נושא: סיפורי מייסדים - 1939- 1933

סיפורי מייסדים – קביצל הלה ונתן
(כפי שהועבר על ידי ילדיהם חנה קלר, בתיה בראון ואבי קביצל)

אבינו נתן קביצל נולד ב1904 בעיירה בוטקי בפלך ביאליסטוק שבפולין. ארצה עלה ב1929 כחבר תנועת "השומר הצעיר". את תחילת דרכו בארץ, עשה בנתניה עם קבוצת חברים שעסקה בסלילת כבישים ועבודות בניין שונות.

אימנו הלה לבית מאיל, נולדה ב1912 בעיר טומאשוב לובלסקי בפולין, ארצה עלתה ב1933 בתוך קבוצת חברים מעיר הולדתה. מקום מגוריה הראשון בארץ, הייתה עליית גג בחיפה, אותה חלקה עם עוד חברה טובה. לפרנסתה, עסקה בכל מיני עבודות מזדמנות כגון קטיף תפוחי זהב (תפוזים), כמו גם במשק בית אצל משפחת אהרונסון בזכרון יעקב.
אמא שבמקור הייתה בת למשפחה אמידה, לא רצתה לחשוף בפני משפחתה את תנאי המחייה הקשים בהם חייתה כאן בארץ, מתוך כך סירבה לבקשת קרוביה לבא לבקרה. לימים הצטערה על כך צער רב, מאחר ורובם נספו בשואה.

כאן בחיפה הכירו הורינו, אבא כפועל בניין ואמא מלצרית במסעדת מלון "סבוי". ב1934 נישאו והתגוררו בדירה חדר שכורה בחיפה. בשנת 1935 נולדה בתם הבכורה חנה ובשלהי 1935 או ראשית 1936, הגיעו לקרית מוצקין כזוג צעיר.

בתקופה הראשונה "נדדו" בין דירות שכורות בקריה. לאחר שאבי נפצע בגבו בעת עבודתו בהקמת גדר הגבול בצפון, עברו לרחוב רנ"ס 10 בשכירות, אצל משפחת גרוסמן. הבית היה בן 2 חדרים, לכל משפחה חדר אחד כשהמטבח היה משותף. בבית זה ב1938 נולדה הבת השנייה בתיה.
שם גם פתחו את חנות המכולת המשפחתי שהייתה מהראשונות בקריה.

בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה ועד לאחר מלחמת השחרור, גויס אבא לפעילות שמירה בקריה מפני החשש להתקפות הצפויות מצד הפורעים הערבים.

ב1946 עברנו לרחוב רנ"ס 15, שם בנו הוריי את בית הקבע בו התגוררו עד יום מותם. בבית זה נולד הבן אבי.

אנו שלושת הילדים עברנו את מסלול הלימודים בביה"ס אחדות בקריה, בהבדל אחד. הבנות היו בגן חיה זסלבסקי ואילו אבי היה בגן גרדה ברחוב התקווה (היום גרושקביץ).
הייתה זו תקופה נפלאה. הקריה הייתה קטנה, כולם הכירו את כולם, הדלתות היו פתוחות ולמרות הקשיים, תמיד נשמעו ברכות שלום ומה נשמע מכל עבר. המצוקה הכלכלית לא פסחה גם עלינו ובדומה למשפחות רבות אחרות, גידלנו בחצר הבית עופות, פירות וירקות לתצרוכת עצמית.

זכורים לנו היטב טיולי שבת אחר הצהריים לקרית ביאליק, שם היינו יושבים בבית הקפה, הגדולים שתו קפה ואילו אנו הקטנים היינו מלקקים גלידה.
בשעות הערב היו הורי נוהגים מדי פעם לצאת לבלות ולרקוד בקפה "שטראוס" (פינתי) ברחוב רנ"ס ליד ביה"ס.

אימי שהייתה טרודה כל היום בפרנסת המשפחה, תמיד הייתה בת שחוק על שפתיה, תמיד נכונה ומזומנה לעזור לכל נצרך. כך נרתמה גם לפעילות התנדבות ציבורית, בעיקר לאחר מלחמת העולם השניה, עת הגיעו ארצה ניצולי השואה. היא נהגה לעבור במחנות הפליטים ולאתר ניצולים ממכריה בפולין, אספה אותם אל ביתה שהיה גם כך צר מלהכיל את בני המשפחה וסייעה להם בראשית דרכם בארץ.

כאשר נישאו הילדים, גרנו כל אחד לפחות שנה בבית ההורים עד שהסתדרנו. חנה נישאה ליהודה קלר מחיפה ב1952, להם בן ובת המתגוררים בארה"ב. בתיה נישאה ב1960 לאברהם בראון מחיפה, להם בן ובת המתגוררים בק. ביאליק. אבי נישא לנעמי לבית בידל ב1971 להם בן ובת. ומתגוררים עד היום בקרית מוצקין.

אבינו נתן נפטר ב1989, אמנו הלה נדרסה למוות ב1993 תוך חציית הרחוב במעבר חציה בשד' גושן.
שניהם טמונים בבית העלמין בצור שלום.