נושא: סיפורי מייסדים - 1939- 1933

סיפורי מייסדים – קריזלר רחל ויוסף
(כפי שהועבר ע"י בנם אריה)

אבי נולד ב1901 בסינאטין, מזרח גליציה בפולין. בנעוריו, נחשף למידע מ"פלשתינה" על גבורת החלוצים, כיבוש העבודה והמושבות הראשונות, התגשמות השיבה לציון. בה בעת נחשף לרעיונות הסוציאליזם שהגיעו מרוסיה, שוויון ועבודת כפיים. מכאן הצטרפותו הטבעית לתנועה הציונית "השומר הצעיר", אז החל בלימוד השפה העברית והצטרף לקבוצת הכשרה, לקראת העליה ארצה.

ב1919 עלה ארצה ב"עליה ה3", עם מאיר יערי, אבא חושי, דוד הורוביץ ואחרים. תחילה עבד בסלילת כביש חיפה צמח, התגורר באהלים רעועים ובנוסף לעבודה המפרכת, התמודד גם עם יתושי הביצות ומחלת הקדחת.
ב1920 השתתף בכנס היסוד של ההסתדרות הכללית, אז חלה בקדחת וחזר לפולין לצרכי החלמה. משהחלים, החל בארגון חוגי עברית, השתתף בסמינר למורים ולבסוף שימש כמנהלו הראשון של ביה"ס העברי בעיר הולדתו.

אימי רחל לבית קוגלר, נולדה ב1902 בקולומיאה, מזרח גליציה בפולין. בילדותה עברה המשפחה להתגורר בסינאטין, כך הכירה את אבי. יחד עברו את מסלול השומר הצעיר וההכשרה. משחזר להחלים ממחלת הקדחת, הצטרפה אליו לסמינר למורים. ב1924 נישאו, שנה אח"כ נולדה אחותי שולמית וב1932, נולדתי אני. אז החליטו הוריי כי עלינו לגדול ב"אווירה עברית", וב1933 עלינו ארצה בחוסר כל.

שנתיים ראשונות התגוררנו בשכונת בת גלים בדירה שכורה יחד עם משפחת פרייס, אותם הכרנו בעלייתנו ארצה. בנם יהודה היה נער בגילי. מששמעו על התארגנות חברי המעמד הבינוני להקים את קרית מוצקין, הצטרפו שתי המשפחות, רכשו מגרשים וב1935, החלו בבנית הבתים, מהראשונים בקריה. אנו ברחוב דבורה 28, פרייס ברחוב הרב קוק.

לפרנסת המשפחה, פתח אבי בביתנו חנות מכולת קטנה, לא הרחק מזו של יונה קצב שעלה ארצה באותו זמן מליטא, חנותו הייתה סמוכה יותר לשכונת הצריפים. לימים מששאלתי את אבי, כיצד כמי שחונך לעבודת כפיים החליט להיות חנווני? השיב לי : "הגשמה אישית פרושה הגשמת המרב שיש בך, הטוב שבך ובהתאם ליכולתך. מחמת בריאות לקויה לא יכולתי לעסוק בעבודת כפיים. תרומתי להקמת ישוב חדש בארץ ישראל וחלקי בסיוע להתפתחותו, הם הייעוד החדש ואני גאה שהייתי חלק מכך".

מאורעות 1936-9 היו ארוע טראומטי שנחרט היטב בזכרוני. התקפות הפורעים הערבים על שכונות יהודיות, היו מעשה יום ביומו. ביתנו היה הקיצוני ברחובות הקריה וסמוך לכביש חיפה עכו, משום כך נבחר להיות עמדת שמירה ותצפית. ערב אחד החל לפתע שכננו שטרן (הסנדלר), לקרוא בקול ובגרמנית "לכבות את החשמל". אימי דחפה אותי ואת אחותי מתחת לשולחן, עד יעבור זעם. להסתתר מתחת לשולחן ולהמתין בשקט ובפחד להתקפת הפורעים, זו טראומה קשה.

במבט לאחור, דומני כי מעטים בתי הספר שזכו וזוכים גם כיום, למורים באיכות כה טובה כפי שהיו לנו. והרמן הקפדן בלימודי יהדות, גליק נעים ההליכות המורה לספרות שהיה בעל הוצאת ספרים באודסה, שציגליק שידו בכל מחקלאות ועד ניהול הספריה ביחד עם אשתו, שהייתה הראשונה בקריה. טלויזיה לא היתה, תכניות רדיו בעברית היו מצומצמות, כך שהספריה והקריאה היו עבורי עולם ומלואו, ואחד הגורמים המשפיעים ביותר על חיי והמשך דרכי.

רב הקריה פוגלמן, היה ממעצבי השקפת עולמי. אחרי בר המצווה הגענו לביתו אחת לשבוע לשיעור גמרא. לא הכביד עלינו באיסורים וליווה כל מצוות עשה ואל תעשה בהסברים, הקים עבורנו חוג לחזנות במסגרתו עברנו לפני התיבה בביכ"נ בשבתות רבות.

הפעילות החוויתית המרכזית של נערותי בקריה, היתה זו שבמסגרת שבט צופי המפרץ. המדריך האחראי היה משה פרחי והמנהיג הבלתי מוכתר, יהודה פרייס. דברנו רבות במפעלי ההשקייה ממקורות הירדן להפריית הארץ, על ייבוש ביצות וגאולת קרקעות, פיתוח הגליל והנגב, חלוציות וערכים. אז החלו להגיע הידיעות הראשונות על גורל היהודים באירופה, החלה תקופת ההעפלה והמאבק בהגבלות הבריטים, במקביל החלה הפעילות לקראת הקמת המדינה. זכורות לי ההפגנות בהן צעדנו בגאווה בקריאות, " משינה עברית – עליה חופשית – בוז לספר הלבן".
התקופה שבין מלה"ע ה2 להקמת המדינה, היתה של התבגרות מהירה. פעילויות ארגוני המחתרת לא נסתרו מאיתנו. הויכוחים האידיאולוגים לא פסחו עלינו. ביום כ"ט בנובמבר יום הכרזת האום על חלוקת הארץ והקמת מדינה יהודית, נרשמתי להיות קשר למא"ז הקריה, מישקה פשר. הצטרפתי לעבודות הביצור וההגנה בצפון הקריה כנגד פריצת ערביי עכו. כקשר אני זוכר היטב את קבלת הידיעה (במורס), על גורל שיירת יחיעם ושמות ההרוגים, כאשר אחד מהם היה בן הקריה שטרן המדריך מהתנועה.
לאחר מלחמת העצמאות, עברתי לי"ם ומאז הייתי רוב הזמן בשרות המדינה בחו"ל, כמעט ולא בקרתי בקריה.