהר ציון.

דולצ'ין אריה – רחוב.
יו"ר הנהלת הסוכנות היהודית בין השנים 1987 – 1978. כיהן כשר בלי תיק בממשלה ה15.

דליה – שביל.
ממשפחת האסטראים, כ1,000 סוגים וכ13,000 מינים. נפוצה ברוב בתי הגידול בעולם. המשפחה המפותחת ביותר בין צמחי הזרע. רוב הצמחים עשבוניים, מיעוטם שיחים ועצים. הזרעים נפוצים ברוח ובעזרת בעלי חיים. קיימים שני תתי משפחה, צינוריים ולשוניים. כמה מהם שימושיים לאדם. חסה שטופחה מחסת המצפן הגדלה בר בארץ, החמנית שזרעיה משמשים מקור לשמן, צמחי נוי רבים, כמו זיניה ודליה (הפרח הלאומי של מקסיקו), אוזן הדב, חרצית, גרברה וגזניה. בני המשפחה הם מרכיב חשוב בצומח החד שנתי בארץ. יוצרי המרבדים הם הסביון, חרצית עטורה, מררית וקחוון. צמחים קוצניים בשטחי המרעה קורטם, דרדר וחוח.

דקל – סמטה.
ממשפחת הדקליים, כ200 סוגים וכ4000 מינים. בישראל שני סוגים עיקריים, התמר, ההוויאה, וסוגים נוספים כגון הקוקוס והוושינגטוניה הגדלים כצמחי בית. הדקליים כוללים עצים, שיחים ומטפסים. העץ מתאפיין בעובי גזע אחיד. גדלים ביערות הגשם בארצות טרופיות, קרקעות ביצה, גדות נהר וחופי ים. דקל הדום המצרי גדל על הנילוס, אילת היא תחום תפוצתו הצפוני. המשפחה מחולקת ל7-8 שבטים, לפי הפרח והפרי. מהחשובים, שבט התמריים המוכר בזכות התמר המצוי, שפירותיו משמשים מזון חשוב. התמר הקנארי הדומה בצורתו לתמר המצוי וגדל לנוי. לדקליים ערך כלכלי רב, מספקים פירות, סיבים, קורות ועלים המשמשים את האדם למזון, בנייה וביגוד. זו משפחה עתיקה ומעידים ע"כ מאובני דקלים שנמצאו בשטחי מדבר שבעבר היו חמים וגשומים.

דקר –  רחוב.
ע"ש אח"י דקר. צוללת בריטית משנת 1943, נרכשה ב1965 ע"י חיל הים וב1967 לאחר שיפוצים, הועברה לידיו. שמה הוסב לאח"י "דקר", (דג ים טורף ידוע בשם העממי "לוקוס" או "מלך הים" בפי הדייגים). לאחר חודשיים של אימון ונסויי צלילה בסקוטלנד, יצאה ב9.01.1968 בדרכה ארצה, ועל סיפונה 69 לוחמים. ב15 לינואר יצאה מנמל גיברלטר, (הפעם האחרונה שצוותה נראה בחיים). הגעתה לנמל חיפה תוכננה ל2 בפברואר. קצב התקדמותה היה מהיר והתאריך הוקדם ל29 בינואר. בקשת מפקדה להקדים ביום נוסף נדחתה, מאחר וההזמנות לטכס נשלחו. ב24 לינואר חלפה על פני כרתים ושידרה מברק מיקום, האחרון שנתקבל. 2 דקות לאחר חצות ה25 לינואר, התקבל מברק נוסף ללא ציון מיקום. בשעה 06:00 בבוקר מועד קבלת המברק הבא, דממה שררה, קולה לא נשמע עוד. ב26 לינואר החל מבצע חיפושים בינלאומי. ב31 לינואר הופסקו החיפושים. חיל הים המשיך עוד 4 ימים. ב6 למרץ 1968 הוכרזו הדקר ואנשי צוותה כאבודים, וכמי שנפטרו ע"פ ההלכה היהודית. לאחר 31 שנה ביום 28 למאי 1999, במבצע חיפוש חדש, נמצאה דקר, בעומק של כ3 ק"מ ובמרחק 500 ק"מ בלבד מחופי הארץ.

דרך עכו – רחוב.
סעיף של דרך הים הקדומה שקישר בין א"י לצור וצידון. בשנות ה20 של המאה הקודמת, נסלל כביש ע"י הבריטים שהיווה ציר התחבורה העיקרי בין חיפה ועכו. לצד מסילת הרכבת לבירות. השליטה על הכביש היוותה מוקד לקרבות קשים במהלך שנות ה30 וה40. לאורך הכביש הוקמו בשנות ה30 הקריות ובהן ק. מוצקין.

האוזנר – גדעון האוזנר – רחוב.
נולד ב1915 בלבוב פולין. ארצה עלה ב1927. פעיל בהגנה, תובע צבאי ונשיא בית המשפט הצבאי. יועץ משפטי לממשלה בשנים  631960. ב1961 שימש כתובע הראשי במשפטו של אדולף אייכמן, שנלכד ע"י אנשי "המוסד" הישראלי בארגנטינה והובא ארצה למשפט, על פשעיו כנגד היהודים במהלך מלה"ע ה2 באירופה. הופעתו במשפט זכתה לתהודה עולמית. כיהן בכנסת ה6 עד ה9 בעיקר בועדה לעניני חוק ומשפט, שר בממשלות ה16 וה17.

הגנה – (ההגנה) רחוב.
הוקמה ב1920 לאחר פירוק "השומר", כארגון המגן המרכזי של היישוב היהודי בא"י בימי המנדט הבריטי, נקרא גם "השורה". מייסדיו היו אנשי "השומר" וחיילי הגדודים העבריים במלה"ע ה1. בשנים הראשונות היה קשור להסתדרות העובדים, והחלק ה"אזרחי" (ימני) ביישוב הסתייג ממנו. ב1931 פרשה קבוצה שהיתה מקורבת לחוגי הרוויזיוניסטים, והקימה את "הארגון הצבאי הלאומי בא"י", שנקרא בתחילה "ארגון ב", לימים ה"אצל". בין ה"הגנה" לאצ"ל וללח"י שררה יריבות קשה, ארגונים אלה כונו "הפורשים". ב1945/6 שיתפו פעולה נגד הבריטים ב"תנועת המרי העברי", השיתוף הסתיים ב1946 לאחר "השבת השחורה" ופיצוץ מלון המלך דוד בידי אצ"ל. בשלב מסוים, ה"סֶזוֹן" שיתפה ה"הגנה" פעולה עם הבריטים והסגירה את חברי "הפורשים" לשלטונות. ה"הגנה" המשיכה בהקמת יישובים ברחבי הארץ, ארגון הבריחה מאירופה והעלאת מעפילים. בחודשים הראשונים של מלחמת העצמאות היתה ה"הגנה" עיקר כוח המגן של היישוב. ב31 במאי 1948 סיים הארגון את פעילותו, משהוכרז על הקמת צה"ל, מטכ"ל ה"הגנה" היה למטכ"ל הראשון של צה"ל. ה"הגנה" היתה "הצבא שבדרך" של "המדינה שבדרך".

הדס – סמטה.
שיח ממשפחת ההדסיים, ובו כ100 מינים. רובם גדלים באמריקה הדרומית ובאוסטרליה. עלי ההדס בעלי בלוטות שמן המדיפים ריח ניחוח. ביוון נחשב כסמל אהבה ושלום, והוקדש לאפרודיטה. הרומאים הקדישוהו לונוס אלת האהבה. ביוון וברומי שימשו עלי הדס, דפנה וער לקליעת זרים למנצחים ולמשוררים. הדס מצוי היחיד הצומח בישראל, נזכר בספר ויקרא כ"ג 40, בשם "ענף עץ עבות", כאחד מארבעת המינים. הדס שיש בענפיו פחות משלושה עלים במפרק נקרא בשם "הדס שוטה" ואינו כשר לנטילה. מקובל גם כצמח נוי ומשמש בתעשיית התמרוקים וברפואה.

המר – זבולון המר – רחוב.
נולד ב1936 בחיפה. בוגר אוניברסיטת בר-אילן במדעי היהדות ובמקרא, בעל תעודת הוראה, בוגר המכללה לבטחון לאומי ומראשי תנועת "בני עקיבא". יו"ר המפד"ל וראש רשימתה לכנסת. חבר בכנסת ה7 עד ה14, שר בממשלות ה15, 24- 17 וה27, ברובן כיהן כשר החינוך התרבות והספורט או כשר הדתות, בממשלה ה27 כסגן רה"מ. נפטר ממחלה קשה בשנת 1998.

הרצוג – הרב יצחק אייזיק הלוי הרצוג – רחוב.
נולד בלומז'ה, פולין. ב1897 עבר ללידס אנגליה, שם מונה אביו לרב. ב1908 הוסמך לרבנות. למד מתמטיקה ולשונות קלאסיות ושמיות בלונדון ופריז. ב1914 הוסמך כד"ר לספרות באוניברסיטת דבלין. ב1916 התמנה לרב העיר בלפסט וב1919 לרב הראשי של אירלנד. ב1925 נבחר לרב הראשי של אירלנד העצמאית, כך הצליח למנוע הכרזת השחיטה היהודית כלא חוקית באירלנד. ב1936 השתקע בי"ם ונבחר לרב ראשי של ישראל. ב1940 נבחר לראש ועד הישיבות בא"י. ב1941 פעל להצלת יהודי אירופה, בזכותו התאפשר מעבר פליטי ישיבות מליטא ופולין דרך רוסיה למזרח ומשם לא"י. ב1943 פעל בתורכיה להצלת יהודים באזורי כיבוש נאצים. ב1946יצא לפולין לשכנע פליטי שואה לעלות ארצה. פעל אצל האפיפיור להוצאת ילדים יהודיים ממנזרים והחזרתם ליהדות. לאחר קום המדינה הוכר רשמית כרב הראשי לישראל וכנשיא בית הדין הרבני הגדול. נפטר ב1953על שמו הישוב "משואות יצחק " בגוש עציון.

