נושא: סיפורי ראשונים - 1949 - 1940

סיפורי ראשונים – רוזנברג מרים (מיצי) ושבתאי
(כפי שהועבר ע"י בתם לאה (רוזנברג) נדלר)

הוריי, מרים ילידת 1917, שבתאי יליד 1915, שניהם ילידי רומניה, שניהם עזבו את משפחותיהם מאחור כשהם חדורי ציונות ואידיאלים ועלו ארצה כציונים חלוצים ב1937, ליישב את ארץ ישראל. שנים רבות נהגו לספר לנו הילדים, על זיכרונות הפרידה הקשה כ"ילדים" צעירים מהוריהם, בדרך לארץ.

טרם עלותם ארצה, היו שניהם בהכשרה. אימי בקבוצת יבניאל ואבי בקבוצת יבנה. לימים נפגשו בחיפה עת עבדו ב"קרנטינה", מעין מחנה סניטרי בנמל חיפה לבדיקת נוסעים, ספינות, בעלי חיים וסחורות שהגיעו ממקומות נגועים במגיפה, שם חוסנו בנסיובי חיסון שונים.

בשנת 1938 התגייס אבי למשטרת המנדט, שם שרת עד מלחמת העצמאות. לאחר זמן השניים נישאו ועברו לגור בבניין משטרת ק. חיים. ב1945 נולד בנם הבכור משה. ב1948, לאחר מלחמת העצמאות התגייס לשורות משטרת ישראל והיה בין מקימיה, תעודת שוטר מס' 139.

בשנת 1947, קיבלו הוריי מהוועדה המקומית לבנין ערים, רישיון לבנות את ביתם ברחוב אושה 7 בקרית מוצקין. ב1948 נולד בנם אליהו (אלי), וב1951 נולדתי אני הבת הצעירה, לאה.

בית המשפחה נפגע מהדי הפיצוץ של שיירת הנשק הערבית שהיתה בדרכה מלבנון לחיפה. מיטתו של משה, האח הבכור התמלאה בזכוכיות ובנס לא היו נפגעים בנפש.

תקופת ה"צנע" על פי סיפורי הוריי, היתה תקופה מאוד קשה עבור כולם, כמשפחות רבות אחרות טיפחו משק עזר בחצר הבית. לולים בהם גידלו עופות וביצים שאותם מכרו לפי משקל, בכך עסקה אמא. גם תרנגולי הודו, אווזים, ברווזים, היה גם עגל ששמו היה "מותק". בחצר הבית ניטעו עצי פרי, נשתל גן ירק וכל אלה יחד היוו מקור פרנסה נוסף ומקור מזון חשוב לצרכי המשפחה.

את מוצרי החלב נהגו לקנות במחלבה בכפר ביאליק, קרח קנינו מבן דוב שהיה עובר עם העגלה רתומה לסוסים, רופא המשפחה הידוע היה ד"ר מאייר ורופא הילדים ד"ר לזובסקי.

רחוב אושה היה אז רחוב צר ללא מדרכה, בצידי הכביש נחפרו תעלות לניקוז מי הגשמים. זכורה לי היטב תמונת החורף הקבועה עת אמא הייתה מסיעה אותנו הילדים לבית הספר "אחדות", כל אחד בתורו על אופניים, מאחר וההליכה ברגל היתה משימה כמעט בלתי אפשרית בשל ההצפות.

בסמוך אלינו התגוררו משפחת אשכנזי, בודינגר, זלצר, מיותר לציין את מערכת היחסים הקרובים והעזרה ההדדית בין המשפחות. בבית הסמוך גרה משפחת אלתר שלום שהיו בעלי חנות בשר בקצה הרחוב, לאחר מכן הושכר הבית למשפחת אלסייר שעלתה ממרוקו והוריי סייעו בקליטתם ועזרו להם מאוד. כיום מתגוררים בשבי ציון.

אנו ילדי המשפחה, התחלנו את דרכנו החינוכית בגן "חיה" ומשם כמובן, בבית ספר "אחדות".

אימי כל השנים, היתה פעילה מאוד בועד ההורים בביה"ס, עסקה בפעילות ציבורית ב"אילן" ובועד למען החייל.
אבי המשיך לשרת במשטרת ישראל בתפקידים שונים ומגוונים. בגין שירותו במשטרה עברנו לגור במשטרת עפולה, שם קיבל תפקיד ראש לשכת חקירות. בשנת 1962 עברנו לגור בנצרת עלית, כשהוא מתקדם בסולם הדרגות והתפקידים במשטרת ישראל, עד פרישתו כראש ענף חקירות במחוז הצפון בדרגת ניצב משנה.

אבי נפטר באוקטובר שנת 2000, אימי כשנתיים אחריו באפריל 2002.

הבית ברחוב אושה 7 "נשאר במשפחה". כיום, מתגורר בו הנכד יניב נדלר אשתו עדי ובניהם ערן ואיתי.