נושא: סיפורי ראשונים - 1949 - 1940

סיפורי ראשונים – ברט שרה ויהודה*

(כפי שהועבר ע"י ילדיהם – נילי רווה ושמריהו)

 

אבינו יהודה ברט נולד בכפר פשיסטיין בפולין, אמנו שרה (לבית גליקסמן) נולדה בעיר צ'נסטוחוב שבפולין.

אמא עלתה ארצה בשנת 1932 (כל בני משפחתה האחרים עלו במהלך שנות ה-30). אבא עלה ארצה בשנת 1933. ערב עלייתו נפרד מבני משפחתו הענפה, מבלי לדעת כי זו הפעם האחרונה שהוא רואה אותם. רובם נספו בשואה.

אופן עלייתם היה באחת הדרכים שהיו מקובלות בזמנו. דהיינו, נסיעה באניה מאירופה לפורט סעיד (מצרים) ומשם ברכבת ליפו. הם הגיעו לארץ כתיירים וכמנהג רבים אחרים, נטמעו ונשארו כאן.

ההורים שהכירו בארץ נישאו בשנת 1935, התגוררו בתל אביב, עבדו בפרדסים ורעבו ללחם. הם התגוררו בדירה שכורה עם עוד משפחה בעיר ושם נולד הבן שמריהו.

לימים, החל אבא לעבוד בהקמת נמל תל אביב. מאוחר יותר הועסק על ידי הבריטים בבניית המחנות הצבאיים שלהם ברחבי הארץ ובשנת 1942, עם הקמת המחנות בקרית מוצקין, עברה המשפחה להתגורר בקריה.

כאן הצטרפו לבני משפחת ברט, אהרן (אח של אבא) ושושנה, שגרו בקריה מאז שנת 1937.

המשפחה התגוררה ברחוב התקווה 40 בחדר אחד בדירה בת 3 חדרים, כאשר בחדר השני גרה משפחה נוספת (יעקב פורמן), בחדר השלישי התגוררו 2 בחורים רווקים. המטבח, השירותים וחדר האמבטיה היו משותפים לכל דיירי הדירה. (הבניין, בן שתי קומות היה בזמנו אחד מ-4 הבניינים היחידים בקריה שהיו בני יותר מקומה אחת).

נילי נולדה כבר בקריה. הזיכרון הראשון שלה מאבא היה בגיל שלוש לערך כאשר הוחזקה על ידיו  בחצר הבית ברחוב התקווה, סמוך למקלט בחצר, כשהוא מרים את ראשו אל על  מצביע על מטוסים שחלפו בשמים ואומר: "המטוסים האלה הם שלנו". נילי הרגישה את תחושת הגאווה שלו....

פיצוץ שיירת הנשק בחודש מרץ 1948 בדרכה מלבנון לחיפה, זכור היטב לשמריהו שצפה מגג בניין המגורים הגבוה, בלהבות שעלו מהשיירה ושמע את הדי הפיצוצים אשר ריסקו את כל השמשות בבניין ובמרבית הבתים בקריה.

חוויה משמחת הייתה בחודש מאי 1948, כאשר תושבי הקריה דאז עמדו בסמוך למחנה הבריטי (מעבר לרחוב יששכר), וצפו בשמחה בכלי הרכב הבריטיים שעזבו את המחנה בדרכם לצאת מהארץ.

לאחר תום המנדט אבא עבד כבניין.

בחודש מאי 1949, חווה הבן שמריהו (והקריה הקטנה כולה), חוויה אישית קשה עת חמשה מחבריו ,עמם נהג לשחק מידי יום ביומו, נהרגו מפיצוץ מטען נפץ אותו מצאו בחורשה שליד תחנת הרכבת. שמריהו היה בן כתתה וחברה לספסל הלימודים של אביבה אלכסנדרוביץ, שנהרגה באירוע. קשה היה להסביר לכיתה ולו את היעדרותה.

בשנת 1950 רכשו ההורים חלקת קרקע ברחוב ק.ק.ל 32 בקריה ובנו עליה את ביתם. בשטח המגרש נטעה המשפחה עצי פרי רבים ושתלה ירקות, אשר סייעו למשפחה להתגבר על המחסור בתקופת הצנע.

אמא נפטרה בשנת 1985 ואבא בשנת 1988. נילי מתגוררת  כיום בתל אביב ושמריהו בחיפה.