ויצמן – חיים ויצמן – שדרה, בית ספר.  
נולד ב1874 בביילורוסיה. למד באוניברסיטאות בגרמניה ובשווייץ. ב1897 קיבל תואר ד"ר לכימיה. פעיל התנועה הציונית החל מהקונגרס ה2, ממתנגדי תוכנית אוגנדה. ב1903 נתמנה מרצה לכימיה באוניברסיטת מנצ'סטר. במלה"ע ה1 סייע למאמץ המלחמה הבריטי בתחום ייצור חומרי נפץ. את ההערכה לה זכה, ניצל לקירוב ראשי השלטון לרעיון הציוני ומתן הצהרת בלפור ב1917. ב1920 נבחר לנשיא ההסתדרות הציונית, עד 1946. בין שתי מלה"ע היה למנהיג בתנועה הציונית. דגל ב"ציונות הסינתטית", המשלבת עבודה מעשית בא"י עם פעילות דיפלומטית נוסח הרצל. את "הבית הלאומי" בא"י ביקש להשתית על התיישבות חקלאית ומדע. מהישגיו הגדולים הקמת הסוכנות היהודית. לאחר מאורעות תרפ"ט והנסיגה הבריטית מהצהרת בלפור התפטר מתפקידו. חזר בו לאחר שראש ממשלת בריטניה, שלח אליו אגרת אוהדת לרעיון הציוני. ב1937 תמך בתוכנית פיל להקמת מדינה יהודית בחלק קטן מא"י. במלה"ע ה2 פעל להקמת יחידות צבא עבריות בצבא הבריטי, ותרם מיכולתו המדעית למאמץ המלחמה. כל אותה עת המשיך בעבודתו המדעית. בשנות ה30 עבר לרחובות, והקים את "מכון דניאל זיו", לימים מכון ויצמן למדע. ב1947 שכנע את נשיא ארה"ב, להכליל את הנגב בתחומי המדינה. לאחר קום המדינה נבחר לנשיא "מועצת המדינה הזמנית", ובפברואר 1949 נבחר לנשיא המדינה ה1. ב1951 נבחר בפעם השנייה, שנה אח"כ נפטר ממחלה.

ורד – רחוב.
ממשפחת הוורדיים, כ200 מיני שיחים ומטפסים. גבעוליהם נושאים קוצים, נפוץ באזורים ממוזגים וסובטרופיים בצפון כדור הארץ. הפרח גדול ובולט, ורוד או לבן, תכופות ריחני ואינו מכיל צוף. זנים תרבותיים נבדלים ממיני הבר בשתי תכונות, פריחה ממושכת ומספר גדול של עלי כותרת. בישראל שלושה מיני בר, ורד צידוני, שיח גדות קוצני הגדל במקורות הירדן ולאורך הנחלים הזורמים בקיץ. ורד הכלב, הגדל בהרים בחורש במפנים צפוניים. ורד דביק, צמח מוגן הגדל בחרמון, בית גידולו טרשים.

ז'בוטינסקי - זאב ז'בוטינסקי (ולדימיר) – רחוב.
נולד באוקראינה ב1880, הוגה דעות, סופר ועיתונאי מייסד התנועה הרוויזיוניסטית. ב1898 למד משפטים ברומא וכתב בעיתונים רוסיים, תחת שם העט "אלטלנה". ב1903ימי הפוגרום ברוסיה פיקד על ההגנה העצמית באודסה, והיה ציר בקונגרס הציוני בבאזל. במלה"ע ה1 חזה את תבוסת תורכיה, עודד הסיוע לבעלות הברית, לשחרור א"י מהטורקים והקמת מדינה יהודית. ב1915 הקים עם טרומפלדור את "גדוד נהגי הפרדות", ואח"כ את "הגדודים העבריים". בתום המלחמה השתקע בי"ם. ב1920 ארגן את ההגנה עצמית בי"ם, נשפט בבית דין צבאי בריטי ל15 שנות מאסר ועבודת פרך. בלחץ דעת הקהל בארץ ובעולם שוחרר כעבור 3 חודשים. משנסוגה בריטניה מתמיכה ברעיון הציוני, יצא נגדה בגלוי, והחל העימות עם ההנהלה הציונית בראשות וייצמן. ב1923 התפטר מההנהלה, וייסד את תנועת בית"ר. ב1925 יסד את מפלגת "הציונים הרוויזיוניסטים". ב1931 בקונגרס הציוני ה17 פרש מההסתדרות הציונית. וב1935 ייסד ונבחר לנשיא "ההסתדרות הציונית החדשה". ב1936 יזם את תוכנית ה"אווקואציה" (פינוי), להעברת יהודי אירופה לא"י בהמוניהם, שנתקלה בהתנגדות מחשש להחרפת האנטישמיות. ממארגני האצ"ל ומנהיגו הרוחני. נחשב לאבי האקטיביזם הציוני. לאור הסיסמה "שתי גדות לירדן, זו שלנו, זו גם כן", מפלגות הימין בישראל, במיוחד "חירות" ראו עצמן כממשיכות דרכו. ב1940 יצא לארה"ב לגיוס היהודים לצד בעלות הברית, ונפטר משבץ לב. ב1964 הועלו עצמותיו ארצה ונטמנו בהר הרצל בי"ם, רק לאחר שדוד בן-גוריון הסתלק מן השלטון.

זית – (הזית) רחוב.
עץ ירוק-עד ממשפחת הזיתיים, משבעת המינים. כ40 מינים, החשוב בהם הזית האירופי הגדל בר או תרבותי. ידוע באריכות ימיו ויש שגילם אלף שנה ויותר. גלעיני זיתים בני כ6,000 שנה, נתגלו באתרים ארכיאולוגיים כלקוליתיים. גרגרי אבקה נמצאו בקידוחים בעמק חולה בשכבות בנות מאות אלפי שנים. מועד מסיק (קטיף) הזיתים מותנה בייעוד הפרי. המיועד למאכל נקטף ירוק בוסר או בשל בצבע שחור-אדמדם, אז עובר תהליך כבישה למאכל. בשיא הבשלות נעשה המסיק לייצור שמן, שמופק בתהליך ריסוק וסחיטה להפרדת הנוזל מהמוצק, והפרדה בין המים לשמן. השמן הטהור בצבע ירקרק נחשב למובחר ביותר. שארית הפרי ה"גפת", משמשת להזנת בקר ולזיבול. עץ הזית מקובל כסמל לעוצמה כלכלית, וענף הזית בפי יונה לבנה  מקובל כסמל השלום.

חזני - יעקב מיכאל חזני, (קנטרוביץ') – רחוב.
נולד ב1913 בבנדין פולין. הוסמך לרבנות בישיבת "תורת חיים" בוורשה. ב1932 עלה ארצה, פעיל בהגנה, פועל חקלאי, ממייסדי "השומר הדתי" ומפעילי "החלוץ המזרחי". חבר הוועד הפועל של "הפועל המזרחי" וחבר הנהלת המפד"ל. חבר כנסת מ2 עד8. שר הסעד בממשלה ה15 עד17. נפטר ב1975.

חיבת ציון – רחוב.
תנועה לאומית שהוקמה ברוסיה ב1881 לאחר פרעות "סופות בנגב", להשבת העם היהודי לא"י. ספרו של פינסקר "אוטואמנציפציה" היה הבסיס הרעיוני לתנועה. ב1882 נמנו חבריה עם העלייה ה1. ב1884 כונסה בקטוביץ בגבול רוסיה-גרמניה, ועידת היסוד של התנועה. ליו"ר התנועה נבחר פינסקר. בועידה ה2 ב1887 לאור עימות בין חילוניים לדתיים על הנהגת התנועה, נבחר גם לילנבלום. אז פרסם אחד העם את מאמרו "לא זה הדרך", בו קרא לשינוי בדרכה של התנועה. ב1889 בועידה ה3 ניכרה עלייה בכוחם של הדתיים. ב1890 השיגה משלטונות רוסיה רשיון להקמת "החברה לתמיכת יהודים עובדי אדמה ובעלי מלאכה בא"י". עם התחדשות רדיפות היהודים ברוסיה וגירוש יהודי מוסקבה באותה שנה, החל הגל ה2 של העלייה ה1. הוקמו חדרה ורחובות, כשהתנועה מסייעת למושבות חקלאיות שלא נתמכו ע"י הברון רוטשילד. עם הקמת ההסתדרות הציונית ב1897, הצטרפו אליה רוב האגודות של חובבי ציון.

חנה סנש – רחוב.
נולדה ב1921 בבודפשט הונגריה. עלתה ארצה ב1939, למדה בנהלל והצטרפה לקיבוץ שדות ים. במלה"ע ה2 התנדבה ליחידת צנחנים של ה"הגנה" והצבא הבריטי. עם עוד 2 לוחמים נשלחה לצנוח ביוגוסלביה, לעבור להונגריה ולפעול כסוכני מודיעין עבור הצבא הבריטי. במרץ 1944 יצאה כמתוכנן, משכוח העזר הקרקעי לא הגיע, החליטה לחצות את הגבול בכוחות עצמה, בליל ה109 ליוני. נתפסה ע"י המשטרה ההונגרית, נאסרה והועמדה לדין באשמת ריגול ובגידה במולדת. עונתה עינויים קשים אך לא מסרה מידע, וסירבה לבקש חנינה. בזמן שהותה בכלא נפגשה עם אימה שניסתה להביא לשחרורה. ב07.11.1944 במלאת לה 23 שנים, נמצאה אשמה והוצאה להורג על ידי כיתת יורים, בחצר בית הכלא. ב1950 הועלו עצמותיה ארצה ונטמנו בהר הרצל בי"ם. לאחר תום המלחמה נידונו שופטיה למאסר באשמת סיוע למשטר הנאצי. ב1993 בעקבות בקשת ישראל, בית דין העליון של הונגריה, הוציא פסק דין בו זוכתה מכל אשמה. סיפור חייה ומותה היה לסמל לגבורה בהיסטוריה של התנועה הציונית.

חשמונאים – (החשמונאים) רחוב.
כינויים של צאצאי מתתיהו הכהן ממודיעין, מנהיג מרד החשמונאים. הכינוי אינו נזכר בספרי המקבים, אך מופיע בכתבי יוסף בן מתתיהו, לפיו מקור הכינוי במייסד המשפחה, אבי סבו של מתתיהו. ע"פ סברה אחרת, מקורו במלה "חושן", מבגדי הכהנים. מתתיהו ראשון החשמונאים, הניף ב167 לפנה"ס את נס המרד בשלטון אנטיוכוס אפיפנס היווני בא"י. חמשת בניו, שמעון, יונתן, אלעזר, יוחנן ובראשם יהודה המקבי, נהלו את המערכה. בסופה היו לנשיאי העם, וצאצאיהם היו למלכי בית חשמונאי. סוף השושלת החשמונאית שמבניה הידועים היה אלכסנדר ינאי, ארע לאחר שנכדתו מרים החשמונאית נישאה להורדוס הראשון, שרצח את רוב בני החשמונאים (לרבות מרים ובניו ממנה), ותפס את השלטון.

