נושא: סיפורי ראשונים - 1949 - 1940

סיפורי ראשונים – פקטורי רות ויעקב
(כפי שהועבר ע"י הנכד יהלי בשם הבת בבה)

סבא וסבתא רות ויעקב הגיעו לקריה בשנת 1940. הייתה זו התחנה האחרונה במסע הארוך, המפרך והמייגע שראשיתו קייב ברוסיה, בדרך לארץ ישראל.

סבא יעקב נולד בקייב בשנת 1876, כבוגר, עסק לפרנסתו בייצור נעליים בביתו. שם בקייב נישא לסבתא רחל. יחד הביאו לעולם חמישה ילדים, אברהם, משה, מישה, בבה ואידה. כשהגעתי לגיל ארבע, נפטרה אימי רחל מדלקת קרום המוח.

אבי נישא בשנית בשנת 1928 לרות, שהביאה איתה אל המשפחה את ילדיה שלה, אייזיק, דב ואברהם.

תחילה עלו ארצה דב ואברהם, בדרך לא דרך הצליחו להשיג סרטיפיקאטים שאפשרו את עלייתה ארצה של סבתא רות בשנת 1935. כאן התגוררה באופן זמני אצל אברהם בקרית חיים. שנה אחר כך, השיגו סרטיפיקאט גם לסבא יעקב, אחותי אידה ואנוכי בבה.

לאחר נדודים ברחבי הארץ, בחיפה ובקיבוץ תל יוסף, הגענו סוף סוף בשנת 1940 לקרית מוצקין, לרחוב רנס 19.

את לימודי השלמתי ב"תיכון חדש" בתל אביב ובמקביל השלמתי את לימודי המוסיקה אותם התחלתי בקייב. לאחר תום לימודיי פניתי להוראת המוסיקה, תחילה בבתי התלמידים בקריה, אחר כך נקרתה בדרכי הזדמנות לשכור פסנתר שהיה שיך לקפה "עטרה", אלינו הביתה ושיעורי המוסיקה התנהלו אצלנו בבית. מסכנים היו השכנים לבנין, משפחת חשמן, בירנבאום וקרפר. אח"כ עברתי ללמד מוסיקה בקונסרבטוריון דוניה ויצמן בחיפה.

עם הולדת בני יהלי בשנת 1945, עברנו לביתנו החדש ברחוב ברק, עד המעבר לכרמל בשנת 1958.

כותב הרב הראשי מרדכי פוגלמן על יעקב פקטורי לאחר מותו בשנת 1966.

ר' יעקב פקטורי היה חסיד ואיש מעשה. חסידותו, לא הצטמצמה בדברים שבין אדם למקום בארבע אמות של תורה ותפילה. היא באה לידי ביטוי במעשיו הטובים ומידותיו הטובות, במתן עזרה לכל נצרך, לכל מר נפש וקשה יום.
כל ימי שבתו בקרית מוצקין, והם קרוב ל25 שנה, היו קודש לתורה, עבודה וגמילות חסדים בכל בצורות והדרכים.
בכל יום היה קובע עיתים לתורה. היה מתלמידי ושומעי לקחי השקדנים, בלימוד הדף היומי שבאולם הלימודים בביהכ"נ המרכזי, כמה נהרו פניו מאושר ושמחת תורה, בחגיגות הסיומים של המסכתות.
לפני שנים היה יו"ר ועד ביהכ"נ, בימים ההם עשה הרבה שיפורים, שהכל ייעשה בהידור מצווה והידור קודש. במיוחד טיפל בסידור הספריה וכריכת ספרים.
מי שלא ראה תפילתו לא ראה תפילה בדבקות מימיו. לא שח שיחה בטלה ונשמר מלשון הרע.
בשטח גמילות חסדים הגיע לשיאים בלתי רגילים. עזר ביד רחבה לנזקקים, במיוחד לנסתרים שבהם. היה כתובת למפעלי צדקה ועזרה. ביתו היה בית של הכנסת אורחים, בזה עמדה לימינו רעייתו שהצטיינה גם היא במעשים טובים ועזרה לבעלה בביצועם. אדמורי"ם שד"רים של ישיבות, אירח בביתו לימים ולפעמים לשבועות. היה אוסף סכומים ניכרים בשביל כלות נצרכות. יסד קופת עזרה ומתן הלוואות.
יהי זכרו ברוך.