נושא: סיפורי ראשונים - 1949 - 1940

סיפורי ראשונים - אדלר (אדיר) פנינה ויצחק
(כפי שהועבר ע"י יואל אדלר (אדיר), לזכר יצחק 1901-1975, ופנינה 1905-1986)

אבי יצחק נולד ב Kalush בגליציה פולניה, כיום אוקראינה. בילדותו למד ב "חדר", ואחר כך בבית ספר תיכון פולני. אביו יואל (סבי) היה תלמיד חכם, שלמד כל היום תורה בביתו, ואילו האם נהלה חנות מכולת קטנה בקדמת הצריף שבו גרו. בגיל 17 התייתם יצחק מאביו, שנפטר במגיפת השפעת הגדולה שפרצה בשנת 1918 בתום מלחמת העולם הראשונה.
בגיל 18 עזב את בית הוריו והצטרף כשותף לעסקים עם אחיו הבכור חיים. לרגל עסקי המסחר בעורות פתח סניף קטן בהמבורג שבגרמניה. על הדרך הראשית בין שני המקומות שוכנת העיר Breslau שבגרמניה. עיר זו הועברה לאחר המלחמה לשטח פולניה.
בעיר זו פגש יצחק את אהובתו פנינה ברניס ונשא אותה לאשה לאחר הכרות של כשנה. פנינה אימי נולדה למשפחה דתית אבל ספוגה בתרבות הגרמנית. בצעירותה למדה במנזר להיות גננת, ועסקה בזה עד לנשואיה.

בשנת 1934 לאחר עלית היטלר לשלטון, ובגין להט ציוני, עלה הזוג הצעיר לפלשתינה. באותה עת הגיעו ארצה גם הוריה של פנינה, עוד 4 אחיות ואח. כולם היו בין המתישבים הראשונים בקרית ביאליק שהוקמה באותה העת. קשה היה למצוא עבודה והחיים בכללותם היו קשים, לא רק להם, אלא לכלל התושבים. יצחק החל את עבודתו בסיקול אבנים ובעבודה פיסית קשה שהיתה כרוכה בסלילת הכבישים הראשונים שבאיזור חיפה והקריות. פנינה עבדה בביתה כתופרת לבגדי ילדים ונהלה גנון לילדים בתקופות החופש הגדול. ב 1935 נולד הבן יואל.

בשנת, 1941 בעת מתקפת הנאצים על ברית המועצות, כבשו הגרמנים את גליציה. חוליות ה- insasz Gruppen של
ה S.S היו עוברות בכפרים, ומוציאות להורג ביריות את התושבים היהודיים.
מספר אחים ואחיות של אבי יצחק, בני זוגם וילדים רבים כולם נספו בשואה. מצד משפחתה של פנינה אימי, מרבית בני המשפחה עוזבים את גרמניה בזמן וניצולים.

בשנת 1941 בשלהי מלחמת העולם השניה, עברה המשפחה לגור בקרית מוצקין. היא שכרה דירה בבית משפחת ברזילי בשדרות השופטים 17 (כיום רחוב גושן). לדירה לא היה סלון, אלא רק 2 חדרים. באחד התגוררו ההורים ובשני הילדים יואל ודינה, שזה עתה נולדה. באותו זמן החל יצחק לעסוק בזיפות גגות ובנית מדרכות, והיה בעל המלאכה היחידי בתחום זה באזור הקריות.

תקופת מלחמת העולם לא היתה קלה לתושבים. בשנת 1941-1942 היו אזעקות ליליות רבות, והתושבים נאלצו לרוץ למקלטים פרימיטיביים שנחפרו באדמת החצרות. במספר מקרים גם הופלו פצצות שגרמו להרס בתים בשדרות השופטים, ברחוב דבורה, ברחוב הרב קוק ועוד. הפצצות נועדו בעיקר לבתי הזיקוק ולמחנות הצבא שבסביבה.
הורגש מחסור במזון. פירות וירקות היו בקיצוב כמו גם חמאה וביצים.
לעומת זאת רכבות עוצרות בתחנת קרית מוצקין גם בשבתות, ועל הכביש חיפה-עכו עוברים אוטובוסים לבירות.

לילדים בבית הספר נתנו כל שנה זריקות חיסון נגד טיפוס. התלמידים מסתובבים עם תגי זהוי ממתכת על הצוואר, שהונפקו על ידי הבריטים, שמטרתם זהוי, במקרה שיהפכו לקורבן הפצצה. בית הספר תומך בתנועת "הצופים" ובחורשה מתקימות הפעילויות. פנינה משתתפת בתורנויות בבית הספר. התפקיד הוא למשוך בחוט, ולהפעיל את צופר בית הספר לציון אזעקה, ברגע שמתקבלת הודעה. בחצר מונח דוד המלא באוויר דחוס המשתחרר דרך הצופר, ברגע שמשכו חוט, הדומה לחוט שהיו מושכים לצורך הפעלת הניאגרה בשרותים.
מפחד ההפצצות עוברת המשפחה לתקופה קצרה לפרדס-חנה. ילדים הולכים לגני הילדים של זוזובסקי וחיה.

