רווחה – כל הכבוד למתנדבים

המצוקה הכלכלית הייתה מנת חלקם של בוני ומייסדי הקריה, החל מימיה הראשונים. פרנסי הקריה נדרשו לטפל בבעיה אך לא תמיד היה הדבר אפשרי. מתוך אותה מצוקה ובמקום שבו לא יכלו לסייע פרנסי העיר, צצו ונתגלו האנשים הטובים (העסקנים בלשון אותם ימים), שנרתמו לסייע לחלשים.

ביום 27.04.36 לגבות מכל חבר חדש לא"י אחת לטובת עזרה סוציאלית. יומיים אחר כך עולה הסכום ל5 לא"י.

ביום 25.10.37 על הפרק אגודת גמילות חסדים. ברקוביץ : "נשים עסקניות אחדות התחילו לטפל ביסוד גמ"ח בקריה. עזרה סוציאלית כזו היא נחוצה מאד אצלנו בזמן הזה. האמצעים שבידיהם קטנים מאד. מחובת המועצה לתמוך במוסד הזה. כל התקציב 25 לא"י מתקציב עזרה סוציאלית. הבאנו את ההצעה בפני הארגון וגם הוא הסכים לתמוך בסך 25 לא"י".
פרוש : "מוסד של גמ"ח ודאי שהוא חשוב מאד, אבל צריכים לארגנו על יסודות בריאים מבלי קשר לעזרה סוציאלית. המועצה תסכים להלוות 25 לא"י ויש לבחור ועדה מיוחדת שתטפל בדבר ותבוא דברים עם גמ"ח בחיפה". זו גם ההחלטה.

ביום 25.04.38 מחליטים : "לאפשר לגמ"ח את השימוש בחדר בביה"ס פעמיים בשבוע".

ביום 08.09.38 גב' סלנט : "ישנן בקריה 15 משפחות הזקוקות לכלכלה. אנחנו אוספות ע"י תרומות 300 מיל מכל משפחה אבל זה לא מספיק. יש לנו צורך דחוף בעוד 4.5 לא"י לחודש. אנחנו רוצות לקבל את הסכום הזה מהתקציב של עזרה סוציאלית. קיימת פעולה בחיפה בשם מהכלל לכלל, אבל מבחינה טכנית קשה לזקוקים מהקריה להנות מפעולה זאת".
גולדברג : "העסקניות צודקות בתביעתן על הכסף לעזרה סוציאלית. אבל ההקצבה שמדברים עליה לא תספיק ואינה הולמת את המצב. הצעתי היקף פעולה יותר גדול ולגייס מספר מתנדבים גדול. הועד המורחב יטפל בשאלות אלו בקנה מדה גדול".
ווהל : "שמענו דו"ח העסקניות. הענין חשוב ויש לבא לעזרתן. ישנן כמה הצעות יש להקים ועדה. בינתיים להקציב 3 לא"י".
זכס : "הקמת ועדה הוא דבר טוב אבל עד שיתגשם אין להזניח את העבודה היום יומית, הזקוקים לעזרה אינם צריכים לסבול. אגב נמצאים בקופת גמ"ח כספים ללא תביעה, אפשר עכשיו לא לשלם לגמ"ח ולהגדיל את התמיכה לעזרה סוציאלית".
סוכובולסקי : "על המועצה לדון ולהחליט בדבר ללא נוכחות העסקניות".
ברקוביץ : "אי סדר שורר אצלנו. מקציבים כספים למוסדות שונים וכשבאים לקבל את ההקצבות אומרים שאין כסף בקופה. אין להעדיף הוצאה אחת על אחרת. את ההוצאות יש לעשות לפי שיטה פרופוציונלית לפי אפשרות הקופה".
מחליטים "לתת 5 לא"י ע"ח עזרה סוציאלית. להרכיב ועד מיוחדת למטרה זו".

ביום 10.11.38 "בהתחשב במצוקה בקריה מחליטה המועצה להקציב לטובת עזרה סוציאלית 5 לא"י נוספות אף כי עברנו על גבול התקציב. בזה תסתיים ההקצבה שלנו בעד 1938".

ביום 07.11.39 גולדברג : "ועד הקהילה טוען שנתן ע"ח עזרה סוציאלית לנזקקים בקריה סך 110 לא"י. אבל לפי פרטים שקבלתי מאותו ועד יוצא יוצא הרבה פחות והעזרה הסתכמה רק ב 20 לא"י".
ברקוביץ : "אם ועד הקהילה רוצה לתמוך במישהו אינני חושב שזקוק להסכמתנו".
אלנבוגן : "שמעתי שפעם בשבוע מבקרת אחת העובדות של הלשכה לע"ס בקריה והיא מגישה עזרה לנזקקים. מה שיש לתקן זה למצוא קונטקט בעבודה שלא יצטרכו לנסוע לחיפה".
מחליטים "להגדיל את התמיכה לע"ס בהתאם למצב. לדחות את הטענה שכאילו תמכו ב110 לא"י בו בזמן שהרשימה מקיפה כמה שנים רצופות והכניסו גם אנשים שאינם במקום".
באותה ישיבה מצטיירת התמונה העגומה מתוך דברי גולדברג : "זוהי תופעה מעציבה של מכירת בתים ויש לאחוז באמצעים כדי ליצור עבודות קונסטרוקטיביות על מנת להציל את האנשים האלה. יש לבא במו"מ עם בנק אפוטיקאי כדי להקל על מצבם של בעלי החובות".

ביום 04.02.40 אלנבוגן : "יש לעשות כל המאמצים כדי להקים בהקדם את המטבח לילדים עניים".

ביום 06.04.41 מחליטים "לתת לצורך קמחא דפסחא סך 3 לא"י מתקציב עזרה סוציאלית ולכתוב להם, שהיות ואין לנו כסף מזומן, יורידו מהמועצה המקומית מהחוב המגיע לנו".

ביום 13.08.41 "נתקבל מכתב מ...... יהודה – מבקש תמיכה בשביל אשתו החולה שצריך להכניס אותה לבית חולים". מחליטים לתת לו 3 לא"י מתקציב עזרה סוציאלית.
ביום 13.08.41 סוכובולסקי : "העירו לי מהנהלת גמ"ח שעד עכשיו לא שלחנו להם את חובנו, למרות הבטחתנו". מחליטים "לשלם לגמ"ח על חשבון החוב סך 2.5 לא"י לחודש החל מחודש הבא".