ביום 28.11.35 זגגי : "בענין ההסכם עם הקק"ל עשינו נכון שלא אשרנו אותו. לנקוט בכל האמצעים שיקבלו הצעתנו".
אטקס : "אם נדרוש בתוקף נקבל הכל. אם נלך בויתור לא נקבל כלום".
מנדלסיון : "לגבש תכנית ולא לותר. אני בעד התחלת מלחמה. להתקשר עם אנשים בעלי השפעה ולהזמין אותם לפגישה על המצב בקריה. לגייס את כל הכוחות הציבוריים ולפרסם בעיתונות".
קפלן : "המלחמה בקק"ל צריכה להיות הגיונית. צריכים להתענין שהחברים יתחילו לבנות ביותר טמפו".
מחליטים לנסות ולעשות נפשות לדרישות ההנהלה באופן פרטני אצל חברי דירקטוריון הקק"ל.

ביום 11.12.35 גרושקביץ : "המצב המתוח שבינינו לבין הקק"ל אסור שימשך להבא, לא נוכל להתקדם. למרות המתיחות העכשוית, אנחנו עוד יכולים לבא לידי הבנה הדדית. לשלוח משלחת לירושלים עם יפוי כח לגמור בכל הענינים השנויים במחלוקת".
קפלן : "האמצעי של משלחות לא חדש בשבילנו. ניסינו גם באלה. היו משלחות קשות ורכות, אולם זה לא הועיל. כל הצרות נובעות מהתערבותה של קק"ל בענינים פנימיים שלנו. עליה רק לגבות דמי חכירה ואיננה רשאית לכפות עלינו תנאי חיים שהם נגד רצוננו. עלינו להגן על זכויותנו ולא להרתע אפילו בפני משפט".
פרונמן : "אין לבא בדרישות סתם, החומר צריך להיות עובדתי. בתור הוכחות אפשר לקחת למשל את הפסקת החתימה על חוזי החכירה. יש לעבד תזכיר מפורט ואם לא יועיל, להשתמש בכוח של משלחת המונית".
גרושקביץ : "אינני מאמין בכוח של הפגנה שיוכל להשפיע. הדרך היחידה היא הבנה הדדית. אני מציע את עצמי כנציג".
אלנבוגן : "הזמן הנוכחי אינו מרשה ואינו מתאים למלחמה. לא נפסיד כלום מנסיון של משלחת".
קפלן : "לא קבלתי תשובה על השאלה העיקרית. הרשאית קק"ל להתערב בענינינו הפנימיים".
מחליטים לשלוח משלחת בת 6 נציגים. 3 חברים, 2 מההנהלה, 1 מהארגון.

ביום 18.12.35 גרושקביץ : "החלטנו לשלוח משלחת לקק"ל, יש עכשיו לבחור במשלחת הזאת".
חסיד : "להודיע לקק"ל על ההתנהגות הבלתי הוגנת של יעלי. הזמין אותנו הערב לישיבה ב7.30, עכשיו 8.30 ולא בא ואפילו לא מצא לנכון להודיענו שלא נבוא".
ברקוביץ : "בחרנו כבר ועדות ומשלחות ואף פעם לא נסעו. משלחת צריכה להיות מורכבת מכל המוסדות שלנו לרבות הארגון. לדעתי הארגון לא ישתתף במשלחת משום שאנו לא עוזרים לו בשום דבר, קודם לבא איתם להסכם הדדי. בטרם בוחרים משלחת יש לציין באופן ברור את הדרישות. להשתדל שהפגישה תהיה עם אוסישקין. אם זה לא יועיל, להזמין אותו לבוררות או לדין תורה".
גרושקביץ : "המצב הבלתי נורמלי מפריע להתקדמות העבודה. יש לצאת מהתסבוכת הזאת ולשלוח משלחת".
פרונמן : "הטון שלנו כלפי קק"ל לא עמד על הגובה. את דעת הקהל לא הכשרנו והיא כולה על צד הקק"ל. לשנות את השיטה שלנו כלפי הקק"ל שתהיה יותר נימוסית. העיקר הוא טובת השכונה ולא המלחמה עם הקק"ל. מהיום והלאה יש לפנות לקק"ל בטון נימוסי. אני דורש שכל המכתבים לקק"ל יובאו קודם לפני לשם עיון, מוכן להשתתף במשלחת".
גוירצמן : "יעלי פנה בכתב לקק"ל והודיע שיש אצלנו מסיתים נגדה ביניהם הציג אותי. עשינו כל מה שיכולנו. היינו מתונים יותר מדי והבלגנו מעל המידה המקובלת. אנחנו לא נזוז מעמדתנו כלפי הקק"ל כמלוא הנימה".
ברקוביץ : "פרונמן התבטא שלא נעים לו לשבת עם אנשים בלתי בוגרים. היה חבר בהנהלה הקודמת, מה היו התוצאות מפעולותיו בתקופתו? לא מרגיש שעשינו פעולות מזיקות שבגללן לא נעים לו לשבת אתנו, יש כאן חשבון אישי. לעצם הענין, לא נרכין ראשנו בפני הקק"ל, בשיטת ההכנעה וההתרפסות לא נלך. להפסיק את פרונמן מביטויו המעליבים".
גרושקביץ : "לפעמים נפלטת מילה בלי כוונה". פרונמן : "אם הרגשתם עלבון אני לוקח בחזרה".
גרושקביץ : "לא נצא מהתסבוכת כל זמן שלא נשנה את התכסיסים שהשמשנו עד עכשיו". לא התקבלו החלטות.

ביום 04.01.36 "על סמך מכתבו של יעלי בדבר הפסקת עשיית חוזים עם הקק"ל, לפנות לקק"ל בדרישה שתמשיך גם להבא עריכת חוזים עם החברים. הנימוקים הם : הפסקת חוזים עשויה להגביר את חוסר העבודה שהוא כבר גדול. השיטה הזאת תחליש את רצונם של החברים לבנות".

ביום 15.01.36 חוזרים לנושא המשלחת "כדי לגמור עם הקק"ל בכל השאלות השנויות במחלוקת, בוחרים ועדה מיוחדת ונותנים לה את הסמכות המלאה לגמור על המקום בכל הענינים כראות עיניה".

אם משום שהחלה תקופת המאורעות, או משום ההכרה בכוחה הבלתי מבוטל של הקק"ל, או משום שנואשו מדרך המלחמה ובחרו בדרך הפשרה, או משום כל הנימוקים גם יחד, החלה תקופת רגיעה במערכת היחסים שבין הנהלת הקריה והקק"ל.

התוצאה, ביום 23.03.37 מחליטים לקיים חגיגה לציון בנית הבית ה-300.

אל דאגה, העימות הבא כבר בפתח, ענינו איחוד הקריות לעיר מפרץ אחת. (על כך ראה כתבה נפרדת).