פלשתינה עדיין היתה תחת שלטון בריטי, וצבאה נלחם בנאצים באפריקה ובעירק. לצורך זה הוקמו בקריה מספר מחנות צבא למטרות אספקה ציוד ואימון כוחות. מחנות אלה נתנו פרנסה מסוימת לראשוני המתישבים וגם לערבים רבים מכפרי הגליל. בגין יחסי השכנות הטובים היו הערבים מגיעים רכובים על חמורים או גמלים, נכנסים לבתי היהודים, ומחליפים אורז בסוכר, מוכרים מצרכי יסוד תוך כדי שקילה במאזניים פרימיטיביים, ומקילים על מצב המחסור ששרר. בחוף קרית ים עובדים דייגים ערבים, פורשים רשתות בים ומושכים אותם ידנית אל החוף ואוספים את הדגה.

הקריה עדין בראשית התפתחותה. אין מדרכות, יש מעט עצים, הרבה חול ומעט תאורה ברחובות. לתושבים עדיין אין מכוניות פרטיות ולחיפה נוסעים בק 14 של חברת "זיפזיף" אבל בדרך צריך להחליף אוטובוס ב"צריף" של קרית חיים. אין טלפונים. טלפון מספר 7232 משרת את תחנת המוניות היחידה שבקריות המופעלת על ידי משפחת רוזנהיים בשדרות השופטים 15.

סניף הדואר הראשון נפתח בשנת 1947 בדירת משפחת ברזילי. מוצרי מכולת רוכשים בחנויות פרטיות קטנות הנמצאות במרחק הליכה מהבית. כמו גורוחובר בשדרות השופטים 13, קרייזלר ויונה שברחוב דבורה, קלינגר וזגגי ,שברחוב הרב-קוק. דגים קונים אצל גולדמן ממול. בשר קונים אצל מילפלדר, והמוכרת פחות או יותר מחליטה לבד מה הקונה צריך, ורק את זה היא מוכנה למכור.
נפט קונים ברחוב מעגלה רתומה לחמור, וקרח גם כן. "קופת חולים" יש רק בקרית חיים. אבל הרופאים "היקים" מנהיים ולוי מקרית ביאליק ולזובסקי מקרית מוצקין מרבים לעשות בקורי בית אצל החולים.

להסתפר הולכים אל וויספיש ברחוב ברק. בזמנו הפנוי, בין התספורות, היה משחק עם הילדים שח-מט.
על מנת לראות משחק כדורגל הולכים לקרית ביאליק מול הצריף של קרית חיים. שם מתקיימות בשבתות תחרויות בעיקר של "הפועל קרית-חיים". הקהל עומד מסביב למגרש. "דודו" פרידמן הוא "התותח" המגן, חביב הקהל, שמרחיק כל נסיון של התקרבות כדורים לשער.

עם קום המדינה, בהשראת ראש הממשלה דוד בן-גוריון, שקרא להחליף לעברית את שמות המשפחה הזרים, החליפה המשפחה את שמה מאדלר לאדיר. בהתחלה יש תקופת צנע. קיים תקצוב מזון וביגוד. כולם רוכשים בעיקר בגדי חאקי תמורת נקודות. החנות הבגדים של לשנר ברחוב הרב קוק עושה חייל.

הילדים נהנים מביקור בחנות הצעצועים של בנימיני ברחוב הרב קוק. במקום יש ריח בסמים פרסי. ליאו פולד
ו"משפחת מלבסקי" מארצות הברית מופיעים באולם "אורות" ומרטיטים את הלב בשירים יהודיים באידיש. המבוגרים קוראים את העיתונים "דבר", "הארץ" או "על המשמר". על קוראי "קול העם" הקומוניסטי מסתכלים קצת בחשד. הילדים קוראים בעיקר "דבר-לילדים"

מאוחר יותר, בשנות החמישים הביאו לארץ עוד עולים רבים, הקריה מתפתחת, והמצב הכלכלי של המשפחה משתפר. יצחק קונה בית פרטי קטן בקרית ביאליק, בדרך עכו 6 ועובר לגור שם בשנת 1956. בכתובת זו מבלה המשפחה כ 20 שנה. מגדלים את הילדים ונהנים מקשרים מאד הדוקים עם הדודים והדודות, משפחות שיפטן, פזי, נלקן וברניס, שגם הם במשך השנים עוברים הלוך ושוב בין קרית ביאליק ומוצקין.

חוויות חיים שונות קשורות לבית הכנסת הגדול במוצקין ולבית הכנסת המרכזי בביאליק. פוגלמן הרב הראשי של קרית מוצקין, ולוי ,הרב הראשי של קרית ביאליק הם מנהיגים דתיים בעלי שיעור קומה, שהיו אהודים מאד על כלל הציבור, ופעלו רבות למען הקהילה. חוויות אחרות קשורות לבית הספר "אחדות" שבו למדו הילדים, לבתי הקפה הראשונים שבקריות דוכס, רוזנטל, רוזנפלד. לקולנוע אורות, לשכנות הטובה עם משפחות ברזילי, רוזנהיים, גרינפלד, פק ושפירא, למופעי התרבות והספורט הראשונים שנערכו באולם הצמוד למגדל המים.

יצחק ופנינה אדיר זכו לראות נכדים. לבן יואל אדיר ולאשתו רינה מקרית מוצקין נולדו אורן ואלון, ולבת דינה אהרוני ובעלה יוסי מכפר סבא, נולדו יובל ואהוד. בנתיים יש גם 2 נינים. ירדן ונדב, בניהם של אורן ושרון אדיר מראשון לציון.