טרופלדור – יוסף טרומפלדור – סמטה.
נולד ברוסיה ב1880. ב1902 התגייס לצבא הרוסי, והיה לקצין היהודי הראשון. ב1904 במלחמת רוסיה-יפן, נפצע קשה וידו נקטעה. שב לחזית ונשבה בידי היפנים. במחנה השבויים החל להגות ברעיון ההתיישבות בא"י וארגן קבוצת שבויים יהודים שנענו לרעיון. כששבו לרוסיה התפרקה הקבוצה. הוא עצמו לא ויתר וב1912 עלה ארצה והגיע לדגניה. במלה"ע ה1 גורש ע"י התורכים לאלכסנדריה במצרים, שם עם זאב ז'בוטינסקי פעל להקמת "גדוד נהגי הפרדות", מונה לסגן המפקד ויצא לחזית גליפולי. אח"כ יצא ללונדון וסייע בהקמת הגדודים העבריים. ב1917 שב לרוסיה ונמנה עם מקימי תנועת "החלוץ", נבחר ליו"ר התנועה, והקים ברוסיה מרכזי הכשרה חקלאית למועמדים לעלייה. ב1919 שב ארצה. כאשר נשקפה סכנה לישובי הגליל בשל הקרבות בין הצרפתים לערבים, יצא לארגן שם את פעולות ההגנה. ב1920, י"א באדר תר"פ, נפל עם 7 מחבריו בקרב עם כנופיה ערבית, בתל חי. המשפט "טוב למות בעד ארצנו" שע"פ המסורת אמר לפני מותו, היה למשפט מפתח בהתפתחות המיתוס הציוני, כדוגמה ומופת להקרבה עד מוות למען הרעיון הציוני. בתל חי, מקום נפילתו עומד פסל "האריה השואג", ק. שמונה קרויה ע"ש 8 הנופלים בתל חי. תנועת הנוער הימנית רוויזיוניסטית בית"ר, קרויה ע"ש, "ברית יוסף תרומפלדור", כמו גם קיבוץ תל יוסף.

יבנה – רחוב.
מרכז רוחני ודתי יהודי שהוקם בעיר יבנה לאחר חורבן בית שני, 70 לספירה. לפי יוסף בן מתתיהו "יוספוס פלביוס", הוקם המרכז בידי יוחנן בן זכאי, שנמלט מן העיר הנצורה, עבר למחנה הרומאים וקיבל רשות להקים ביבנה מרכז רוחני במקום ירושלים. עד מרד בר כוכבא ישבה ביבנה גם הסנהדרין. ביבנה החלה הפעילות הראשית של התנאים, וגיבוש ההלכות שקובצו לאחר מכן במשנה.

יגאל אלון (פייקוביץ) - רחוב.
מדינאי ואיש צבא מראשי תנועת העבודה. נולד ב1918 למשפחת איכרים בכפר תבור "מסחה", בוגר ביה"ס כדורי, ממייסדי קיבוץ גינוסר בו התגורר עד פטירתו. ממקימי הפלמ"ח ומפקדו החל מ1945. מפקד מבצע "יפתח" לשחרור הגליל במלחמת העצמאות, בהמשך פיקד על שחרור רמלה לוד. עם הקמת צה"ל, מונה לדרגת אלוף ומפקד חזית הדרום. לאחר פרישתו החל בפעילות פוליטית במסגרת מפלגת "אחדות העבודה" ו"מפ"ם". ממקימי "מפלגת העבודה". כיהן כחבר כנסת מהכנסת השלישית ועד התשיעית. כיהן כשר בכמה ממשלות במשרדים שונים וכסגן ראש הממשלה, בממשלות ה 15-17. אבי "תכנית אלון" לפתרון מדיני במזרח התיכון. נפטר ב1980.

יהודה הלוי – רבי יהודה הלוי ריה"ל – סמטה.
משורר עברי ופילוסוף. נולד ב1075? בטודלה ספרד, למשפחה אמידה ומשכילה. בנסיעה לגרנדה, עצר בקורדובה וזכה בפרס ראשון בתחרות כתיבת שירים. ב1090 עזב את גרנדה וכ20 שנה נדד בקהילות רבות. בטולדו, עבד כרופא ועזב את העיר לפני 1109. מתוך אמונה בבואו הקרוב של המשיח, שאיפתו העיקרית היתה לעלות לא"י, שנשלטה אז ע"י הצלבנים, הנסיעה הייתה כרוכה בסכנות רבות ולמרות זאת, החליט לעלות. ב1140 הגיע לאלכסנדריה, שם זכה לכבוד גדול. ממכתבים שנתגלו בגניזת קהיר עולה כי שהה שם כ6 חודשים, מת ונקבר שם ב1141. לפי האגדה הגיע לי"ם, וכשכרע לנשק את אדמתה נדרס ע"י פרש ערבי למוות. משיריו שרדו כ800 שירים, בכל הנושאים שרווחו בימה"ב, שירי אהבה, יין, ידידות, הספד וקינה. חיבר גם כ350 פיוטים למועדי ישראל. להצגת תפיסתו את היהדות כתב את "ספר הכוזרי", שבחיבורו עסק כ20 שנה.

יובל – (היובל) – כיכר היובל
לציון יובל ה50 לקרית מוצקין, נחנכה בשנת 1984.

יודפת – סמטה.
עיר מבצר בגליל מבוצרת משלושה עברים ביצורים טבעיים של מדרונות תלולים, מעוז ההתנגדות לרומאים במרד הגדול בשנת 66 לסה"נ. מנהיג המרד בגליל וההגנה על העיר היה יוסף בן-מתתיהו. בשנת 67 הגיעו אליה אספסינוס ובנו טיטוס. לאחר 47 ימי קרב ומצור, כבשו את העיר כשהם חודרים אליה מצפון שם העליה מתונה יותר. מרבית המגינים נהרגו או התאבדו, בודדים ובהם יוסף בן-מתתיהו נפלו בשבי הרומאים. משהובא בפני אספסינוס, ניבא לו יוסף כי יהיה לקיסר רומא, משהתגשמה הנבואה בשנת 68, אומץ על ידו כהסטוריון רשמי והוענק לו שם רומאי "יוספוס פלביוס". כך תיעד יוספוס בספריו את סיפור המרד הגדול, שהסתיים בחורבן בית המקדש בשנת 70 ונפילת מצדה ב73.

יוסף לוי – הרב יוסף לוי – רחוב.
הרב הראשי הספרדי בקרית מוצקין. (פרטים נוספים בכתבה, רחוב בעל שם – הרב יוסף לוי, באתר זה).

יוספטל – גיורא יוספטל – רחוב.
נולד ב1912 בנירנברג גרמניה, בעל תואר ד"ר במשפטים באוניברסיטת באזל. בגיל 14 הצטרף לאגודת הנוער היהודית "יידישער יודנבונד". ב1932 הצטרף לתנועת הנוער הציונית-סוציאליסטית "הבונים". ב1934 עבר לברלין והיה מזכיר "עליית הנוער". ב1936 נבחר למזכ"ל תנועת החלוץ בגרמניה. עלה ארצה ב1938. ב1939 ממקימי גרעין קבוץ גלעד שעלה לקרקע ב1945. ב1943 התגייס לצבא הבריטי. ב1945 מנהל מדור קליטה בסוכנות היהודית. ב1947-52 חבר הנהלת הסוכנות ראש מחלקת קליטה. מזכ"ל מפא"י 1956-9. חבר הכנסת 4 ו5, שר בממשלות 9 ו10. נפטר 1962.

ילדים – (הילדים) רחוב.
לזכר חמשת הילדים, דרורי ודני מלצר, מרדכי סוקולובסקי, אביבה אלכסנדרוביץ, ואלי רדקביץ. שנהרגו מהתפוצצות חומר נפץ בשבת 21.05.1949. (פרטים נוספים בכתבה, סיפורי ראשונים – פוסק נחמה, באתר זה).

יעל – רחוב.
ע"ש יעל "אשת חבר הקיני" (ע"פ המסורת ממשפחת יתרו חותן משה). לאוהלה נמלט סיסרא שר צבא יבין מלך חצור מפני צבא דבורה וברק, ביקש מים, קיבל חלב, נרדם ואז רוצצה את ראשו. בכך סייעה לניצחונם של שבטי ישראל על הכנענים ובעלי בריתם בקרב על נחל הקישון. (שופטים פרק ד'+ה').

יצחק שדה (לנדוברג) – רחוב.
נולד בפולין ב1890. שירת בצבא הצאר, והיה מפקד פלוגה בצבא האדום. סייע לטרומפלדור בהקמת תנועת "החלוץ". ב1920 עלה ארצה ונמנה עם מייסדי "גדוד העבודה" ומראשי "ההגנה". במאורעות 1936-9 יזם את ה"יציאה מהגדר" והעתקת הלחימה לכפרי הפורעים. הקים את "הנודדת", את "פלוגות השדה" (פו"ש) ואת "הפלוגות המיוחדות" (פו"ם). ב1941 הקים את הפלמ"ח, והיה למפקדו הראשון עד1945. במלחמת העצמאות פיקד על הגנת משמר העמק מפני כוחות קאוקג'י. אח"כ הקים את חטיבת השריון הראשונה של צה"ל, חטיבה 8. השתתף במיבצע "דני" ובקרב על עירק סווידאן. עם פרוק הפלמ"ח, ובשל סכסוך עם דוד בן-גוריון, השתחרר מצה"ל בדרגת אלוף. נודע בכינויו "הזקן". נפטר ב1952 על שמו ניר יצחק, שדה יצחק ומשאבי שדה. בני טיפוחיו הבולטים, משה דיין ויגאל אלון.

ירדן – (הירדן) סמטה.
הנהר הגדול באזור, אפיקו מהווה גבול טבעי ומדיני בין ישראל ובין ממלכת ירדן. פרשת המים של הירדן העילי כוללת את מורדות החרמון, וצפון בקעת הירדן. זרימת הבסיס לירדן העילי, היא קבוצת מעיינות במורדות החרמון הנשפכים לחצבני, בניאס ודן הגדול שבהם, המספק זרימה קבועה וכמחצית כמות הזרימה, (מכאן השם ירדן, יורד מדן). מהכנרת, זורם הירדן דרומה לים המלח. יובלי ירדן תחתון דרומה לירמוך, הם וואדיות רצועת ההרים ורמת הירדן. איכות מי ירדן תחתון ערכה נמוך בשל ריבוי מעיינות מלוחים. בחורף אורך הירדן בין הכנרת לים המלח כ200 ק"מ ובקיץ כ400 ק"מ.

