נושא: סיפורי מייסדים - 1939- 1933

סיפורי מייסדים - עפרוני יהודית ומנשה
(כפי שסופר ע"י בנם יצחק (טאקו) עפרוני)

נולדתי ב 1927 בבת גלים. גרנו בצפיפות בדירת סבי מצד אימי דוד ביגר שהיה קצב וירושלמי דורות רבים בארץ. סבי מצד אבי, יעקב. עלה מרוסיה לסג'רה (אילניה) בעליית הסובוטניקים שהיו גרים שומרי שבת. ב1934 נתן סבי דוד לאבי מנשה שהיה שכיר בחנות חומרי בנין, 50 לא"י להירשם לארגון המעמד הבינוני לקבלת זכות לבנות בית בשכונה חדשה, שכונת מוצקין. ביתנו (היום גושן 65), היה הבית השלישי בשכונה. לאבי היה אטליז ברח' הרב קוק בבית משפחת צורי (היום ראש העיר). אימי לצרכי פרנסה פתחה בבית מטבח פועלים ולשם כך גדלנו בגינה ירקות, קנינו פרה ועיזים לחלב ותרנגולות לביצים ובשר.

ללמוד התחלתי בבית רוטנברג בשד' השופטים, אני זוכר שהיה גם בי"ס בבית גרוס ברח' הרב קוק, אח"כ עברנו לבית ברזילי שהיה בן שתי קומות וביניהן גרם מדרגות יחודי, על גג הבית קיימנו את החגיגות הראשונות של ביה"ס. כשעברנו לבנין ביה"ס אחדות החדש הייתי בקבוצת תלמידים "צוות למשימות מיוחדות", להקמת הבמות והתפאורות לאירועי ביה"ס.

כשפרש מנהל ביה"ס הראשון, סלנט. כתבנו לו דברי פרידה אישיים וכשקרא את הדברים התפרץ בבכי. המורה סבוראי היה רוויזיוניסט איש הימין ומבוקש ע"י הבריטים. במקרים רבים כשבלשי המשטרה באו לחפש אותו בביה"ס בזמן הלימודים, היה מתחמק דרך החלון ונעלם לפרק זמן וחוזר אח"כ.

אחד המשחקים החביבים עלי, היה להיכנס לתוך טייאר (צמיג) להתקפל בתוכו והילדים היו מגלגלים אותי לאורך הרחוב. לאחר שנים כשפגשתי את סיומה השומר הראשון, הוא מיד זיהה אותי כילד המתגלגל. מכבי הצעיר בניהולו של יצחק סגל היה המתנ"ס של אז ובעיקר בענפי הספורט השונים, אני הצטיינתי באתלטיקה קלה.לעיתים נסענו להתחרות בתל אביב במגרש המכביה והתארחנו בבתי הספורטאים המתחרים.

היה קולנוע במוצקין במועדון החייל, אבל העדפנו ללכת לקרית חיים לבית העם שם יכולנו להתפלח דרך החלונות או כניסת הבמה האחורית. בילויים אחרים היו בעיקר האזנה לרדיו ולתקליטים ובעיקר בבתי חברים.

בוגרי אחדות שרצינו ללמוד בבי"ס מקצועי, עשינו זאת בחיפה בביה"ס הטכניון, בסמ"ת. את הדרך עשינו ברכבת לתחנת חיפה מזרח ומשם עלינו ברגל להדר. כדי להתחמק מתשלום הנסיעה ברכבת. כל אחד אמר האחרון משלם וכשהאחרון עלה ולא שילם כבר אי אפשר היה למצוא אותנו. כשהקונדוקטורים הערבים למדו את הטריק, היינו בודקים באיזה קרון הם נמצאים ועולים לקרון בקצה השני, בתחנת קרית חיים היינו יורדים ועולים לקרון שבו כבר ערכו את הביקורת. למדנו עד 16.00 וצלחת מרק לצהרים היינו אוכלים במטבח הפועלים בבית ההסתדרות בחיפה.

במלה"ע בנינו מקלטים נגד מטוסים. חפרנו בור ותקענו כלונסאות עץ, ברווח הכנסנו פלטות עץ שהחול לא יתמוטט וגג מפח ועליו פזרנו חול ואדמה. בביתי היה מקלט מבטון שקיים עד היום ומשמש אותי לייצור ואחסנת יין וגם חמוצים. מוצקין הופצצה ואני זוכר פצצת מצנח אחד שנפלה ולא התפוצצה וכל קרית חיים ומוצקין באו לראות.

ב1949 נשאתי לאישה בת למשפחת סלוניקאית מיוון, שהגיעה ארצה בת 5 במבצע של ראש עירית חיפה אבא חושי להבאת יהודי סלוניקי לבניית הנמל. החתונה נערכה במועדון החייל ליד מגדל המים, היום אולם הספורט של ביה"ס אלונים. חבריה מקרית חיים "ההסתדרותית" שם גרה, לא קבלו בעין יפה את חברותנו ונישואינו מאחר ואני ממוצקין נחשבתי בעיניהם לבורגני עשיר שלובש מכנסיים ארוכים ....
את ביתנו בניתי במו ידי בחצר בית אבי וב1955 עברתי לביתי הנוכחי בשד' גושן 89 מול העיריה, בית ראשונים שנבנה ע"י מהנדס מחיפה ושונה משאר הבתים. כשקניתי את הבית אשתי לא רצתה לגור בו מאחר והוא נמצא "בסוף העולם ליד החולות התנים והבדואים". חזית הבית המקורית לא שונתה עד היום.