נושא: סיפורי מייסדים - 1939- 1933

סיפורי מייסדים – קורן אורי
(מזיכרונות אורי קורן מתוך חוברת יובל החמישים לשכונת הצריפים)

קודם כל שכונה קטנה הייתה וכזאת גם נשארה. אלא שזכורים לי המרחבים הפתוחים מכל עבריה, הרבה נוף וטבע.
בקצה האחד ליד הצריף של שיינרמן, הייתה העמדה שהייתה עבורנו קצה העולם. מן העמדה ועד עכו, שטח פתוח וריק מאנשים, לעומת זאת מלא בצמחיה טבעית ומקום מרעה לעדרי הבדואים.
תרגילי האומץ הראשונים הזכורים לי, היו היציאות לאותו שטח, חמושים ברובי עץ היורים אבני חצץ, בכוונה להיכנס לתגרה עם הרועים. מדוע ? אינני יודע, אך כך זה היה.
לעומת זאת, תועלת אמיתית הפקנו מאזור זה בכך שאספנו את גללי העדרים, וזיבלנו בהם את חלקות הגינה שבחצרות הצריפים.
כשאני נזכר בטעם המלפפונים הטריים ובתותי השדה המתוקים, נדמה לי שמאז לא אכלתי כמותם.

מן העבר השני מאחורי הצריף של ברל'ה ואחיו הצעיר יצחקל'ה אקשטיין, דיונות החול בהן חפרנו מנהרות של ממש.

אני זוכר גם את הצריף של פנחס בל שלידו היה המגרש הענקי בו שיחקנו בכדור הקפות. מי היה מכה את הכדור למרחק הגדול ביותר? נדמה לי שאני, אבל גם שמואליק בינימיני היה חובט לא רע.
איך אפשר שלא להזכיר את האגם הגדול, ששפת מימיו התחילה בתוך הצריף של חיים וייספיש, ואת הרפסודה שלעיתים הייתה מורכבת מסתם לוח עץ, בו היינו חוצים את הים בתוך השבילים המופלאים בינות לצמחיה העבותה.

את משחקי הלילה של הילדים והילדות ליד עמוד החשמל "כיכר ליפא", שמול הצריף של הורי, שאגב, היה פעם מגרש כדורגל לפני שסללו את הכביש.

ארוע חשוב היה, שימו לב, האזנה לתכנית רדיו. היתכן לתאר היום חוויה כל כך מרגשת כמו ההתכנסות בכל יום ג' בשבוע בשעה 08.00 בערב בצריף של רובין, להאזין לפינת החייל? מה גם שזה היה בבית של שרהל'ה.

אם כבר מדברים על בית של ילדות נחמדות, מי לא יזכור את הבית היחידי שהוא בניין של ממש, שלנו נראה אז כארמון, בו גרה ברכה ואחיה הקטן אברמהל'ה. מה אומר, זכרוני בביקורי הראשון בבית היפה הזה, התפעלתי בעיקר מציורי ה"מיקי מאוס" על הקירות.

אבל הילדה הכי יפה, בעיני בכל אופן, בעיניים של ילד קטן, הייתה דווקא ילדה גדולה יותר שאהבה לספר סיפורים לילדים קטנים, הלא היא שכנתי לכיוון כביש חיפה עכו, לאהל'ה זלושניק, אהבתי מאוד לשבת מולה וגם להאזין לסיפורים.