ירושלים – שדרה.
ירושלים בירת ישראל, שוכנת בהרי יהודה על ספר המדבר. נזכרת לראשונה בכתבי המארות המצריים (המאות 18-19 לפנה"ס). במקרא מופיעה בשם, ירושלם, כנראה שמה המקורי. בתוספת המלה השומרית 'אוּרוּ' (עיר -יסוד) נתקבל "אורושלם". בשנוי קל נזכרת במכתבי אל-עמארנה (מאה 14 לפנה"ס). לאורך הדורות נקראה בשמות וכינויים רבים, ציון, עיר האלוהים, עיר הצדק, קריה נאמנה, אריאל, יבוס, עיר דוד, עיר הקודש ועוד. בתקופה הרומית הוסב שמה לאֵלְיָה קַפִּיטוֹלִינָה. 7 שנים לאחר המלכו, (1000 לפנה"ס) כבשה דוד המלך מהיבוסים, הביא אליה את ארון הברית, והפך אותה למרכז דתי לאומי ובירת הממלכה המאוחדת. בנו שלמה, הקים בה את המקדש ה1. בימי צדקיהו, נפלה לידי מלך בבל נבוכדנאצר (586 לפנה"ס), בית המקדש נהרס, היהודים הוגלו לבבל. בשנת 37 לפנה"ס הורדוס מקים בה את בית המקדש ה2. ב66 לסה"נ פרץ המרד הגדול, טיטוס מטיל עליה מצור, ובט' אב שנת 70 לסה"נ נחרב המקדש ה2. עם התפשטות הנצרות בימי קונסטנטינוס קיסר ביזנט (324 לסה"נ), היתה לקדושה לעולם הנוצרי, הוקמו בה כנסיות ובהן כנסיית הקבר (335 לסה"נ). הר הבית נותר בשממונו. ב638 נכבשת ע"י המוסלמים, הח'ליף עומר ה2 מקים על הר הבית את המסגד ה1. בפי המוסלמים נקראה אֶל-קוּדְס אֶ-שַּׁרִיף (המקדש המפואר), בקיצור "אל-קודס". ב1099 נכבשת ע"י הצלבנים. בשנים 1537-41 מקים הסולטן סולימאן ה"המפואר" את חומות ירושלים ומשקם את מגדל דוד. שכונה יהודית ראשונה מחוץ לחומות שנוסדה ע"י משה מונטיפיורי וזכתה גם לטחנת רוח היתה משכנות שאננים (1860). במלחמת העצמאות, פרט לרובע היהודי בעיר העתיקה שנפל לידי הערבים ב25.5.1948, נשאר רוב העיר בידי ישראל. הר הצופים נשאר מובלעת יהודית בשטח ערבי. 19 שנים היתה חצויה, עד 1967 אז שוחררה במלחמת 6 הימים. רוב מוסדות המדינה והממשלה הועברו אליה שישמשו אותה בתפקידה כבירת מדינת ישראל .

 יששכר – יששכר קפלן – רחוב.
ע"ש יששכר קפלן, בן למשפחה ממייסדי וראשוני קרית מוצקין, שנפל במלחמת העצמאות. שמו המקורי של הרחוב טרם הסבתו, רחוב הים התיכון.

כלנית – שביל.
ממשפחת הנוריתיים, כ120 מינים. עשב רב-שנתי בעל פקעת. נפוץ בחצי הכדור הצפוני. אזור התפוצה הגיאוגרפית כולל את המזרח הקרוב ואגן הים התיכון. שכיחות גבוהה בעיקר באגן המזרחי של הים התיכון. בארץ מין אחד בלבד, כלנית מצויה. צבע הפרח בארץ אדום, לבן, ורוד, כחול, סגול וארגמן. הפרח מתקיים כמה שבועות. עלי העטיף נפתחים בבוקר ונסגרים בערב. התפתחות הנבט לצמח בוגר נמשכת 2עד 3שנים. נפוץ בבתי גידול מגוונים, כמעט בכל טיפוסי קרקע וגם באזורים שחונים במדבר יהודה ובנגב. בחלקות חקלאיות נטושות ככרמים עזובים. הפריחה מתחילה בדצמבר ומסתיימת במרץ. צורת הבר של הכלנית משמשת באירופה ובישראל כמוצא לטיפוח זני נוי מבויתים. בשנות החמישים נפגעה הכלנית בצורה חמורה ביותר מקטיף מאסיבי, וכמעט שנכחדה. נזק זה היה מהמניעים החשובים לזירוז הפעולות המשפטיות והחינוכיות לשמירת פרחי הבר בישראל, והיא כמובן נחשבת מאז לצמח מוגן.

כצנלסון – ברל כצנלסון – רחוב.
מראשי תנועת העבודה. (פרטים נוספים בכתבה, רחוב בעל שם – כצנלסון ברל, באתר זה).

מגדל המים
המבנה הראשון בקרית מוצקין משנת 1935. (פרטים נוספים בכתבות הארכיון ההיסטורי באתר זה).

מגינים – (המגינים) סמטה.
לזכר כל בני הקריה שנפלו בכל מערכות ישראל.

מודיעין – שביל.
במסורת עיר הולדתם וקבורתם של המכבים. מקור השם מכבי, בכינוי שניתן לבנו ה3 של מתתיהו החשמונאי, יהודה. לימים דבק הכינוי באביו מתתיהו, ובאחיו יוחנן, שמעון, אלעזר ויונתן והפך לשם נרדף לחשמונאים. השם השתמר גם ביוונית וזכה לפירושים שונים. מקבי, מלשון מקבת, פטיש כבד, ביטוי לעוצמתו של יהודה. מכבי, ע"פ מקור עברי מן המאה ה17, רמז לסיסמת המרד "מי כמוך באלים יי". כך או כך, מבטא הכינוי את הילת התהילה שאפפה את יהודה, המפקד העליון של המרד ביוונים, שהפך למופת היסטורי. עלילותיו ותוצאותיהן היוו דוגמא לאמונה בצדק מוסרי, המעניקה לציבור קטן עמידות במבחני כוח פוליטיים וצבאיים. טיהור המקדש וחידוש הפולחן היהודי בו החיו את סמל האוטונומיה הדתית. עוצמת האידיאל שייצג יהודה בחייו ובמותו הייתה רבה. "וישאו יונתן ושמעון את יהודה אחיהם ויקברוהו בקבר אבותיו במודיעים ויספדו ויבכו אותו כל ישראל ויתאבלו ימים רבים" (מכבים א'-ט'). הד לדימוי הגבורה של יהודה המכבי נמצא גם במדרשים ובפיוטים מימי הביניים. הגבורה, חירוף נפש ודבקות באידיאל היו לתנאי לניצחון החלשים אך הצודקים, והיו ל"מגדלור" שלאורו ניווטו יחידים וקבוצות בהיסטוריה היהודית והציונית.

מוטה גור (מרדכי גורבן) – רחוב.
נולד בי"ם ב1930, שירת בפלמ"ח ובנח"ל. הצטרף לצנחנים ומנועזי המפקדים בתקופת פעולות התגמול, בעל עיטור העוז. במלחמת 6 הימים פיקד על שחרור י"ם. אלוף פיקוד צפון בשנים 1969-72. ב1974 מונה לרמטכ"ל ה10 ושיקם את צה"ל לאחר מלחמת יום הכיפורים. ב1976 פיקד כרמטכ"ל על מבצע שחרור החטופים מאנטבה ועל מבצע ליטני. השתחרר ב1978 והצטרף למפלגת העבודה. חבר הכנסת ה10 וה11, שר בממשלות ה221 ח"כ ה13 וב1992 סגן שר הביטחון. 3 שנים אח"כ שם קץ לחייו עקב מחלה. מחבר הספר "עזית הכלבה הצנחנית".

מורדי הגיטאות – סמטה.
לזכר מורדי הגטאות ברחבי אירופה, שלחמו בנאצים במלה"ע ה2.

מייסדים – (המייסדים) – כיכר המייסדים.
לכבוד מייסדי וראשוני קרית מוצקין. (סיפורי מייסדים בארכיון ההיסטורי באתר זה).

מכבי – רחוב, גן.
הוקם ב1894 בצל פריחת האנטישמיות. המטרות, מציאת פתרון לשילוב יהודים בספורט, לימוד הגנה עצמית. ב1903 התאגדו תחת השם "מכבי", שסימל מחויבות לרעיון אומה יהודית בא"י, ואת הקשר ההיסטורי ל"מכבים". התנועה הושתתה על ערכי יהדות וציונות, וחינוך לאומי וספורטיבי. סיסמתו "חזק ואמץ". בועידה העולמית ב1929, הוחלט על הקמת תנועות הנוער "המכבי הצעיר", וארגון כינוס ספורט עולמי ליהודים בא"י, "המכביה". הראשונה נערכה ב1932. בימי המנדט ואיסור העלייה, היתה המכביה "כיסוי" להברחת יהודים ארצה. לימים זוהתה עם מפלגת הציונים הכלליים. מייסדי הקריה נמנו על המפלגה ששלטה בקריה עד1959. (פרטים נוספים בכתבה – מכבי, תנועות הנוער, באתר זה).

מנחם – מנחם שניאורסון (מנחם מנדל) – רחוב.
נולד ב1902 בניקולייב רוסיה. מילדותו נחשב עילוי בתורה, ואף למד הנדסה ומתמטיקה. ב1941 עבר לניו-יורק, שם ב1950 ירש את חותנו, יוסף יצחק שניאורסון בהנהגת חסידות חב"ד, כאדמו"ר ה7. נודע בכינויו "הרבי מלובביץ'". מצאצאי שניאור זלמן מלאדי. מעולם לא ביקר בארץ וביחסו לציונות סירב לקבל את הגדרתה כ"אתחלתא דגאולה" (ראשית גאולה), המקובלת על הציונות הדתית. אחרי מלחמת 6 הימים תמך בשלמות הארץ, והתנגד להחזרת שטחים. ב1970 פעל לשינוי סעיף הגיור בחוק השבות, לגיור מחמיר ואורתודוקסי בלבד. בשנות ה80 תמך ב"אגודת ישראל", ומנע חבירה לשמעון פרס להפלת ממשלת האחדות הלאומית. ב1991 הכריז ש"הגיע זמן הגאולה", חסידיו ראו בכך הודאה בהיותו מבשר הגאולה, וראו בו "המלך המשיח". הדבר יצר מתיחות בעולם החרדי, שגברה עם מותו ב1994, בין הטוענים שהוא המשיח, העתיד להתגלות בקרוב, לבין הכופרים במשיחיותו. מאז שנפטר לא מונה אדמו"ר חדש.

מסדה – סמטה.
על שם תנועת הנוער של "הסתדרות ציוני אמריקה", נוסדה בשנת 1940.

