נושא: סיפורי מייסדים - 1939- 1933

סיפורי מייסדים – פרחי יהודית ואהרון
(כפי שהועבר ע"י בנם משה פרחי)

אבי אהרן, נולד בדמשק ב1901 והגיע לארץ ב1920. לפרנסתו הקים ברחוב יפו 31 בחיפה, בית מסחר למזוודות ומוצרי עור ובצמוד אליו בית מלאכה בו ייצר את מרבית המוצרים שנמכרו בחנות.

אבי, דמות מוכרת בק. מוצקין ופעיל בחיים הציבוריים, היה חבר המועצה המקומית בתקופת כהונת ראש המועצה גרושקביץ. עם הקמת המדינה בתקופת הצנע היה אחראי מטעם המועצה על חלוקת המזון לתושבים. מיוזמי ומקימי ביהכ"נ הספרדי הרמב"ן. עזר רבות לנזקקים ולעולים חדשים בתרומות סתר וסידור מקומות עבודה. על פעילותו הציבורית הוענק לו אות "יקיר קרית מוצקין" ב1978.

אימי יהודית לבית שטרנקיקר, נולדה בנרול- פולין ב1906 ועלתה ארצה במסגרת "החלוץ" ב1925. עשרות שנים הייתה חברה בארגון ויצ"ו סניף ק. מוצקין. טפלה בקליטת עליה ובעיקר בעלית ילדי טהרן. ביתנו שימש קורת גג לילדים עד שנמצא להם סדור הולם. על תרומתה ופעילותה זו הוענק לה אות "יקיר קרית מוצקין" ב1992.

ב1928 נישאו יהודית ואהרן פרחי וב1936 הסתימה בנית ביתם בקריה ברחוב רנ"ס 7 בו גרו כל חייהם. במותם נקברו בחלקת הראשונים בבית העלמין של ק. מוצקין בצור שלום. ילדיהם: משה, רחל, רות ונירה.

אימי כותבת בזיכרונותיה : "...הציונים הכלליים פתחו בהרשמה לבנות בקרית מוצקין. יצאנו לראות את המקום. ממש מדבר. אמרתי שזוהי אדמת קרן קימת ויהודים יבואו לגור פה. בפרט אני שהייתי רגילה בפולניה לקופסת קק"ל ולשירים דונם פה ודונם שם. נרשמנו ובהגרלה יצא חלקנו במקום טוב וב1935 התחלנו לבנות.

היו לנו 60 לירות. הקבלן הוציא מאתנו את כל הכסף והסקלט (שלד) של הבית עמד שנה שלמה. סידרנו משכנתא היות ולא בנינו בית קטן אלא בית של שתי קומות. בית קטן עלה 400 לירות והבית שלנו עלה 3000 לירות.

בסוף 1936 היינו מוכרחים לצאת מרחוב סטנטון היות והתחילו מאורעות 1936-39. הדירה בה גרנו סיכנה את חיינו. למרות שהבית טרם הסתיים עברנו לגור בקריה. היינו בין 5 הבתים הראשונים והבית שלנו היה הראשון בן שתי קומות. לא היו מדרכות, כבישים או תחבורה, היה חול, יתושים, ביצות וצפרדעים. לאט לאט הבית הושלם והיה לנו 3 דירות ושתי חנויות להשכרה. דירה ראשונה שכרה דר' קפלן, רופאת ילדים שגרה בבית 50 שנה."

ב1996 נמכר הבית לקבלן אשר שיפצו והוסיף קומה. על פי משאלתה של אימי בצוואתה, נשמרה החזות המקורית של הבית בסגנון שנות ה30. בפינת הבניין מוצג לוח אבן לזכר בוני הבית הראשונים, אהרן ויהודית פרחי.

ועוד כותבת יהודית פרחי : "... הקריה החלה להתפתח, בתים צצו כפטריות לאחר הגשם. בנו ביכ"נ לאשכנזים ונתנו חדר לספרדים. לא היו הרבה ספרדים והחדר הספיק להם".

"אני מאד אוהבת את מוצקין, זו קריה יפה ונקיה. בשבילי ולראשונים שבנו אותה זו היתה חלוציות ואפשר לכתוב ספר שלם על התפתחותה. אגב, הקריה נקראת ע"ש עסקן ציוני בשם ליאו מוצקין שפעל רבות למען ההתיישבות בא"י ונפטר כשנה טרם הקמתה, בהחלטה משותפת של המתיישבים והקק"ל הוחלט לקרוא לישוב החדש על שמו.

בעת היווסדה הוגדרה הקריה כישוב של "המעמד הבינוני", אולם במציאות התיישבו בה משפחות מכל השכבות : עובדים, בעלי מלאכה, סוחרים, ומורים. המתיישבים רצו להקים לעצמם בית בסביבה יהודית מתחדשת, הרוח החלוצית והעזרה ההדדית ליכדה אותם וסייעה להם להתגבר על כל הקשיים שבהקמת יישוב חדש בים של חולות. הישוב בראשיתו מנה בסך הכל כמה עשרות משפחות וכולם הכירו זה את זה. המשפחות גרו בבתים בודדים שנטעו במרחבי החולות שאט אט כוסו ברשת כבישים ואט אט נוספו להם בנינים.

הנוער שגדל במוצקין בימי היווסדה חי בתקופה של ראשוניות, בסביבה עם נוף חולי כמעט מדברי, עם ביצות פזורות, צמחיה דלה ודיונות חול זהבהב. היה זה כר נרחב לפעלתנות, מרחבים פתוחים בהם אפשר היה לשוטט ולטייל באין מפריע ובקיץ לחצות את הדיונות מערבה לטבילה בים.

הילדים החלו ללמוד בבית ספר שהיה עדיין בתהליך בניה, נבנו 4 כיתות. בית הספר הלך ונבנה עם גידול האוכלוסייה, נוסף לו אגף, אח"כ קומה וכך הלאה. לימים ניתן לו השם בית ספר "אחדות". במתחם בית הספר הייתה פעילות ענפה של תנועת הצופים שהעסיקה את הנוער בשעות הפנאי והכשירה אותו לקראת הקמת של המדינה".