נושא: סיפורי מייסדים - 1939- 1933

סיפורי מייסדים – חרש חנה וברוך
(כפי שהועבר ע"י כלתם שרה חרש)

חנה וברוך חרש נישאו ברוסיה בשנת 1917 בעיירה הקרובה לעיר אודסה. שם בשנת 1921 נולד בנם הבכור משה. לאחר פוגרום שנערך ביהודי העיירה, החליטו לעלות ארצה ובשנת 1932 עלו הלכה למעשה, עם האחות רבקה.
כמו רוב העולים לארץ באותה תקופה, הגיעו דרך נמל קונסטנצה שברומניה לנמל חיפה. בהגיעם לחיפה החליטה המשפחה להשאר ולהתגורר בעיר בשכונת חליסה, בצריף עץ.
באותו צריף נולדה בתם פנינה בשנת 1924 והבן הצעיר מרדכי (מורה) בשנת 1929.

חיפה הייתה עיר מעורבת ושכונת חליסה הייתה מאוכלסת ברובה בערבים. רק בפאתי השכונה גרו מספר משפחות יהודיות, בשכונה חדשה, נוה שאנן.
במאורעות 1929 קמו עליהם הפורעים ערביים ושרפו את צריף המשפחה. המשפחה שנותרה ללא קורת גג, התגוררה במשך כשנה בבית הכנסת ואצל מכרים שהכירו בעת עלייתם ארצה. אחרי שעברו למושבה הגרמנית בחיפה ומשם לשכונת הרצליה בהדר, החליטו בשנת 1935 לעבור לקרית מוצקין שזה אך נוסדה, לרחוב יעל.

ילדי המשפחה הבוגרים המשיכו בלימודיהם בבית הספר אליאנס בחיפה, מרדכי הצעיר החל את לימודיו בבית הספר אחדות בקריה.
ברוך חרש היה גם חבר פעיל של המפלגה הקומוניסטית בארץ, בשנת 1938 נעצר לתקופת מה באשמת "השתייכות לאגודה בלתי לגאלית", לאחר משפט פומבי שהתקיים בתל אביב לפעילי המפלגה.

לפרנסת המשפחה היה ברוך שותף בנגריה עם משפחת ברסקי מחיפה. מאוחר יותר עבר לעבוד במחלקת עבודות ציבוריות של שלטון המנדט הבריטי.
מדי יום נהג לנסוע באוטובוס מהקריה לחיפה וכך גם מצא את מותו. היה זה ב3 לפברואר 1948, כאשר האוטובוס בו נסע הוסט ממסלול הנסיעה הקבוע, עקב היריות בואדי רושמיה בפאתי חיפה. בהגיע האוטובוס לשכונת נוה שאנן ליד שער מחנה הליגיון, נורו לעברו יריות שפצעו כמה נוסעים והרגו אותו ואת הגב' טפליצקי. למרות היותם אזרחים, שניהם ראשוני הנקברים בבית העלמין הצבאי בחיפה.

בנם משה המשיך בלימודי התיכון בביה"ס בסמ"ת שליד הטכניון בחיפה, התגייס לצה"ל וסיים את שרותו הצבאי בדרגת סגן אלוף. לאחר שחרורו עסק בהוראת מקצוע המלאכה בביה"ס אחדות בקריה. נישא ללאה גורוכובר תושבת הקריה, נפטר בשנת 1996.

הבת פנינה נישאה לצמח לפר מקרית חיים ומתגוררת בקריה.

מרדכי הצעיר המשיך גם הוא בלימודיו בביה"ס בסמ"ת, הדריך שנים רבות בשבט "צופי המפרץ" בקריה, יצא להכשרה בפלמ"ח לקיבוץ דפנה. במאי 1949 היה בין מקימי קיבוץ יראון בגליל העליון. נישא לשרה מלינק גם היא בת לראשוני הקריה. מילא תפקידים רבים בקיבוץ והיה גם שליח התנועה בחו"ל. נפטר בקיבוץ בשנת 1992.
משפחתו עדיין מתגוררת בקיבוץ.