נושא: סיפורי ראשונים - 1949 - 1940

סיפורי ראשונים – סטריקובסקי לאה (לינה) ועקיבא (קרל)
(כפי שהועבר ע"י בנם חנוך אריאל)

אבי המשפחה עקיבא (קרל) סטריקובסקי, נולד בפולין. רעייתו לאה (לינה) לבית לסר, גם היא ילידת פולין, ליטא.
ארצה עלו כזוג נשוי בשנת 1924. עם עלותם ארצה, החל אבי לפרנסת המשפחה לעסוק במסחר בברזל כששני בניו דב ואריה עוזרים על ידו. אימי היתה עקרת בית מטופלת בילדים.

לקרית מוצקין הגיעה המשפחה בשנת 1940 כשבנוסף לשני האחים הגדולים, מנתה כבר המשפחה גם אותי חנוך ואת שתי אחיותיי הצעירות בתיה וחוה. בית המשפחה היה ברחוב השופטים 44.

היתה זו תקופת מלחמת העולם השניה והשואה באירופה, חלק מבני המשפחה שנותרו באירופה הצליחו בדרך לא דרך להימלט מפני הנאצים הגרמנים ולעשות את דרכם ארצה. מטבע הדברים מצאו "מקלט" בבית המשפחה בקרית מוצקין.

בין הבאים היו שתי סבתותיי, סבתי מצד אימי זהבה (גולדה), וסבתי מצד אבי, רחל סטריקובסקי, שהיתה אישה מיוחדת במינה ודמות מוכרת ואהובה על רבים מתושבי המקום. באותה תקופה קשה בטחונית וכלכלית, היתה זו היא שארגנה, יזמה והפעילה בהתנדבות, את כל העזרה הסוציאלית בקריה, עוד טרם הוקמו בה כל המוסדות המתאימים.

עם הגעתנו לקריה החלנו שלושת הילדים הקטנים ללמוד בביה"ס אחדות, שהיה ממש סמוך לביתנו. אבי עקיבא היה מעורב בחיי הקהילה ותרם רבות להקמת מוסדות ציבור שונים ולהפעלתם גם לאחר הקמתם.

עוד בטרם פרצה מלחמת השחרור כבר בשלהי שנת 1947, בשלבי ההתארגנות של הישוב היהודי בארץ לקראת המאבק על הקמת המדינה, התגייסנו שלושת הבנים לשרות צבאי.
אחי הבכור דב התגייס לחיל הים, אחי אריה שירת בגדוד 21 של הפלמ"ח, ואנוכי חנוך בגדוד השלישי בפלמ"ח (בהכשרת חולתא, במסגרת תנועת הנוער "המחנות העולים").

במהלך מלחמת השחרור ניחתה על המשפחה מכה קשה, עת אחי אריה נפל בקרב. לימים שיניתי אני את שם משפחתי מסטריקובסקי לאריאל, על שמו של אחי אריה ז"ל, המונצח בבית "יד לבנים" בקרית מוצקין.

בשנת 1956 נפטר אבי המשפחה עקיבא, רעייתו לאה המשיכה להתגורר בקרית מוצקין עד שנות השבעים המאוחרות, אז עברה לנתניה ושם נפטרה כעבור כמה שנים. נכדתה יעלה ומשפחתה התגוררו תקופת מה באותו הבית בקריה.

אחי הבכור דב המשיך לעסוק במסחר ועשה ועושה חיל בעיסוקו.
אני חנוך, כיום שופט בדימוס, עבדתי כעורך דין ולאחר מכן כיועץ משפטי במוסד לביטוח לאומי. תקופת מה כיהנתי כשופט מחוזי ובשנת 1999 כשנה טרם פרישתי כיהנתי כשופט בפועל בבית המשפט העליון.
כיום אני מתגורר בחיפה, מרצה באוניברסיטת חיפה, ומשמש כבורר וחבר בועדות שונות. רעייתי שולמית ז"ל, היתה גם היא בת לאחת המשפחות הראשונות והותיקות בקרית מוצקין, משפחת רוזנברג.
אחותי בתיה סיימה לימודיה כמורה ולימים היתה למנהלת בית ספר יסודי בנהריה. נשואה לזאב עמית, לשעבר מנהל ביה"ס התיכון בנהריה. כיום שניהם בגימלאות ובתיה מפעילה בהתנדבות את יע"ל בביה"ח בנהריה.
אחותי חוה שגב היא עקרת בית, אחות במקצועה ומתגוררת בפרדסיה.
לכולנו היום נכדים ולחלקנו גם נינים.