נושא: סיפורי מייסדים - 1939- 1933

סיפורי מייסדים – רוטנברג חיה ושמואל
(כפי שהועבר ע"י בנם אברהם)

הורי שמואל וחיה רוטנברג עלו שניהם ארצה מפולין (כל אחד לחוד) בשנת 1925. מקום מגוריהם הראשון היה בחיפה בשכונת בת-גלים, שם הכירו וכעבור תקופה נישאו. שם בשנת 1929 נולדתי אני כבנם הבכור.

בשנת 1934 הקימו את ביתם בקרית מוצקין, בשד' השופטים 41, בית שנמנה בין בתיה הראשונים של הקריה. בשנים הראשונות עבד אבי שמואל בבנין, וגם בתורנויות שמירה ותצפית על מגדל המים. בראש המגדל ניצב "פרוז'קטור" (זרקור), שבאמצעותו האירו את הסביבה ובעיקר את מאהל הבדואים הסמוך. אימי כדי לתמוך בפרנסת הבית הקימה בחצר הבית משק עזר, שכלל בתוכו עז חולבת שמחלבה הייתה אימי מכינה גבינות בית משובחות, גידולי ירקות שונים ובעיקר הייתה הצלחה לתות השדה.

בשנה הראשונה להגעתנו לקריה, התקיים בביתנו מעין גן מעבר עם כיתה מצורפת, זאת עקב מיעוט הילדים בקריה באותה עת. המורה חנה, המורה היחידה, העסיקה אותנו במשחקים ובלימודים. למעשה ניתן לומר כי ראשיתו של ביה"ס "אחדות" הראשון בקריה, הייתה בביתנו. לאחר כשנה בשנת 1935 עבר ביה"ס למתכונת "יותר" רגילה, לבית משפחת ברזילי בשד' השופטים 17, שם התחלתי את לימודי כתלמיד בכיתה א'. זאת עד שמעבר למשכנו הקבוע העומד עד היום.

בין הזכרונות הראשונים שנחרטו בזכרוני, היא עובדת היותה של הקריה ישוב קטן בעל אוכלוסיה דלילה, מוקף בביצות שהיוו משכן קבע ליתושים ככלל וליתושי קדחת בפרט, אלה גרמו לי לחלות במלריה. קרקור הצפרדעים בביצה ויללות התנים בסמוך לחצרות הבתים, היוו עבורנו "מוזיקת לילה זעירה" ומעשה של יום יום.

היה גם משהו חיובי בביצות הללו שהשתרעו מביה"ס אחדות ועד לשכונת הצריפים. אנו הילדים בנינו "חסקות" ושטנו בסירות מאולתרות אלו בעיקר בימי החורף, בקיצור "כייף חיים". לימים בחג ט"ו בשבט נטענו אנו הילדים את עצי האקליפטוס בחצר ביה"ס, כדי לייבש את הביצות, כמו גם את עצי האקליפטוס שבחורשה ליד פסי הרכבת.

"חוויה" מסוג אחר ויותר טראומטית התרחשה בתקופת מלה"ע השניה. סירנות (צפירות) רבות נשמעו ברחבי הקריה, והפצצות שנפלו בעיקר באזור מיכלי הדלק במפרץ, היו איום לא פשוט. אחד המטוסים האיטלקים השליך פצצות גם על הקריה. חלק מהילדים התפנו לישובים אחרים, אך אני ורוב חברי נשארנו למרות הסכנות.

בשנת 1938 נולד אחי משה, שלאחר שירותו הצבאי בנח"ל, נישא לבת קיבוץ כברי ועם חמשת ילדיהם מתגוררים שם.

זכרונות מעניינים ונעימים עבורי, הם הימים בהם הצטרפתי לתנועת הצופים בביה"ס, כשהמורה מתתיהו פינס היה ראש השבט. בשנת 1945 בהיותי בן 16 נשלחתי מטעם התנועה להכשרה צעירה בקיבוץ אלונים, בשנת 1946 התגייסתי לפלמ"ח ובמסגרת זו עברתי את מלחמת השחרור. שרתתי בחטיבת יפתח בגדוד 1, שם הכרתי את רעיתי לעתיד שרה לבית דוידס. עם השחרור עברנו שנינו לקיבוץ פלמחי"ם.

בשנת 1950 חזרנו לקריה ובנינו את ביתנו ממש מעל לבית ההורים. רעייתי שרה עבדה בהוראה כ25 שנה בבתי ספר בקרית מוצקין. שלושת ילדינו, ערן, עודד ועינת למדו וסיימו לימודיהם בביה"ס אחדות, וחלק מהם גם בתיכון לוינהרץ בקריה. יש לנו שמונה נכדים מהם שלושה כבר חיילים בצה"ל ומזה זמן שנינו פרשנו לגמלאות.