קרית מוצקין ושכנותיה - קווים לדמותן

הצהרת בלפור וכינון המנדט בא"י, הביאו ארצה גל עליה המוני בקנה המידה של אותם ימים, גל עליה זה נקרא לימים "העלייה השלישית" (1919 – 1923).
אחד המאפיינים הבולטים של העלייה השלישית, הייתה התחלת התגבשותו של הישוב היהודי לקבוצות פוליטיות מזרמים שונים. בעקבות התופעה האמורה החלה כל קבוצה רעיונית פוליטית, לארגן קבוצות התיישבות משלה, אשר יחיו במסגרות התואמות את השקפותיה הפוליטיות ומצעה הרעיוני.
בשנת 1925, עם קניית הקרקעות במפרץ חיפה, נוצרו תנאים ממשיים לפריצת תחום היישוב היהודי הצר מחיפה העיר לכיוון המפרץ. כך, בתחילת שנות ה30 החלו מתקבצות באיזור מספר קבוצות התיישבות, אשר ייצגו מגוון רחב של זרמים אידיאולוגיים והחלו בהקמת יישוביהם.

קריית חיים – הייתה הראשונה. (1930).
הרעיון היה הקמת "שכונת עובדים", שתהפוך לישוב המבוסס על הווי חברתי שהולם ציבור פועלים מאורגן. הישוב הוקם תוך התבססות על נאמנות להסתדרות ולחברת העובדים, על עקרונות קואופרטיביים במגורים, בתעסוקה ובשירותים, ועל מדיניות עזרה הדדית מכסימלית.

קריית מוצקין – הייתה השניה. (1933).
זו יועדה להיות שכונת אנשי המעמד הבינוני. גם היא התבססה על עקרונות קואופרטיביים ועזרה הדדית. אך שלא בדומה לשכנתה קריית חיים, העניקה השכונה לתושביה חופש פעולה ליוזמה פרטית בתחומי הבינוי והשירותים.

קריית ביאליק – הייתה השלישית. (1934).
זו הוקמה ע"י האגודה ההדדית בע"מ למטרות שיכון "שכונת עולי גרמניה", כולם כמובן יוצאי גרמניה. הכוונה הייתה להקים יישוב מעורב עירוני חקלאי ערוך בטעם וטובל בירק, המבוסס על אווירה של חיי תרבות, הכרת כבוד ועזרה הדדית. שלא כשכנותיה לא זוהתה קריית ביאליק עם כל גוף פוליטי שהוא.

קריית שמואל - הייתה הרביעית. (1936).
זו הוקמה במסגרת מאמצי ההתיישבות של תנועת "הפועל המזרחי". הכוונה הייתה להקים יישוב שיאוכלס ע"י יהודים שומרי מצוות, אשר יוכלו לארגן ולפתח לעצמם הווי מקומי, תוך שמירה על ערכי הדת והמסורת.

קריית ים – הייתה החמישית. (1940).
ראשוני המתיישבים הקימו שכונה קטנה על גבעות החול ממערב, תוך שהם נאלצים לחיות בצלו של המחנה הבריטי. עד קום המדינה לא היה ליישוב צביון ברור כל שהוא. גלי העלייה הגדולים שהופנו ליישוב לאחר הקמת המדינה, קבעו את דמותו של היישוב.

הערה :
את כל הישובים האלה הקדים הישוב כפר אתא, שנוסד כמה שנים קודם לכן ובמסגרת אחרת על המורדות המערביים של גבעות שפרעם.

התנאים האובייקטיביים להתפתחות הישובים לא הייתה זהה. כבר מהשלבים הראשונים ניכרו הבדלים בארגון הבניה, אופי הבניה ומידת התמיכה שהוגשה מהמוסדות המיישבים.
קריית חיים בת טיפוחיה של ההסתדרות וחברת העובדים, זכתה לעדיפות ברורה על שכנותיה. מפעל השיכון האדיר ורב העוצמה של ההסתדרות איפשר הענקת משכנתאות נוחות ומענקים מקרן העזרה ההסתדרותית למתיישבי קריית חיים. בעוד שמתיישבי קרית מוצקין נאלצו להשיג לעצמם מקורות מימון אצל גורמים פיננסיים פרטיים ובתנאים הרבה פחות טובים.

באמצע שנות ה30 השתרעה קריית חיים על שטח של 3000 דונם, יותר מכפליים מכל שכנותיה גם יחד.
היתרון היחסי שהיה לקריית חיים על שכנותיה, נתן בהחלט את אותותיו בקצב הקצאת הקרקעות, בניית הבתים וגודלם, והגידול באוכלוסיה.
לעומת השטח הגדול שהוקצה לקריית חיים, מוצקין וביאליק קיבלו מכסות קרקע קטנות ונאלצו להיאבק על קבלת שטחים נוספים לטובת התפתחותן.
במיוחד קבלה קריית מוצקין על הצרת צעדיה, שנעשה על רקע חששה של תנועת הפועלים מהשפעתה "המזיקה" של שכונת המעמד הבינוני על "פועלי" קריית חיים. ראשי ארגון המעמד הבינוני והסתדרות הציונים הכללים הריצו מכתבים אל הנהלת הקרן הקיימת המתארים את הקשיים שמערימים על היישוב : "יש לנו הרושם, שאיזו יד נעלמה עובדת בחריצות, כדי לשים אבן נגף על דרך בנינה של השכונה ....... אמנם המעמד הבינוני אינו המעמד המיוחס, אבל לא נסבול השפלת כבוד ולא נסכים שיתייחסו אלינו כאל נייטיבס (ילידים – מ')". (מתוך ארכיון הקרן הקיימת 5-837).

