נושא: סיפורי מייסדים - 1939- 1933

סיפורי מייסדים – קצנלן מלכה ומשה
(כפי שהועבר ע"י בתם חיה)

הורי משה ומלכה קצנלן עלו ארצה ב1924 והתישבו בת"א, שם נולדנו אחי צבי הבכור ואני חיה. אבי בילדותו, למד בישיבה בוולוז'ין עד גיל 16 ואח"כ בטכניון של וילנה הנדסת מכונות בתחום טחנות הקמח.
מאחר ובאותה עת לא נמצאה לו עבודה הולמת, החל לעבוד כמפעיל טרקטור וחרש את אדמות עמק חפר. משהוקמה ביפו טחנת הקמח הראשונה, מונה אבי למנהלה עד פרוץ מאורעות 1936. אז הוזמן ע"י יהושע חנקין לנהל את טחנת הקמח שהיתה בבעלותו בעפולה. במקום זאת, בחר אבי לנהל את טחנת הקמח "המפרץ", בבעלות משפחות קרביצקי וקרסולשצ'יק, תושבי קרית מוצקין. כך, ב1938 עברה המשפחה להתגורר בקריה.

בשנות עבודתו בטחנה המציא "פטנטים" רבים לטיוב גרעיני החיטה וההגנה עליהם מפני חרקים. מתוך כך, היה קשור למכון התקנים שליד הטכניון והרבה להרצות שם בנושא טחנות קמח. למרות זאת, לא הניח ידו מפעילות ציבורית בקריה ובמשך שנים רבות כיהן כסגנו של ראש המועצה גרושקביץ. בתפקידו זה, היה מעורב ופעיל בתחומי החברה והתרבות ובכל שאר הענינים המוניציפאליים.

פרטים מיוחדים מתקופה זו הזכורים לי, הם שאבי היה זה שתכנן וצייר את החנוכיה שהותקנה על גג ביהכ"נ, יו"ר ועד ההורים בביה"ס אחדות שנים רבות ומעורב בפרויקטים שונים בביה"ס. כיון שהיה בעל כושר ביטוי יוצא מן הכלל, היה ל"נואם" של המועצה בטכסים והאירועים חגיגיים מטעם המועצה.
לעיתים נערכו אצלנו בבית ישיבות והתייעצויות בנושאי ניהול הקריה, ואנשי ציבור ומורים רבים היו בין באי ביתנו, (הרב פוגלמן, ד"ר דוארמן, ד"ר וארמן, מר פינס, מר נימצוביץ ועוד רבים שאינני זוכרת את שמם).

אבא שהיה כאמור גם תלמיד ישיבה וגם מהנדס, ידע לשלב בחייו את הידע העמוק והנרחב הן במקורות היהודיים והן בהשכלה כללית. עליו ניתן היה לומר "אדם בצאתו ויהודי באהלו". ביתנו היה בית בעל תודעה יהודית עמוקה וגאה. אנושיותו וחכמת החיים שבו, מצאה ביטוי בפניות רבות של תושבים אליו שנהגו לומר: "כשאני זקוק לעו"ד אני פונה תחילה לקצנלן". חוסנו הנפשי למרות הקשיים והאסונות שפקדו את המשפחה, היו לי כ"עמוד האש", כל חיי.

אימי שהיתה עקרת בית כל ימיה, התפנתה גם היא לפעילות ציבורית בויצ"ו, בביה"ס ובמתן בסתר, לצערי שנות היכרותי עימה היו קצרות, מאחר ונפטרה בגיל צעיר ב1943.

אחי צביקה בוגר ביה"ס אחדות, בעל תואר שני בכימיה, עבד ב"מכון ויצמן", נשלח ב1959 לצרפת להשתלם באנרגית הגרעין וכעבור שנתיים היה ממקימי הכור בדימונה. התגורר בבאר שבע ונפטר בטרם עת בגיל 60 ב1986.

גם אני בוגרת ביה"ס אחדות, ותיכון הריאלי בחיפה, שרתתי בנח"ל בקיבוץ דורות שבנגב ולאחר השרות למדתי בסמינר למורים שע"י הריאלי. את רוב שנותיי בהוראה במקצועות הספרות העברית, מקרא וחינוך, עשיתי כמורה בבתי ספר בחיפה, ולאחר לימודי התואר כמנהלת.

זיכרונותי מקרית מוצקין חולפים לפני כבאלבום תמונות.
השוחט רוזנברג מרחוב ברק, ש"עבודתו" מאוד סקרנה אותנו הילדים.
מר שוהמשטיין החלבן, שהיה עובר מבית לבית עם כדי החלב, ולכל מכירה מוסיף "בחינם" חיוך גדול וסיפור מעניין. מר שושני מוכר הנפט, שהיה בעל עגלה וסוס ובעיקר פעמון גדול בו היה מצלצל להודיע על הגעתו לרחוב.
מוכר הקרח שאיני זוכרת את שמו, שהיה מכריז על בואו בקולי קולות.
בית הקפה שטראוס בפינת רנ"ס קק"ל, שכאשר היו מנקים את מכונת הגלידה, היו כל הילדים מתקבצים לקבל איזו מנה קטנה בחינם.
המכולת של משפחת פרחי ממול לקפה. ועוד תמונות רבות שכמותן.

כיום הנני גמלאית ומנהלת בהתנדבות מדרשה לגמלאים בנעמ"ת ובחודש מרץ השנה, יוענק לי אות "יקיר ההסתדרות".