נושא: סיפורי ראשונים - 1949 - 1940

סיפורי ראשונים – מוקוביצקי טובה ואריה
(כפי שהועבר ע"י בתם רחל פיקט)

אבי אריה ואימי טובה לבית אנקר, נולדו בפולין והכירו זה את זה, עוד בהכשרה של תנועת הנוער הציונית בפולין.
אבי הספיק לעלות ארצה בעלייה האחרונה הלגאלית ב1936. לפרנסתו עבד בעבודה פיסית קשה כפועל בפרדסים בכפר סבא, בים המלח ובמפעל וולקן, אח"כ ברכבת עד לפרישתו לגמלה ב1979.
אימי עלתה כעולה לא לגאלית ב1939, כאשר אירופה כבר בערה באש המלחמה. את דרכה בארץ החלה בת"א אצל חבריה להכשרה כתופרת "מקצועית".
כאן בארץ נפגשו בשנית, מאז לא נפרדו דרכיהם. כל יתר בני המשפחה שנותרו מאחור, נספו בשואה.

ב1941 נישאו וקבעו את ביתם בקרית מוצקין שהייתה אז בקושי "רחוב וחצי" והרבה חול. מאז לא עזבו. תחילה התגוררו בשכירות ברחוב השופטים אצל משפחת שניידרמן. 3 משפחות בבית אחד, 3 עקרות בית באותו מטבח, כאן בבית זה נולדתי אני בתם הבכורה.

ב1947 נפלה החלטה. מעט פרטיות לא תזיק, כמו כן הגיע הזמן להרחיב את המשפחה. מכספי החסכונות גייסו סכום של 50 לירות וקנו חלקת אדמה ברחוב ברק 28 מול בית הספר אחדות, שם בנו את בית המשפחה.

אבא שהיה חלוץ חרוץ ובעל ידי זהב, המשיך בעבודתו הקשה ובמקביל החל בבנית הבית בשיטת "עשה זאת בעצמך", וב"המשכים". תחילה חדר אחד, מטבח ושרותים ועם כל בת נוספת, נוסף חדר לבית. (אני הבכורה קיבלתי אח"כ את חדר האמבטיה כ"ממלכה" שלי).
בנוסף לכל אלה טיפל אבי בגינה ובחצר הבית. החצר הייתה בתחילה מעין שלולית גדולה משכן לצפרדעים וראשנים, שיובשה בעמל רב ובשקי חול רבים. כל חלקת אדמה "משוחררת" שיובשה, קבלה ייעוד משלה. בחצר הוקם לול תרנגולות, תרנגולי הודו, וברווזים, ניטעו עצי פרי, נשתל גן ירק ולא נפקד מקומם של ערוגות הפרחים לנוי. בקצה החצר עמד עץ תות ענק ש"סיפק" תותים לכל האזור, לייצור ריבה ומרק פירות, גם ביצים ואפרוחים היו למכירה.
על כל משק החי, החצר הפורחת והמתפרה בבית, ניצחה ביד רמה אימי שידעה לאפות עוגה מכלום ומכל חתיכת בד לתפור בגד.

המקום היה אמנם שקט וטוב, אך לנו שלוש בנות המשפחה, רחל, שרה וזהר, התעוררה בעיה. כל מעשה משובה שלנו, הגיע באופן ישיר ומידי הביתה להורים. מימיננו גר מתתיהו פינס מנהל בית הספר, מאחור בתי המורים רוזן, שציגליק ויפה לחובסקי, באמצע בית המורה דבורה שגב, בקיצור "בעיה".

החיים בתוך ה"שכונה" הקטנה היו מלאי פעילות, כולם ידעו הכל על כולם, השכנות הטובה והעזרה ההדדית, היו לשם דבר, ברחובנו הצר.

אנו שלוש הבנות, כמעט כמו כולם החלנו את דרכנו החינוכית בבית הספר אחדות, משם לבית הספר התיכון לוינהרץ, תנועות נוער, סמינרים ואוניברסיטה.

ב1962 נישאתי לדני פיקט "איש הכדורסל", הוריו גם הם מראשוני הקריה. מסיבת החתונה נערכה בחצר הבית, כל הרחוב נטל חלק בהכנות לחתונה, כל הרחוב בישל ואפה. שתי בנותינו נגה וחן היו הנכדות הראשונות להוריי, שתיהן בוגרות בית הספר אחדות, חן נשואה מתגוררת בקריה ועובדת כמורה בבית הספר התיכון.

אחותי זהר נשואה גם היא ומתגוררת בקריה, אחותי שרה "היגרה" לרעננה.

הורינו טובה ואריה זכו לראות נכדים ונינים, עד סוף ימיהם לא עזבו את הקריה ואת ביתם הצנוע ברחוב ברק.