האידיאולוגיה של מייסדי הישובים השפיעה לא רק על קצב הגידול של כל ישוב, אלא גם על הרכב האוכלוסיה בהם. עד הקמת המדינה, לא ניתן היה לרכוש מגרש לבניה באחד הישובים, שלא באמצעות הארגונים מקימי הישובים. התוצאה, התפתחות מאוד מבוקרת וסלקציה חברתית בקליטת מתיישבים.
כך נוצרו יישובים בעלי אוכלוסיות הומוגניות הן ברמת האידיאולוגיה הארגונית ובמידה רבה גם על פי ארצות מוצא.
בקריית חיים הותנתה קבלת חבר חדש בחברותו בחברת העובדים ובאישור 32 ממועצת השכונה, כך נוצרה הקבצה של עילית מעמד הפועלים. בקרית מוצקין הקפידו חברי האגודה השיתופית לקבל רק חברי ארגון המעמד הבינוי, שאינם חברים בהסתדרות, רובם פקידי ממשלת המנדט, סוחרים, בעלי מלאכה ומקצועות חופשיים. (אמנם היו בתים שהושכרו למשתכנים ממעמד הפועלים, אך אלה היו נטולי כל זכויות באגודה השיתופית). קרית ביאליק קלטה אליה חברים חדשים רק באמצעות ארגון עולי גרמניה. בקרית שמואל הותנתה קבלת חבר חדש בעדות שני אנשים כי הוא מקיים חיים דתיים ומקיים את התנאי: "לחבר מתקבל על עובד דתי החי מיגיע כפיו מבלי לנצל אחרים ומתנהג על פי התורה בחייו הפרטיים והחברתיים ואינו חבר במפלגת פועלים אחרת".

המתיישבים הראשונים של קרית חיים ומוצקין באו ממזרח אירופה כ 40% יוצאי פולין וכ 30% יוצאי רוסיה. בקרית ביאליק כ 75% יוצאי גרמניה וכ 15% יוצאי פולין. גם לאחר קום המדינה נקלטו עולי אירופה ברובם בישובים אלה, בעוד יוצאי אפריקה ואסיה הופנו לקרית ים.

הסלקציה החברתית הביאה להבדלים גם ברמות ההכנסה. בקרית ביאליק היו בעלי ההכנסה הגבוהה ביותר כ 14.5 לא"י (לירות ארץ ישראליות) לחודש. בקרית מוצקין הממוצע עמד על כ 14 לא"י.
בקרית חיים כ 11.7 לא"י. מה שבהחלט נתן את אותותיו במראה הבתים ובסביבת המגורים בישובים.

אחד התחומים בהם ניכרו ההבדלים האידיאולוגיים באופן בולט, היה תחום השירותים המסחריים.
בקריית חיים היה אחד מעקרונות היסוד: "הסדרת מחסנים משותפים כדי לקנות את צרכי המחיה וההספקה עבור החברים". האיסור על הקמת חנויות פרטיות המתחרות בצרכניות הקואופרטיביות, עמד בעינו שנים רבות, למרות לחץ התושבים. בניגוד לכך, אחד מעקרונות היסוד של קרית מוצקין היה, עידוד היוזמה החופשית בפיתוח המסחר. הנהגת הישוב עודדה משקיעים פרטיים ויזמה פיתוח ציר מסחרי מרכזי, במטרה להשוות לישוב אופי עירוני. מה שפתח את הישוב בנושא זה מעל ומעבר לישובים השכנים.

לסיכום :
החזון המדיני לאומי של המיישבים ובעלי הקרקע, "הקרן הקיימת לישראל", היה יישוב עירוני גדול ובו שכונות שונות הקשורות בטבורן האחת לשניה. שכונות שכל אחת מהן תהיה בעלת תוכן חברתי מיוחד וייצגו קשת רחבה של חוגים רעיוניים והתישבותיים.
בפועל, מקימי השכונות שהביאו איתם אידיאלים משלהם, הקימו ישובים בעלי אופי התואם את רוחם ואת דרישותיהם. כאשר עקרונות ההתיישבות הוצאו מן הכוח אל הפועל, מצא הדבר ביטוי ממשי בהתפתחות שונה ובהבדלים בין היישובים בצורת הארגון, בסדר העדיפויות ובמגמות הפיתוח. למרות הסמיכות הגיאוגרפית, נוצרה מערכת של ישובים עצמאיים המפוצלים עד היום מבחינה מוניציפאלית.

הערת מערכת :
מקורות לכתבה: סיכום ולקט מתוך חוברת חיפה בהתפתחותה 1918 – 1948 בעריכת מרדכי נאור ויוסי בן ארצי בסדרת עידן בהוצאת יד יצחק בן צבי. ומתוך אופקים בגיאוגרפיה קובץ לזכר עמיאסף הוכמן ז"ל החוג לגיאוגרפיה אוניברסיטת חיפה תש"ם 1979.