ניל"י – סמטה.
ארגון מחתרת בא"י במלה"ע ה1. ר"ת "נצח ישראל לא ישקר" (שמ"א טו, כט). בראשו עמדו אהרון ושרה אהרונסון, אבשלום פיינברג. מטרתו, לסייע לבריטים במלחמתם בטורקים, בתמורה לתמיכה בתנועה הציונית. בסיס הארגון היה בית אהרונסון בזכרון יעקב וחוות הנסיונות בעתלית. ב1915 החלו בפעולות ריגול וב1917 העבירו את המידע למפקדה בקהיר. ב1917 נרצח פיינברג בידי בדווים ליד רפיח, בדרכו עם יוסף לישנסקי לחצות את קו החזית. בעקבות האירוע נחשפה הרשת ע"י הטורקים וראשיה נתפסו. שרה התאבדה טרם שהסתיימה חקירתה, נעמן בלקינד ויוסף לישנסקי נתלו בדמשק ב16 דצמבר 1917, אחרים נכלאו. אהרון נהרג ב1919 בתאונת מטוס מסתורית. עוד טרם חשיפתה הסתייגו ממנה מנהיגי היישוב ואף פעלו נגדה. ראשי "השומר" טענו שיש להסגיר את אנשיה, כדי למנוע מעשי תגמול נגד היישוב היהודי, ואף נעשה נסיון להתנקש בלישנסקי. בדיעבד, תחזית אנשי ניל"י כי בריטניה תנצח במלחמה ותשלוט בא"י הוכיחה את עצמה. חבריה היו מעטים, אך לפעולתם נודעה השפעת מה, על היחס החיובי הראשוני של הבריטים לישוב היהודי. למרות התנגדות הישוב לניל"י, היו חבריו (במיוחד שרה אהרונסון) לחלק מאתוס הקמת מדינת ישראל.

נרקיס – סמטה.
ממשפחת הנרקיסיים, כ60 מינים. צמח רב שנתי בעל בצל. בעל כתר צבעוני זהוב, שהקנה לו את תואר "מלך הביצה". צבע הפרחים לרוב, לבן או צהוב, פורח בנוב'–ינו'. קרוי ע"ש נרקיסוס, שע"פ המיתולוגיה היוונית ראה את בבואתו משתקפת במים, התאהב בעצמו עד כלות ומת מערגה. במקום מותו צמח הפרח. נפוץ מאירופה המרכזית, עד סין ויפן . בארץ שני מינים מוגנים. נרקיס מצוי, בעל פרחים לבנים, הפורח עם גשמי היורה. גדל בביצות באדמה כבדה, בכיסי קרקע ובין סדקי סלעים. תפוצתו מקיפה את ארצות הים התיכון עד פרס. נרקיס אפיל, פורח בחודשי אוק'- נוב', לרוב לפני רדת היורה. דומה לנרקיס המצוי, קטן יותר וריחו פחות. נפוץ בארץ בגבעות הכורכר בחוף הכרמל.

נתניהו - יונתן נתניהו, "יוני" - רחוב ובית ספר.
נולד ב1946 בניו יורק, עם סיום לימודי התיכון שב מארה"ב והתגייס לחטיבת הצנחנים. סיים קורס קצינים כחניך מצטיין והוצב כמ"מ בגדוד צנחנים. ב1967 סיים את שרותו הצבאי. במלחמת 6 הימים נפצע בזרועו. בתום המלחמה שב ללימודיו בהרוורד. במלחמת ההתשה חזר לשרות צבאי והצטרף לסיירת מטכ"ל. ב1972 התמנה לס' מפקד היחידה. אחיו עידו התגייס לסיירת, ובמשך שנתיים שירתו 3 האחים יחד באותה יחידה. במלחמת יוה"כ פיקד על כוח סיירת ברמה"ג. על תפקודו עוטר באות המופת. ב1975 התמנה למפקד הסיירת. שנה אח"כ יצא לפעולת שחרור החטופים באנטבה, שלימים נקרא "מבצע יונתן". במהלך הפריצה לטרמינל בו שהו החטופים, נורה בחזהו וזמן קצר לאחר מכן נפטר. סיפור חייו ומותו ההרואי, הפכו אותו לסמל גבורה ישראלי.

סביון – שביל.
ממשפחת המורכבים כ2500 מינים, נפוצים בכל רחבי העולם. מיעוטם שיחים, מטפסים ועצים, כמה מיני סביון הם צמחי נוי. המשותף לכולם, מבנה הפרח והזרעון. התפרחת, ע"פ רוב, צהובת פרחים. בראש הזרעונים יושבת ציצית של שערות לבנות, בהבשילה נראית כראש סב, ומכאן שמו העברי של הסוג. בארץ 5 מינים. סביון אביבי, מכסה שטחים עצומים בפריחה צהובה. עיקר פריחתו באביב. סביון יפו, שכיח בחולות מישור החוף. סביון הערבות, מין סביון מדברי. סביון צהוב, גדל בנגב ומדבר יהודה. סביון פשוט, נדיר למדי, גדל בשדות מעובדים.

סעדיה גאון – סעדיה בן יוסף גאון – סמטה.
רס"ג, חי בין השנים 882-942, יליד פיום במצרים, ידוע בכינויו "אל פיומי". מחשובי גאוני בבל, גדול בהלכה, הגות, דקדוק ופירוש המקרא. מ905 ועד הופעתו בבבל לא ידוע עליו דבר, כנראה היה בא"י. ב921 הגיע לבבל והצטרף לישיבת פומבדיתא, ב928 נתמנה לגאון ישיבת סורא. בפולמוס הגדול בעניין עיבור החודש, שהיה למאבק עקרוני בין שני מרכזי התורה (בבל וא"י), על ההגמוניה בפסיקת הלכה, יצאה בבל בהנהגתו וידה על העליונה. רוב חיבוריו בהלכה נמצאים עדיין בכתבי יד (בעיקר בגניזת קהיר). בניגוד לקודמיו, כתב לפי נושאים ולא לפי סדר התלמוד. הראשון לחבר ספרי הלכה בערבית. נחשב לאבי הדקדוק העברי ומניח היסודות למחקר הלשון, בתחום הפועל. השווה בין העברית לארמית ולערבית. התנ"ך בתרגומו לערבית (הראשון שנעשה), עדיין מקובל בקרב יהודים דוברי ערבית. ספרו הפילוסופי, "ספר האמונות והדעות", שהושפע מתורת אריסטו ואפלטון ונכתב ערבית, היה החשוב ביותר בפילוסופיה היהודית עד הופעת "מורה נבוכים" של הרמב"ם.

ספיר - פנחס ספיר (קוסלובסקי) – רחוב.
נולד ב1907 בסובלקי פולין ועלה ארצה ב1929. מהדמויות הבולטות במפא"י ובמפלגת העבודה בזמנו. פעיל במשק הפועלים וסגנו של אשכול ב"מקורות". כיהן כמנכ"ל משרד בטחון והאוצר, חבר הכנסת ה4 עד ה8. שר בממשלות ה7 עד ה16, בעיקר כשר המסחר והתעשייה ושר האוצר. מילא תפקיד מפתח  בבניין המשק הישראלי ותיעושו. גייס הון ציבורי ופרטי להשקעות, יזם הקמת מפעלים באזורי פיתוח ופעל להרחבת מערכת החינוך ושירותי הרווחה. במקביל משך ביקורת בגלל ריכוזיותו, ה"פנקס השחור" שניהל וטיפוח יזמים כלכליים שהתעשרו בחסותו. התנגד להתיישבות בשטחים שנכבשו ב1967, ותמך בהפרדה בין הכלכלה הישראלית לכלכלת השטחים. כיהן כמזכ"ל מפלגת העבודה בשנים 1974-5 וכיו"ר ההנהלה הציונית והסוכנות היהודית. נפטר ב1975.

עוזיאל – הרב בן ציון ח"י עוזיאל – סמטה.
נולד ב1880 בי"ם לרב יוסף רפאל עוזיאל נשיא בית הדין הרבני של הקהילה הספרדית. בגיל 20 מונה למורה בישיבה. ב1911 היה לרב הקהילה הספרדית ביפו, הוגלה ע"י הממשל התורכי בזמן מלה"ע ה1, חזר לפני הגעת הצבא הבריטי. ב1921 מונה לרב ראשי של סלוניקי עד 1923, אז חזר לארץ והיה לרב הראשי של ת"א. ב1939 נבחר לרב ספרדי ראשי לישראל "הראשון לציון", משרה בה שרת עד פטירתו ב1953. פעל לקידום העדה הספרדית ושיפור היחסים עם העדה האשכנזית תחת הסיסמה "אמת ושלום אהבו". משנבחר לרב ספרדי ראשי, נבחר גם למועצת העם הזמנית של ישראל, הועד הלאומי. נוכח בפגישות לייסוד הסוכנות היהודית לישראל. ב1946ייצג את הקהילה היהודית באו"ם, כעד ראשי בועדת החקירה האנגלו-אמריקאית שמסקנותיה סללו את הדרך להחלטת האו"ם על הקמת מדינה יהודית.

עין גדי – שביל.
קיבוץ, שמורת טבע ונווה מדבר לחוף ים המלח. ראשיתו מאחז נח"ל בשנים 1953-6. מייסדיו, חניכי "הנוער העובד". עד מלחמת העצמאות ישבו שם בדווים משבט תעמירה. בסופה ב1949, תפסה את המקום יחידת צה"ל שהגיעה בסירות. תודות למבצע זה נכלל דרום מדבר יהודה בתחום ישראל. לאחר מלחמת 6 הימים, נפרץ כביש צפונה לכיוון י"ם שחיבר את היישוב למדינה והעלה אותו על מפת התיירות הישראלית והעולמית. הוקמו בית הארחה ומרחצאות גופרית על בסיס מקורות תרמו-מינראליים הבוקעים מן האדמה. נוסף לתיירות, מתפרנס הקיבוץ מחקלאות, מפעל תעשייה קטן וגן בוטני. מוזכרת בתנ"ך (שמואל א' כ"ג כ"ד) כשדוד המלך ברח מפני שאול ומסתתר באזור עין גדי, שיר השירים (א, יד) ועוד. בכתבי הרומים מוזכרת כמקור לבשמים. השריד הארכיאולוגי הקדום ביותר הוא מקדש כלקוליתי, יש הקושרים אליו את מטמון כלי הנחושת שנתגלה במערת נחל משמר הסמוכה. בימי בית שני ועד מרד בר כוכבא היה בה ישוב יהודי. במצוקי החוואר של נחל דוד נתגלו מערות קבורה ובהן קברים רבים. על הישוב למדים מתעודות שנתגלו במדבר יהודה, במיוחד קבצי תעודות ממערת האיגרות, מהן עולה שאנשי עין גדי השתתפו במרד בר כוכבא. עם כשלון המרד חיפשו מסתור במערות שם מצאו את מותם. סמוך לעין גדי נחשף בית מרחץ מפואר מהמאה ה2, וביכ"נ מהמאה ה6 עם רצפות פסיפס יפות, בהן כתובת ארוכה ויוצאת דופן. ברכה ואזכור התורמים לבנייה, שמות אבות העולם, מאדם ועד נח, 12 המזלות והחודשים, אברהם, יצחק ויעקב. ובאופן ייחודי גם דברי מוסר ואזהרה.

