נושא: סיפורי ראשונים - 1949 - 1940

סיפורי ראשונים – לזובסקי הדסה וד"ר אליהו
(כפי שהועבר ע"י בתם זיוה יבנאי)

משפחת לזובסקי הגיעה לקרית מוצקין בשנת 1945-6. אבי ד"ר אליהו, אימי הדסה ושלושת הילדים, זיוה, עמוס ויורם. הבן הצעיר יאיר (קיקי), נולד בקריה ב1949. עד אותה עת, "נדדנו" ברחבי הארץ על פי מקום עבודתו של אבי. כאן בקריה תקענו יתד והיא הייתה לנו משכן קבע.

עבודתו הראשונה הייתה כרופא במרפאת קופת חולים בק. ביאליק ברחוב קק"ל. ביומו הראשון בעבודה עם פתיחת דלת חדרו, הייתה התנפלות על הדלת, כולם רצו "להיות ראשונים". כ"יקה טוב" ושומר סדר, ביקש מכולם להירגע ולשבת. עינו החדה קלטה אדם שישב כל העת על הספסל מאחור, אותו הזמין להיכנס ראשון. הסיבה הייתה, כי הוא היה כל כך חולה שלא היה לו כח אפילו להידחף בתור. הקהל היה המום. כך החלה הקריירה הרפואית של אבי בקריה.
לאחר זמן קצר הועבר כרופא לקרית מוצקין, כאן לא רק שקיבל חולים במרפאה, אלא נסע על אופנועו לביקורי בית.

אימי הייתה אחות במקצועה ועבדה בחיפה במרפאה אורטופדית. בתקופת מלחמת השחרור, הנסיעה לחיפה הייתה כרוכה בסכנה רבה מחמת ירי של הצלפים הערבים בואדי רושמייה. לאחר לידתו של אחי יאיר, קיבלה תפקיד אחות אחראית במרפאת קופ"ח הרב קוק, שם עבדה עד פרישתה לגמלה.

לימים משגדלו הילדים ואיתם הצרכים, התקשה אבי לעמוד בתשלומי שכר הלימוד בתיכון. משפנה לקופ"ח לאפשר לו לעבוד כרופא גם באופן פרטי, נענה "אתה שובר את השוויון בחברה", או קופ"ח או קליניקה פרטית. לאור עמדה זו ומחוסר ברירה, עזב את עבודתו בקופ"ח.

את דירת 3 החדרים (עם 4 ילדים), חילקו לשניים, החדר הגדול ומחצית חדר השינה של ההורים בתוספת מרפסת הכניסה, היו למרפאה. חיי המשפחה נסבו סביב המטבח והחצר כל ארבעת הילדים הסתופפו בחדר אחד.
בתחילה הפרנסה היתה קשה, אוכל וביגוד היו בקושי, התרוצצנו יחפים. לכל ילד היתה חליפת תלבושת אחידה אחת בלבד לביה"ס, אותה כיבסנו בחצר הבית בתוך דוד גדול אותו העמידו על מדורה להרתחת המים. באותה עת היה נפוץ מקצוע מיוחד "כובסת", בדרך כלל ערביות או נשים קשות יום שהיו באות לכבס את הכביסה. בחצר גדלנו תרנגולות, ברבורים, תרנגולי הודו וכן ירקות כמו צנוניות, חסה וכרוב וכך התקיימנו.
על מנת לנסות ולהתנתק מחיי היום היום הקשים, נהגנו לערוך אחת לחודש בביתנו קונצרט (רביעיית כלי מיתר). רבים הגיעו להקשיב לנגינת הרופא וחבריו. לא נמכרו כרטיסים ולא היו מקומות ישיבה, פשוט באו ליהנות מערב תרבותי ולהתנתק לרגע מקשיי היום יום.

יום אחד התפרצה למרפאה אישה אחת בצעקות שבנה נחנק. אבי עזב הכל ורץ לראות את המקרה. כשראה את הילד והמצוקה בה היה, לא חשב פעמיים ובסכין גילוח שמצא באמבטיה, ביצע בו חתך בגרון על מנת שיוכל לנשום ובכך הציל את חייו. המעשה התפרסם בכל אזור הצפון ומעז יצא מתוק. אבי רכש שם של רופא מיומן, הפרנסה היתה בשפע ואפילו קבלנו משלוח מיוחד מאיטליה, ארגז תפוחי עץ, מצרך עליו רק חלמנו עד אז.

אבי היה אדם מיוחד במינו, בעל השכלה רחבה מאד ולא רק בתחום הרפואה. היה ידוע בנגינתו בצ'לו, בעל חוש טכני מפותח בעזרתו היה מטפל בעצמו באופנוע שלו. לא פעם דרש מאתנו לראות וללמוד. לימים בנה מכון רנטגן לשיקוף, את הצילומים פיתח בעצמו וכך, בתוך זמן קצר יכול היה לאבחן את בעיית לקוחותיו במהירות וביעילות.

לימים משרווח, קנה בית לסופי שבוע במטולה, אותו שיפץ במו ידיו כל העת. עד היום אנו נהנים מבית זה. תחום נוסף אותו פיתח במטולה היה גידול דבורים, עצי פרי וארזים.

כרופא היה אבי איש נוח ובעל חוש הומור מפותח באמצעותו סייע רבות לחולים גם במצבים קשים. אחד המקרים המעניינים אותם שמעתי מאחי, היה מקרה של נהג בחברת הובלות שסרב לקחת ממנו תשלום לאחר ששמע כי הוא בנו של ד"ר לזובסקי. כששאל אחי מדוע, סיפר לו הנהג כי שנים קודם לכן סבל מבעיות בידיו ועמד בפני כריתת כפות ידיו. כמוצא אחרון המליצו בפניו לקבל דעה נוספת אצל הד"ר לזובסקי, אבי בדק אותו ושאל איזה הגה יש לו באוטו, הנהג ענה כי הוא משתמש בהגה חדיש מחומר פלסטי הקרוי בקליט, בעצת אבי החליף את ההגה החדיש להגה מעץ והחלים.

לימים קיבל אבי על פועלו הרב בקריה את אות יקיר הקריה, ואח"כ גם את אות יקיר העיר מטולה. כל ילדיו פרט לאחד, ממשיכים להתגורר בקריה וכולם עוסקים בתפקידים ציבוריים.