נושא: סיפורי ראשונים - 1949 - 1940

סיפורי ראשונים - אורן (אורנשטיין) ישראל
(כפי שהועבר על ידו במפגש ותיקים)

שמי ישראל אורן (אורנשטיין) בן חנוך, יליד 1918 בפולין בעיר לודז'. הנני ניצול שואה, בגמר מלה"ע ה-2 המשכתי בפעילו בתנועת גורדוניה בפולין. במסגרת עליה ב' הגעתי לצ'כיה ולאוסטריה ומשם להכשרה חקלאית בגרמניה. בשנת 1947 עליתי ארצה בעליה בלתי לגאלית, באניה "לא תפחידונו" שיצאה מאיטליה. כשהגענו קרוב לחופי הארץ, התגלינו ע"י מטוסים בריטיים ששלחו לקראתנו את משחתות הצי הבריטי. אלה ליוו אותנו לנמל חיפה, הועברנו לספינה בריטית שלקחה אותנו למחנות המעצר בקפריסין.

בשנת 1949, לאחר קום המדינה, שוחררתי מהמחנות והגעתי ארצה. לאחר מאמצים רבים קיבלתי דירה של 28 מ"ר בשיכוני עמידר בקרית מוצקין. ראוי להדגיש כי השכונה לא נכללה בתחום השיפוט של קרית מוצקין, אלא שכנה אליה. המועצה המקומית של מוצקין, לא רצתה לספח אליה את השכונה, משום שרוב תושבי השכונה והשכונות החדשות האחרות, היו חברי ההסתדרות, מה שיכול היה לשנות את יחסי הכוחות במועצה, שעד אותו הזמן נהנתה מרוב של אנשי המעמד הבינוני, הארגון שייסד את הקריה.

שכונות בתי השבים ושיכוני רסקו שליד כביש חיפה עכו, סופחו מיד לקריה, משום שלא היו חברי הסתדרות רשמיים. רק אותנו לא רצו. נותרנו 240 משפחות ללא גוף מוניציפאלי שידאג לנו. חברת עמידר פנתה לאגודה השיופית מוצקין בבקשה לספק לנו מים והבקשה נענתה בחיוב. כמו כן הסכימו לפנות אצלינו את הזבל ולרשום את הילדים שלנו לבית הספר אחדות.

לא נותרה לנו ברירה, התארגנו כוועד שכונה ואני נבחרתי ליו"ר הוועד. האנשים בשכונה התקשו להשלים עם האפליה, רובם היו ניצולי שואה ופליטי מחנות הגירוש. היינו בטוחים שנתקבל במדינת ישראל בזרועות פתוחות כבעלי זכויות וחובות, ולא כאזרחים סוג ב'. התחלנו במאבק לצירופינו לקרית מוצקין כדת וכדין, כמובן שקיבלנו את כל התמיכה הנדרשת מנציגי ההסתדרות ומפלגת מפא"י, במועצה ובמוסדות הארציים. כל הפעילות התרכזה בצריפי "הפועל" שנבנו אצלנו בשכונה.

ראוי לציין, כי ראש עיריית חיפה דאז, אבא חושי, שקרית מוצקין וההשתייכות הפוליטית של תושביה היו לצנינים בעיניו, החל במסע שכנוע לצירוף השכונה לחיפה. כך, ביחד עם קרית חיים וקרית שמואל שכבר סופחו לחיפה, תוקף קרית מוצקין ע"י שכונות חברי הסתדרות חיפאיים, וברבות הימים תיבלע בתוכם ותאבד את זהותה הייחודית. לאחר דיונים פנימיים קשים וממושכים, החלטנו שלא להיענות לבקשה ולא הסכמנו להשתתף במאבקו, אבל ניצלנו את המצב לטובתנו, ע"מ להצטרף לקרית מוצקין.

פנינו לחברי כנסת ולשרי הממשלה, שערכה דיון מיוחד בנושא. ההחלטה הייתה לשלוח לקרית מוצקין את שר הפנים דאז, ישראל רוקח, כדי שיסביר וישכנע את ראש המועצה גרושקביץ, להיענות לבקשתנו. כנראה שמר גרושקביץ וחבריו למועצה מטעם המעמד הבינוני מפלגת הציונים הכלליים, הבינו שלא ניתן למשוך את החבל יותר מדי והסכימו לצרף אותנו. לא מיד, אלא רק לאחר שהתקיימה מערכת הבחירות למועצה ביולי 1951, מבלי שיצרנו סיכון לרוב של גרושקביץ במועצה.

היינו לחלק מקרית מוצקין, ובינתיים החלו להתווסף לקריה שכונות נוספות, פנטגון, רומבואיד, שיכון צ'כי, בתי השבים ועוד. אבל עדיין לא בזכויות שוות, פנינו לראש המועצה בדרישות שונות, לרוב לא נענינו בחיוב ונתקלנו בקשיים רבים. עד אשר התחולל המהפך הראשון בו נציג המפלגה הפרוגרסיבית נח עלוני, נטש את הקואליציה עם הציונים הכלליים ועבר לתמוך בנציגי ההסתדרות ומפא"י במועצה. גרושקביץ הודח ובמקומו נבחר מר עלוני כראש מועצה, עד לבחירות הבאות. ב-1959 הושלם המהפך השלטוני ומפלגת מפא"י בראשות משה גושן עלתה לשלטון. אנו אנשי השכונות החדשות היינו חלק חשוב במהפך הזה.

לימים דווקא אני איש השכונות, הייתי זה שהוטל עליו להיות אחראי על הארכיון ההיסטורי של קרית מוצקין מאז הקמתה.