נושא: סיפורי מייסדים - 1939- 1933

סיפורי מייסדים – מלינק דינה ויוסף
(כפי שהועבר ע"י בתם שרה חרש (מלינק))

הורי הגיעו ארצה ב1925 בעליה מיוחדת מפולין, בקבוצה של 100 משפחות יהודיות שעלו ארצה עם רב הקהילה.
הורי והוריהם, היו ממקימי כפר חסידים. לאחר תקופה, מחצית המשפחות שבו לפולין מחמת הרעב והמחלות ומאוחר יותר נספו רובן בשואה. האחרים שנשארו בארץ, ניצלו בזכות זו מציפורני הנאצים.

בין הנותרים בארץ היו הורי שהכירו בכפר חסידים, נישאו ולימים הולידו אותי. תחילה עסקו לפרנסתם בכל עבודה מזדמנת בחקלאות ויבוש ביצות, אח"כ רכש אבי רכב מיוחד שמחציתו נועדה להובלת משאות החל בכדי חלב וכלה בשקי מזון וקמח, מחציתו האחרת להובלת נוסעים.
לימים, התארגנו כמה בעלי רכבים שכאלה והקימו את קואופרטיב "הקשר". רוב חבריו היו מנשר ויגור ואבי מכפר חסידים. אח"כ התאחדו עם "חבר", אח"כ עם "משמר המפרץ" ובסופו של דבר "אגד". היתה זו תקופת המנדט הבריטי בארץ ואבי שביצע נסיעות עבור הצבא, הגיע עד בגדד, דמשק, חאלב ובירות. אפילו עד טהרן הגיע, עת נסע להביא ארצה את ילדי טהרן. היו אלה נסיעות ארוכות שלעיתים נמשכו שבועות.

ב1935 קנה אבי מגרש בקרית מוצקין בלב החולות, שעלה "33 לירות ועוד 250 מיל". אז החלה בנית בית המשפחה, שהסתימה רק ב1939, אז עברנו להתגורר בקריה. לא גרנו לבד בבית, גרה איתנו משפחה נוספת כשהשירותים והמטבח משותפים. היתה זו תקופת העליה מגרמניה ורבים משכנינו היו "ייקים", שכטל, צימרמן, בראון, דה האז וברקוביץ.
אבי המשיך לעבוד כנהג ובסיום משמרת הנהיגה, החליף בגדי עבודה והיה לפועל בנין ובעזרת פועל נוסף נבנתה הקומה השניה בביתנו. ב1961 נבנה אגף נוסף וחלקו יועד לחנויות. אבי עבד אז כסדרן עבודה ב"צריף" של אגד בק. חיים.

עם הגעתי לקריה, התחלתי את לימודי בכיתה א' בביה"ס אחדות, שהיה סניף של ביה"ס הריאלי בחיפה. מנהל ביה"ס היה יצחק שפירא שאח"כ היה למנהל הריאלי משך שנים רבות.
שנותי בביה"ס זכורות לי היטב, מפקדי הבוקר, ילדי מוסד "אהבה", ילדי הקריות השכנות שבאו ללמוד איתנו בביה"ס התיכון ועוד. בביה"ס פעלה ספריה בניהולו של המורה שציגליק. חלק מהתלמידים התנדבו לעבוד בספריה ולסייע בהחלפת הספרים וסידורם. אני זוכרת את עצמי לא פעם, חוזרת מתורנות בספריית ביה"ס כשאני הולכת ברחוב ובתוך כך קוראת בספר אותו השאלתי קודם לכן מהספרייה. המכוניות לא כל כך הפריעו לי, בעצם לא היו כל כך הרבה.

בילדותי היו תנועות הנוער בקריות פעילות מאוד. אולי עקב הקירבה למאהלי הקיבוצים על גבול ק. חיים ק. מוצקין. כמו רוב הילדים גם אני ביליתי בתנועת הנוער, הייתה זו תנועת ה"צופים", שבט "צופי המפרץ". בנין הצופים נבנה בחצר ביה"ס ע"י החניכים הבוגרים. ראש השבט בתקופה מסוימת היה המורה מתתיהו פינס. מרבית הפעילות התקיימה בחורשת האקליפטוסים הסמוכה לביה"ס ובחולות שהשתרעו מביה"ס צפונה לכיוון עכו ומערבה לכיוון הים.

במלה"ע ה2, היו בתי הזיקוק במפרץ מטרה להפצצות מטוסים איטלקים. באחת ההפצצות נפגע הבית מול ביתנו וכל החלונות והזכוכיות בבית התנפצו והועפו ממקומם. למזלנו, שהינו באותה עת במקלט בחצר.
סביב הקריה היו מחנות צבא רבים, ובהם חיילים מכל העולם אפילו מאוסטרליה הרחוקה. אני זוכרת שבערבים חששנו קצת ללכת לבד לפעילות בתנועה, שמא ניתקל בקבוצות חיילים שיכורים ושתויים, בדרכם חזרה מקפה "דוכס" (היום מוצארט), לבסיס. לא פעם נכנסנו לאחת החצרות, שם הסתתרנו עד שעברו ורק אז המשכנו בדרכנו.

בשנים שלפני קום המדינה, הייתה אימי פעילה בויצו ובהגנה. אני כילדה נהגתי לעזור לה בהעברת "קשר" בין הנשים המתנדבות לצורך זימון לפעילות או מפגש חשוב. בתקופה מסוימת היתה בביה"ס עמדת מרכזיה של ההגנה כשהנשים יושבות בה בתורנות ובהתנדבות. בביה"ס התקיימו פעילויות נוספות של ההגנה, כמו שיעורי חינוך גופני ועוד.

אחי הצעיר מנחם נולד 12 שנים אחרי. את דרכו החל בגן מתיא, אח"כ גן זזובסקי, ביה"ס אחדות, ביה"ס הריאלי בחיפה ולבסוף לימודי רפואה בהדסה ירושלים. במלחמת יום הכיפורים נקרא לשרת כרופא ברמת הגולן. לאחר המלחמה נסע עם משפחתו להשתלם ברפואה בארה"ב, שם במפתיע נפטר והוא בן 38.
טרם מותו, כתב ספר על מלחמת יום הכיפורים בשם "טופס 55", שיר שכתב "הסופה מגולן", הולחן אח"כ.

הורי גרו בקריה עד שנת 1985 אז עברו לבית אבות בכרמל, בית המשפחה עדין בחלקו בבעלותנו.
אני מתגוררת כיום בקיבוץ יראון. אך כאן בקריה כאן חווינו יחד חוויות הרות גורל בתולדות העם והמדינה, כאן עוצבו חיי כבוגרת וחלק נכבד מהשקפת עולמי.
תמיד היינו גאים להיות קרייתים, גם כאשר במהלך חיינו, עברנו להתגורר במקומות אחרים.