עלוני נח – רחוב
ראש המועצה השני (ראה פירוט בדפי אישים)

עליה – (נתיב העליה)  – סמטה.
לזכר כלל העולים בכל העליות לארץ ישראל, מאז גלות בבל ועד ימינו אלה.

עצמאות – (גן העצמאות) – רחוב וגן ציבורי.
לציון עצמאות מדינת ישראל. הכרזת האו"ם על הקמת מדינת ישראל התקבלה בהצבעה ביום 29 לנובמבר 1947, ההכרזה על הקמת המדינה הייתה ביום 14למאי 1948, ה' באייר תש"ח.

ערבה – (הערבה) רחוב.
ממשפחת הערבתיים, המונה כ-500 מינים של עצים ושיחים, הגדלים ליד מים ותורמים לייצוב גדות נחלים ואגמים. עץ נמוך משיר עלים, חסר גזע מרכזי ובעל נוף דמוי כיפה. העצה בעלת נקבוביות קלה ובהירה, חזקה למדי אך לא לזמן רב, משמשת לבניית סירות. קליפת הענפים משמשת לקליעת סלים וחלקי ריהוט פשוטים. בארץ מספר מיני בר של ערבה ומספר בני כלאיים. השכיחים ביותר הם ערבה מחודדת, בעיקר במישור החוף ובבקעת הירדן. ערבה לבנה, בעיקר בצפון הארץ. הערבה נכללת בין ארבעת המינים "ערבי נחל", ומשמשת לחיבוט בהושענה רבה.

פוגלמן – הרב מרדכי פוגלמן - רחוב וכיכר.
ע"ש הרב הראשי הראשון של קרית מוצקין. (פרטים נוספים בכתבה, אישים – הרב פוגלמן מרדכי, באתר זה).

פ"ז – ר"ת פורוש זאב – רחוב.
ממייסדי קרית מוצקין, עסקן ציבורי וחבר ההנהלה שנים ארוכות. חבר ההגנה, ומנהל ביה"ס "נצח ישראל" בחיפה.

פלמ"ח – סמטה.
כוח ה"הגנה" בשנים 1941-8, ר"ת "פלוגות מחץ". ב1941, משפלשו הגרמנים למצרים ונשקפה סכנה ליישוב היהודי בא"י, סוכם עם הבריטים על הקמת 9 "פלוגות מחץ", כעתודה. הקמתן הוטלה על יצחק שדה, (לימים מפקד הפלמ"ח הראשון), ציוד והדרכה נתנו הבריטים. מפעולותיו הראשונות, 23 חברי הגנה "כ"ג יורדי הסירה", שיצאו לחבל בבתי הזיקוק בטריפולי בלבנון, ואבדו בים. 40 לוחמים שיצאו לסוריה ולבנון לפעולת סיור וחבלה, שם נפצע משה דיין ואיבד את עינו, ועוד. ב1942 נקלטו יחידות פלמ"ח בקיבוצי "הקיבוץ המאוחד", לעבודה חקלאית ואימונים, ענין שבא לידי ביטוי בסמל הפלמ"ח, שתי שיבולים וחרב. הוקמו שתי מחלקות מיוחדות, "המחלקה הגרמנית" שחבריה יוצאי גרמניה, ונועדו להתחזות לגרמנים בפעולות קומנדו בריטיות, ו"המחלקה הבלקנית", שחבריה (בהם חנה סנש) נועדו לצנוח באירופה ולארגן פעולות חבלה. ב1944 פסק שיתוף הפעולה הפלמ"ח ירד למחתרת. ב1945 התמנה יגאל אלון למפקד, ובמסגרת המאבק לעצמאות, בוצעה הפריצה למחנה מעצר עתלית, פגיעה בסירות משמר ואניות גירוש, פיצוץ 10 גשרים ב"ליל הגשרים", פיקוד על אוניות מעפילים "גדעונים" ועוד. כשפרצה המלחמה עבר הפלמ"ח ללוחמה סדירה. מחלקת הטיס והפלי"ם שולבו בחילות האוויר והים, המחלקה הערבית, בחיל המודיעין. 10 הגדודים אוגדו ב3 חטיבות, הראל (בפיקוד יצחק רבין), יפתח והנגב. מטה הפלמ"ח פורק בנובמבר 1948, בהוראת דוד בן-גוריון. הוקם גוף חדש ה"נח"ל", נוער חלוצי לוחם. כאלף מאנשי הפלמ"ח נפלו במלחמת העצמאות.

צאלון – רחוב.
ממשפחת הקטניתאים, כ180-150 סוגים, וכ2,500 מינים. עצים או שיחים שתפוצתם בעיקר באזורים הטרופיים והסובטרופיים. במשפחה מינים שערכם הכלכלי רב. חרוב מצוי שתרמיליו משמשים למספוא, למאכל ולהכנת תמצית דבשית. מיני קסאלפיניה כמקור לחומרי צבע. הצבע המופק מן העלים היבשים של מיני הכסיה ידוע בשם חינה, ומשמש גם לחיטוי וכחומר משלשל. תרמילי התמרינד ההודי משמשים למאכל ולמשקה וכן ברפואה העממית. עצה משובחת וחומרי צבע מופקים גם מהמאטוכסילון. קליפתם של אחרים מקור לשרפים משובחים. מינים רבים הם עצי יער ונוי, או שיחי גנים. הידועים בהם, צאלון, וכליל החורש. את רובם אפשר למצוא בצמחיית הנוי בישראל. בצמחיית הבר בארץ שיעורם נמוך ובעיקר כליל החורש והחרוב מצוי.

צה"ל – שדרה.
לכבוד צבא ההגנה לישראל, על כל זרועותיו וחילותיו.

ציגל – אברהם ציגל – רחוב.
עסקן ציבורי שעסק בעניני קליטת עליה. מנכ"ל חברת עמיגור, חברת הבת של הסוכנות היהודית, נוסדה ב1972.

ציפורן – סמטה.
ממשפחת הציפורנאים, כ70 סוגים וכ1750 מינים. גדלים באזורים ממוזגים, בהרים גבוהים באזורים טרופיים. המרכז העשיר ביותר במינים אזור הים התיכון. כמעט בכל פרחי המשפחה מופרש צוף מבסיס האבקנים. העלים וניצני הפרחים מכילים בלוטות שמן ריחני, המשמש לתעשיית התרופות והקוסמטיקה, וכאמצעי שימור לחניטת אתרוגים. בארץ גדלים כ31 סוגים, כ84 מינים, בקרקעות מלוחות, שטופות, חוליות וכבדות, בתי גידול הסמוכים למעיינות וטרשי מדבר. הסוג הגדול מכולם הוא ציפורנית, הפריחה לילית, ובשעות הלילה מופרש ריח. ערכה החקלאי של המשפחה בעיקר בצמחי הנוי שלה. הציפורן, אחד מפרחי היצוא החשובים של ישראל.

 קדיש לוז (לוז'נסקי) – רחוב. 
נולד ב1895 בברויסק שבבלרוס רוסיה, שירת כקצין בצבא הרוסי. ממייסדי "ברית החייל העברי" ו"החלוץ" ברוסיה. עלה ארצה ב1920. נמנה עם מייסדי דגניה ב' וחבר הקיבוץ עד פטירתו. חבר הכנסת ה2 עד ה6, שר בממשלות 7-8, יו"ר הכנסת ה4 עד ה6 בשנים 1961-9. נודע כאיש ישר והגון. תכונות שעזרו לו בעיצוב ובהקניית סדרי עבודה בכנסת ישראל. נפטר ב1972.

קורצא'ק - יאנוש קורצ'אק (הנריק גולדשמיט) – רחוב ובית ספר.
נולד ב1879 בורשה פולין כהנריק גולדשמיט בבית יהודי מתבולל, יאנוש קורצ'אק הוא שמו הספרותי, אותו אימץ בשנת 1898 עת השתתף בתחרות הסופרים הראשונה. ב1904 סיים לימודי רפואה כרופא ילדים. ב1911 הקים בית יתומים יהודי בוורשה, כמעין רפובליקת ילדים, עם בית נבחרים, בית משפט ועיתון. ב1914, מלה"ע ה1, היה לרופא צבאי, בזמנו הפנוי כתב מאמרים העוסקים בחינוך. ב1918 חזר לבית היתומים, לפי בקשת הממשלה הקים בית יתומים נוסף, לשאינם יהודים. ספרי הילדים שכתב נחלו הצלחה רבה. בתחילת שנות ה30 הגיש תוכנית ברדיו הפולני, שבוטלה בלחץ חוגים אנטישמיים. ב1934 וב1936 ביקר בא"י, כחבר מועצת הסוכנות היהודית ופגש בחניכיו שעלו ארצה. חזר לפולין לשכנע ילדים לעלות ארצה. ב1939, במלה"ע ה2 התנדב לשירות צבאי, ונדחה מחמת גילו. כאשר הגרמנים יצרו את גטו ורשה ב1940, אולץ בית היתומים לעבור לגטו. הוא עבר לשם יחד עם חניכיו. באוגוסט 1942 הגיעו הגרמנים לקחת את היתומים וסגל העובדים למחנה ההשמדה טרבלינקה, הוא דחה את הצעה החנינה שניתנה לו ובחר לצעוד בראש 200 חניכיו ברגעיהם האחרונים, כשעל ידיו הוא נושא שניים מהקטנים שבהם. היתה זו הפעם היחידה בה שיקר להם, כאשר הסתיר מהם לאן מועדות פניהם. בן 64 במותו. מספריו: "ילדי רחוב", "קאיטוש המכשף" ("יותם הקסם"), ו"המלך מתיא הראשון" (ספר הילדים הראשון שכתב).

קליבנוב – יעקב קליבנוב – רחוב.
עתונאי, עו"ד ועסקן ציוני, ממקימי קרית מוצקין. (פרטים נוספים בכתבה, רחוב בעל שם – קליבנוב יעקב, באתר זה).

