נושא: סיפורי ראשונים - 1949 - 1940

סיפורי ראשונים – ויס טובה וזאב
(כפי שהועבר ע"י בתם יעל מושנברג - שרון)

הוריי טובה וזאב שניהם ילידי גרמניה. אבי יליד ברסלאו ואימי ילידת ברלין. בשנת 1933 עלה אבי ארצה כחלוץ במסגרת עליית ההכשרה מצ'כוסלובקיה והיה בין קיבוץ גשר הישנה. לאחר תקופת זמן, ועל מנת לזרז את עניין העלאת אימו ואחיו מגרמניה לארץ ישראל, נאלץ לעזוב את הקיבוץ. לצורך העלתם, נדרש להשיג עבורם סרטיפיקטים (אישורי עליה), שקל יותר היה להשיגם מחוץ לקיבוץ.
כל הגיע לחיפה, התגייס כנוטר בצבא המנדט הבריטי והחל לעבוד ככבאי.

בשנת 1933 עלתה גם אימי ארצה עם הוריה, כנערה צעירה. ההורים פתחו בחיפה חנות לאורטופדיה, הראשונה והיחידה שחוג לקוחותיה היה מלבנון ועד מצרים. אימי השלימה את לימודיה בגימנסיה ביאליק.
בשנת 1942 נישאו הוריי ולאור מצוקת הדיור בחיפה, עברו להתגורר בבית סבתי מצד אימי משפחת גוטמן, בקרית מוצקין, בבית שנרכש בשנת 1936. בבית החד קומתי ברחוב התקווה 35 (היום גרושקביץ), התגוררו באותה עת גם הסבא וסבתא רבה מצד אימי, משפחת זלינגר. בתקופות מסוימות חיו בבית בו זמנית, ארבעה דורות של משפחתנו.

עם פרוץ המאורעות בשנת 1939, החליטו סבי וסבתי לעבור לגור בחיפה, קרוב יותר למקום עבודתם, זאת עקב ההתקפות החוזרות ונשנות של פורעים ערבים, על עורקי התחבורה והאוטובוסים היהודים.
הורי סבתי נשארו להתגורר בקרית מוצקין, ובשנת 1944 הוסיפו קומה לבית החד קומתי, עבור הוריי. עקב מצוקת הדיור בקריה, נכנסה בשכירות לחדר שהתפנה בקומה הראשונה, משפחת זילברמן.

שנה אחר כך, עם שוך המאורעות, חזרו סבי וסבתי להתגורר בבית ומשפחת זילברמן עזבה ובחצר הבית חפרנו מקלט מפני הפצצות המטוסים האיטלקים. אבי עזב לתקופה קצרה את עבודתו ככבאי והצטרף לסבי בחנות האורטופדיה. הצטרף לארגון ההגנה בקריה והשתתף בשמירה על הישוב. ברשותו היה מקלע בריטי מסוג טומיגאן, אותו היה מפרק ומטמין את חלקיו בין ארונות הבית, מחשש לחיפושי פתע של חיילי הצבא הבריטי, בכל פעם שהיה יוצא לשמירה היה מרכיב אותו מחדש וכך חוזר חלילה. אימי התנדבה למשמר העם. עם ההכרזה על הקמת המדינה, התגייס אבי לצבא.

בשנת 1945, נולדתי אני הבת הבכורה בבית היולדות מולדה בחיפה. את ילדותי ונעוריי העברתי בקריה וזכורים לי זיכרונות רבים מאותה תקופה. את תקופת הגנון עשיתי בגן של בלקה ברחוב התכלת (היום אח"י אילת), גן חובה עשיתי בשד' השופטים (היום שד' גושן), בגן שהיה מתחת לסניף קופת חולים של ההסתדרות. את לימודיי עשיתי בביה"ס אחדות.

בהיותי כבת שנתיים שיחקתי ברחוב וחייל סודני כהה עור ששירת בצבא הבריטי, הציע לי גלידה, אני נבהלתי פרצתי בבכי ופשוט ברחתי מפניו. זכור לי היטב החלבן השכונתי שהיה עובר בין הבתים עם כדי החלב, יוצק את החלב לכלי המדידה שלו ומשם לסירים של הלקוחות. בן-דוד מוכר הקרח, שהיה רוכש את הקרח מבית החרושת לקרח בקרית ים, ועובר בין הבתים בשכונה. את מוכר הנפט שהיה מגיע עם סוס ועגלה ועליה מיכל נפט גדול, וממנו היה ממלא את הפחים והג'ריקנים של תושבי השכונה, שעמדו בתור ארוך מאחורי העגלה. כל שבת היה עובר ברחוב ערבי רכוב על חמור ומאחוריו שיירת גמלים עמוסים עם שקי זבל לגינות. זכור לי היטב יום פיצוץ שיירת הנשק, הוריי השכיבו אותי מתחת למיטה עטופה בשמיכות, הדף הפיצוץ ניפץ את החלונות בבית.

בשנת 1951 נולדה אחותי הצעירה אירית. בשנת 1968 נפטר אבי. עד פטירתה שנת 2005, המשיכה אימי להתנדב במשמר האזרחי, ובבני ברית לשכת זבולון.

בשנת 1980 חזרתי לכור מחצבתי לבית בו נולדתי, ומאז אנו מתגוררים בבית המשפחה.