קק"ל – קרן קיימת לישראל - רחוב.
(פרטים נוספים בכתבה, קק"ל – הקרן הקיימת לישראל, באתר זה).

קרב – (סמטת הקרב) – סמטה.
לזכר קרב שיירת הנשק במבואות הקריה ב1948. (פרטים נוספים בכתבה, מלחמת העצמאות בק. מוצקין, באתר זה).

רבין – יצחק רבין – בית ספר וגשר.
נולד ב1922 בי"ם. גדל בת"א, למד ב"בית חינוך לילדי עובדים" ובבי"ס תיכון בגב' השלושה. ב1937, לאחר מות אמו עבר ללמוד בביה"ס החקלאי כדורי. שם פגש ביגאל אלון והחלה פעילותו בהגנה. ב1940 סיים את לימודיו וב1941 גויס לפלמ"ח, שימש כמ"מ ומג"ד, עד שהיה למפקד חט' הראל, אשר במלחמת העצמאות פרצה את הדרך לי"ם. באותה עת פיקד על הכוח שפעל נגד אניית הנשק של האצ"ל, אלטלנה. ב1948 נישא ללאה שלוסברג. בתום המלחמה השתתף בשיחות שביתת הנשק עם מצרים, שב ארצה לפני טקס החתימה משום שהתנגד להסכם. ב1950 מונה לראש מחלקת מבצעים באג"ם. ב1953 הועלה לדרגת אלוף. ב1956 מונה לאלוף פיקוד הצפון, ב1959 ראש אג"ם. ב1961 סגן הרמטכ"ל, וב1964 הרמטכ"ל ה7 בצה"ל. בתקופתו הוגבר המאבק בטרור שהתגבר בתמיכת הפת"ח, התנהל העימות על הטית מי הירדן, וב1967 מלחמת 6 הימים. ב1968 השתחרר מצה"ל, מונה לשגריר ישראל בארה"ב. ב1973 חזר ארצה. בבחירות אותה שנה נבחר כח"כ וכיהן כשר בממשלת גולדה מאיר. ב1974, לאחר מחדל מלחמת יום הכיפורים והתפטרותה מראשות הממשלה, נבחר ליו"ר המפלגה, והיה לרה"מ ה1 יליד הארץ. בתקופתו נחתם הסכם שביתת הנשק עם מצרים, מבצע אנטבה ועוד. ב1976 התפטר מתפקידו מסיבות אישיות. המשיך לכהן כח"כ וכשר בממשלה, עד1992 בבחירות אותה שנה נבחר מחדש לתפקיד רה"מ ושר ביטחון. ב1993 חתם עם הפלשתינאים על הסכם אוסלו, ב1994 חתם על הסכם השלום עם ירדן. באותה שנה הוענק לו פרס נובל לשלום. מדיניותו שזכתה להכרה בינלאומית, נתקבלה בהתנגדות קשה בחוגי הימין בארץ. ביום 4 בנובמבר 1995, לאחר נאום בעצרת המונית בכיכר מלכי ישראל בת"א בזכות מדיניותו, נרצח בידי מתנקש יהודי ביריות אקדח.

רב קוק – הרב אברהם יצחק הכהן קוק - רחוב.
נולד בלטביה ב1865, למד ב"חדר" ובישיבה. בעצמו השלים את לימודי המקרא, לשון עברית, פילוסופיה יהודית וכללית וקבלה. ב1904 עלה לא"י והתמנה לרב של יפו. הזדהה עם התנועה הציונית וקומם עליו את הממסד הרבני.
ב1914 יצא לחו"ל לכינוס אגודת ישראל. פרוץ מלה"ע ה1 מנע את חזרתו, אז התמנה לרב בלונדון. משחזר ארצה התמנה לרב ראשי בי"ם. כשהוקמה הרבנות הראשית ב1921, נבחר לרב ראשי לישראל. במוסד זה ראה צעד לקראת חידוש הסנהדרין. ניסח תוכנית לימודים חדשה בישיבות לחינוך דור חדש של מנהיגים רוחניים. הישיבה הגדולה שהקים בראשותו ונקראה לימים "מרכז הרב", אימצה את דרכו התורנית אך לא הפוליטית-מדינית (בהנהגת בנו צבי יהודה הכהן קוק, הייתה לבית היוצר לאידיאולוגיה של א"י השלמה וגוש אמונים). הוא עצמו סוציאליסט בהשקפתו העלה על נס את הציונות החילונית שבנתה את הארץ, וראה בכך צעד חשוב לקרוב הגאולה. הרב קוק הלך לעולמו ב1935, נטמן בהר הזיתים בי"ם, על שמו מושב כפר הרא"ה.

רוקח – ישראל רוקח – רחוב.
נולד ב1886 בשכונת נווה צדק ביפו. למד בביה"ס אליאנס ביפו והשלים את לימודיו בשוויץ. בשנים 1920-2 עבד כמהנדס חשמל באנגליה, אז חזר ארצה ופתח חנות למוצרי חשמל ביפו. אותה שנה נבחר כחבר במועצת העיר תל אביב. בשנים 1929-36 כיהן כסגן ראש העיר למאיר דיזנגוף, עם פטירתו נבחר לראשות העיר עד 1953. היה יו"ר תנועת מכבי, חבר במפלגת הציונים הכלליים, וחבר הכנסת ה1 עד ה3, ושר הפנים בממשלה ה4 וה5. נפטר ב1959.

רימון – שביל.
ממשפחת הרימוניים. שיח או עץ נשיר שמוצאו מפרס ומשם נפוץ למדינות אגן הים התיכון. אחד משבעת המינים. נכלל בין הפירות שהביאו המרגלים כהוכחה לפוריות הארץ. עיטור נפוץ בביכ"נ, מילא תפקיד נכבד באגדה, בפולקלור ובשירה. את גרעיני הרימון נהוג לאכול בראש השנה ולקשט בו את הסוכה בחג הסוכות. הרימון המצוי הוא עץ פרי, גובהו 3-6 מ', מלבלב מחודש מרץ, פריו גדול וצבעו כתום אדמדם, בעל צורה כדורית, בראשו מתנוסס "כתר". הפרי מלא גרגירים בעלי ציפה מימית שקופה ומתוקה, ורודה או אדומה, ובתוכה זרע בהיר. הגרגירים ערוכים במגורות, כשקרום מבדיל בין מגורה למגורה. את הרימון מגדלים הן בבעל והן בשלחין. מניב פרי אחרי 3 שנים. יש לגזום את העץ כדי להרבות בענפים הצדדיים, נושאי הפרי. עמיד בקרקע מליחה, אינו סובל מקור, הפרי זקוק לחום בקיץ על מנת להבשיל. לרימון זנים מתוקים וחמצמצים. בין המתוקים, מקובל בארץ "ראש הפרד", ובין החמוצים, "וונדרפול".

רמב"ם – רבי משה בן מימון – סמטה. 
נולד ב1135? בקורדובה ספרד. משנכבשה ע"י המוסלמים אולצו היהודים להתאסלם או להגר. המשפחה לא התאסלמה, אך נהגה כלפי חוץ כמוסלמים. ב1159 עברה לפֶס במרוקו, ב1165 הגיעה לא"י, בשל קשיי פרנסה היגרה למצרים. שם הואשם כי הינו מוסלמי שהתגייר, אך זוכה. ב1168 סיים את כתיבת פירוש המשנה בערבית "ספר המאור", ופנה לעסוק ברפואה. ב1185 התמנה לרופאו של שליט מצרים. אז כתב את "משנה תורה" ו"מורה נבוכים". חיבר הקדמות למשנה ודן בהשתלשלות התורה שבע"פ, מקבלתה ועד זמנו. בהקדמה לפרק "חלק" במסכת סנהדרין, הוא מציע את 13 עיקרי האמונה של היהדות. נמנה עם מרחיבי הלשון העברית, ועיברת מלים וביטויים מארמית. חיבורו "משנה תורה", ה"יד החזקה", נכתב בעברית. חיבר גם ספרי פילוסופיה, "מלות ההיגיון" הוא פירוש מונחי יסוד בפילוסופיה האריסטוטלית. ספרו "מורה נבוכים" פסגת יצירתו הספרותית, דן בבריאת העולם. הבולט בספרי הרפואה הוא "פרקי משה", שתורגם ללטינית והשפיע על רפואת ימה"ב. לספריו קמו גם מתנגדים שערערו על הסמכות בפירוש ובפסיקה שנטל לעצמו. היו מקומות בהם ספריו הוחרמו ואף נשרפו. למרות זאת, היו ספריו נפוצים בכל תפוצות ישראל, וה"שולחן ערוך" מושתת על פסיקתו. נפטר ב1204. ההערצה שרחשו אליו בוטאה באמירה "ממשה (רבנו) עד משה (בן מימון) לא קם כמשה".

רמז - דוד רמז (דוד משה דרבקין) – רחוב. 
נולד ב1886בקאפוסט, פלך מוהילוב בבלרוס. ב1911, בעת שלמד משפטים בקושטא, התוודע לדוד בן-גוריון וליצחק בן-צבי, ומאז פעלו יחדיו בתחום הפוליטי. ב1913 עלה ארצה. בתחילה עבד כפועל חקלאי, אך כעבור זמן מה נבחר לעמוד בראשות "המשרד לעבודות ציבוריות - בניין וחרושת" (לאחר זמן "סולל בונה"). נמנה עם מנהיגי מפלגת אחדות העבודה למן היווסדה. כמו כן נמנה עם מייסדי הסתדרות העובדים הכללית, ובשנים 1935-45עמד בראשה. בשנים 1944-8 היה יו"ר הוועד הלאומי וחבר מועצת העם. נאסר ב"שבת השחורה" ונכלא ל4 חודשים. חבר הכנסת הראשונה. שר בממשלה ה1 וה2. הרבה לעסוק בלשון העברית וחידושי לשון. כתביו ונאומיו קובצו ופורסמו לאחר מותו ב1951.

רנ"ס – ר' נחום סוקולוב – רחוב.
סופר, עיתונאי ומנהיג ציוני. (פרטים נוספים בכתבה, רחוב בעל שם – סוקולוב נחום, באתר זה).

רקפת – שביל.
ממשפחת הרקפתיים. נפוץ באזור הים תיכוני והאירנו טורני. כ15 מינים, מהם 2 בארץ. השם המדעי מקורו ביוונית, עיגול, משום עוקץ הפרי המסתלסל. השם העברי נגזר מארמית והשתמר גם בערבית. הרקפת המצויה היא מהצמחים הנפוצים והידועים בארץ, אופיינית לבתי גידול סלעיים, ממדבר יהודה ועד החרמון בגובה של 1,300 מ'. פקעת הרקפת מאריכה עד 20 שנה ויותר, מכילה רעל ציקלמין, המגן עליה מבעלי החיים. העלה דמוי לב, פניו העליונים ירוקים, פניו התחתונים סגולים. הפרח נישא על עוקץ ארוך נטוי כלפי מטה, כאילו "הפוך", מה שמשווה לו את צורתו המיוחדת. צבע הפרח משתנה מלבן עד ורוד עז, ומדיף ריח עדין. משך הפריחה משבוע עד 3 שבועות. עונת הפריחה ינו'-אפר'. לרקפת שימושים עממיים רבים, האסורים בארץ כצמח מוגן. העלים שמשו לבישול, עוקץ הפרח החמצמץ נמצץ להפגת צמא. ברומא העתיקה, הודו וגם בין ערביי ישראל, שמשה לדייג. ע"י ריסוק הפקעת, ערבובה בקמח ופזורה כפתיון, הדגים מסוממים צפים וקל ללכדם. קודם לאכילה יש לנקות את הרעל. ברפואה העממית שימשה כשיקוי אהבה, ריפוי מחלות קיבה, טיפול במחלות עור, צהבת, גרימת הפלה, ועוד. מהרקפת המצויה תורבתו הזנים התרבותיים ובצבעים שאינם מצויים ברקפת הבר. הרקפת היוונית קטנה מהמצויה, צבע הפרחים ורוד עז וכתום ארגמני כהה.

רש"י – רבי שלמה יצחקי – סמטה. 
נולד ב1040 בטרויש בצרפת. על שנות חייו הראשונות נקשרו אגדות רבות, הידיעות עליהן מועטות. למד בישיבות וורמייזא ומגנצה כתלמידם של יעקב בן יקר, יצחק בן יהודה ממגנצה ויצחק בן אליעזר. בשובו לטרויש כבן 25 ב1070 הקים בית מדרש. נחשב לגדול פרשני המקרא והתלמוד הבבלי. פירושו פשוט בשילוב דרשות חז"ל בהלכה ובאגדה, קצר ותמציתי, לרוב מיישב מחלוקות במלה או שתיים. כשהפירוש לא נהיר לו, לא נרתע מלכתוב "איני מבין מהו". פירושיו זכו לתפוצה רבה, וכמעט שאין מהדורה של "חומש" שפירוש רש"י אינו מצורף לה. פירושו לתלמוד בבלי נשתמר ברוב המסכתות, ונדפס עם הטקסט התלמודי מאז הדפוס ה1. העברית בפירושיו יפה ומדויקת, לשון חכמים, שיש בה הרבה מליצות מקראיות. בפירושיו לתלמוד עשה שימוש בביטויים ארמיים, וחידש מלים וביטויים רבים. הבנתו בדקדוק העברי קבעו לו מקום מיוחד בתולדות העברית. הפשטות והיסודיות בפירושיו עשוהו כלי עזר עיקרי בלימוד מקרא ותלמוד. לא בכדי כונה "פרשנדתא", ("הפרשן"). נפטר ב1105.

שזר- זלמן שז"ר (שניאור זלמן רובשוב) - רחוב
נשיא המדינה ה-3, סופר משורר היסטוריון ומראשי הציונות. נולד ב-1889 בעיר מיר בבלארוס, למשפחת רבנים חסידי חב"ד. בגיל 16 הצטרף ל"פועלי ציון", למד פילוסופיה והיסטוריה בגרמניה. בגיל 22 ביקר לראשונה בא"י בחוות כנרת, כאן הכיר את רחל המשוררת ויצר עימה קשר רומנטי שמצא ביטוי בכמה משיריה. ב-1920 נישא לרחל כצנלסון, אותה הכיר בעת לימודיו באוניברסיטה.  ב-1924 עלה ארצה והיה בין מייסדי מפלגת מפא"י. היה מעורכיו הראשונים של עיתון "דבר", ב-1944, התמנה לעורך הראשי. כמו כן ניהל את הוצאת הספרים "עם עובד". לאחר "השבת השחורה" נבחר להנהלת הסוכנות. עם קום המדינה נבחר לכנסת ה-1 והיה שר החינוך הראשון, אז נחקק חוק חינוך חובה. על רקע הויכוח על אופי מערכת החינוך בישראל, נאלץ להתפטר. המשיך לכהן כחבר כנסת עד הכנסת ה-3.
ב-1963 נבחר לכהונת נשיא המדינה ה-3, כיהן שתי קדנציות, עד 1973. נודע כנשיא צנוע שפעל מאחורי הקלעים והראשון שערך ביקורים ממלכתיים בחו"ל. ביוזמתו הוקם החוג לחקר התנ"ך בבית הנשיא, כמו גם הקרן לעידוד מלומדים וסופרים (עמו"ס).
זלמן שזר נפטר ב-1974, לזכרו הוקם "מרכז זלמן שז"ר לחקר תולדות היהדות. דיוקנו מתנוסס על שטר 200 ₪.

שפרינצק - יוסף שפרינצק – רחוב.
נולד ב1855 במוסקבה. לאחר גירוש יהודי מוסקבה ב1891, עבר לקישינב ואח"כ לוורשה. ב1903 היה ממקימי "התחיה", עבד בהוצאת הספרים "אחיאסף" וכתב בעיתונים עבריים בוורשה. ב1905 חזר לקישינב והיה ממקימי "צעירי ציון". ב1908 החל לימודי רפואה, ב1910הפסיק לימודיו, עלה ארצה והיה למזכיר "הפועל הצעיר". בין פעולותיו העלאת יהודי תימן. היה הציר הראשון לקונגרס הציוני מטעם הישוב היהודי בארץ. ב1920 נמנה על מקימי הסתדרות העובדים הכללית. זמן מה כיהן כחבר מועצת העיר ת"א. ב1930 נמנה על מייסדי מפא"י. ב1945 וב1958 היה מזכ"ל ההסתדרות. לאחר הקמת המדינה נבחר כחבר הכנסת ה1 עד ה3 וליו"ר הכנסת, עד פטירתו ב1956.

שרת – משה שרת (שרתוק) – רחוב.
נולד ברוסיה ב1894, עלה ארצה ב1906. המשפחה התיישבה בכפר הערבי עין סיניה, שם למד ערבית. ב1908 עקרה ליפו. מבוגרי המחזור ה1 של גימנסיה "הרצליה". ב1913למד משפטים בקושטא, טורקיה. במלה"ע ה1 התגייס לצבא טורקיה כמתורגמן. בתום המלחמה הצטרף ל"אחדות העבודה" ומ1920 פעל מטעמה בהנהלה הציונית בלונדון. במקביל סיים לימודי כלכלה בהצטיינות. עם שובו ארצה היה ס' עורך עיתון "דבר". ב1931 התמנה למזכיר המחלקה המדינית בסוכנות היהודית, לאחר רצח ארלוזורוב ב1933 נבחר במקומו לראש המחלקה. לצד פעילות מדיניות החוץ, ייסד את הנוטרות, נמנה עם מקימי החטיבה היהודית הלוחמת במלה"ע ה2 ותמך בתוכנית החלוקה. ב1948 היה בין החותמים על מגילת העצמאות, והתמנה לשר החוץ עד 1956. ב1954, לאחר פרישת בן-גוריון מראשות הממשלה, התמנה לרה"מ. ב1955, עם חזרת בן-גוריון ובחירתו לרה"מ, חזר לכהן כשר חוץ. חילוקי הדעות בין השניים הביאו לכך שבן-גוריון הודיע כי יתפטר אם ימשיך שרת לכהן כשר חוץ, בלחץ המפלגה שרת התפטר. לאחר סילוקו מהממשלה, הוסיף להיות ח"כ וניהל את "עם עובד". ב1960 נבחר ליו"ר הנהלת הסוכנות היהודית וההסתדרות הציונית, עד פטירתו ב1965.

תדהר – סמטה.
השם "תדהר" מוזכר בתנ"ך ביחד עם מספר סוגי צומח ובחברת עצי הברוש והתאשור. "אתן במדבר נטע ארז, שיטה והדס ועץ שמן, אשים בערבה ברוש, תדהר ותאשור יחדיו". אולם, לא ידוע בדיוק איזה הוא העץ אליו היתה הכוונה.

תותח – (התותח) כיכר התותח – "כיכר ששת הימים".
תותח שלל סורי, שנתרם למועצה המקומית ע"י דוד אלעזר "דדו", אלוף פיקוד הצפון במלחמה, לשמש כאנדרטה לזכר 11 מבני הקריה שנפלו במלחמת ששת הימים. נחנכה ביום 01.01.1968.

תמר – סמטה.
סוג ממשפחת הדקליים ובו כ17 מינים, בישראל גדל התמר המצוי המוזכר בתנ"ך ובתלמוד. קיים כעץ בר, כצמח תרבות וכפליט תרבות (הצליח להתבסס ללא יד האדם). תורבת בתקופה קדומה ביותר כ7000 שנה. התפשט בעיקר במדבריות אסיה הקטנה וצפון אפריקה. על אף עמידותו ליובש, זקוק למקור מים קבוע, על כן מצוי בנאות מדבר או סמוך למקורות מים. להבשלת הפרי זקוק התמר לטמפרטורה ממוצעת של 30 מעלות צלזיוס ולחות נמוכה. על כן נאמר עליו ש"ראשו באש ורגליו במים". התמר המצוי בעל גזע יחיד, בלתי מסתעף העשוי להגיע עד 20 מ'. בראש הגזע "כתר" עלים גדולים ומנוצים "כפות תמרים". העלה הצעיר שעלעליו צמודים לציר העלה, הוא הלולב אחד מארבעת המינים. הבשלת הפרי מתרחשת בספט'-אוק'. הגדיד (איסוף הפרי) נעשה טרם ההבשלה, והפירות מובחלים באורח מלאכותי. שלושה זני פרי, "יבש" שניתן לשמירה לזמן ארוך, "לח" ו"לח למחצה". פרי התמר הוא פרי ענבה (במבנהו משתתפות רקמות נוספות לשחלה), בעל קליפה קרומית וציפה עסיסית. הזרע מוארך ובעל חריץ אורך.

תמרי – נחמיה תמרי – רחוב.
ע"ש האלוף נחמיה תמרי, אלוף פיקוד המרכז. נספה בהתרסקות מסוק ב 12.01.1994, בעת נחיתה במזג אוויר סוער במנחת מפקדת הפיקוד. ביחד איתו ניספו עוד שלושה קצינים נוספים.