נושא: סיפורי מייסדים - 1939- 1933

סיפורי מייסדים – חלפון חיים עמנואל
מתוך חוברת יובל החמישים לקרית מוצקין ומפגש ותיקים

אני יליד חיפה 1900. הסבא שלי עלה ארצה ב 1860 מצפון אפריקה מהעיר טטואן עם 5 ילדים. השתקע בהתחלה בטבריה ואח"כ עבר לחיפה. אני נולדתי בעיר העתיקה-התחתית בחיפה ברחוב היהודים. למדתי בביה"ס אליאנס שם למדתי שלוש שפות- צרפתית עברית ותורכית- שפה מיוחדת.

החל משנת 1920 התחלתי לעבוד בעירית חיפה כשרטט ובהמשך הייתי למנהל מחלקת הבניה. בשנת 1954 נאלצתי לעזוב בגלל חיכוכים עם אבא חושי.

בשנות ה 30 הראשונות התגוררתי עם משפחתי, רעייתי ושני ילדי, בבית אבן ברחוב הנביאים, בשכנות למשפחות ערביות. כבר אז היה המקום מרכזי, סואן ורועש והיה קשה לנו להתגורר שם. רציתי לגדל את הילדים בבית קטן עם חצר משלנו.

כששמעתי ב 1933 על הקמתה של שכונה חדשה ובעלת איכות חיים באשור המפרץ, ניגשתי לארגון המעמד הבינוני שפיקח אז על קרית מוצקין. ארגון המעמד הבינוני רכש לו שטח מאדמות הקק"ל (ביאליק, מוצקין,ים, חיים), פיתחו את השטח והחכירו מגרשים.
הפיתוח היה לאחר שקיבלו שטח מסוים מפסי הרכבת עד כביש חיפה עכו, ועשו תכניות וחילקו מגרשים והחכירו לתושבים.

לאחר יריית אבן הפינה ב 1934, נרשמתי לארגון המעמד הבינוני והגשתי בקשה לרכוש חלקה בשטח שעליו עמדו להתחיל לבנות את השכונה. לא היה חשמל (היו כבר כמה בתים), אח"כ העמידה חברת החשמל עמודים ברחוב הראשי שד' השופטים.

בעלי מגרשים רבים העדיפו לקבל מגרש ליד פסי הרכבת כדי לנסוע ברכבת, כי הנסיעה באוטובוס לחיפה היתה לקויה ולעיתים רבות מסוכנת.

כל אחד בנה לאט לאט עם קבלן שלו. במוצקין אפשר היה לבנות יותר מקומה, כל אחד היה יכול לבנות איך שרצה. רשיונות הבניה לא ניתנו ע"י הועד המקומי, אלא ע"י הועדה לבנין ערים בחיפה. עירית חיפה הייתה משגיחה על אחוזי הבניה, על המרחקים, על הגבולות.

ב 1935 התחלתי לבנות את ביתי בשדרות השופטים (היום גושן) 21. סיימתי את בנית הבית בשנת 1936. הייתי הראשון שבנה גדר מסביב לבית ומדרכה.

בהתחלה היה ועד משתכנים מקומי אשר ניהל את העניינים. משרדי הועד היו במגדל המים. היה ועד המקום שנבחר ע"י המשתכנים. כל שנה הייתה אסיפה כללית, היו מתווכחים על מחיר המים, הקצבת הכמויות לבית ולגינות (מחיר יותר זול לגינות). הועד הקצה מגרשים מיוחדים למבני ציבור וגם לבתי כנסת. בית הכנסת הגדול נבנה ראשון, אח"כ ניתן מגרש גם לעדה הספרדית.

בשנים הראשונות לא יכולתי להשתתף בפעילות הציבורית, מהיותי פקיד בעיריית חיפה והפעילות הזו נאסרה עלי. מאוחר יותר התחלתי להשתתף באספות וגם נבחרתי לועד האגודה. על פי תקנות הארגון כל בעל מגרש היה בעל זכות לבחור ולהיבחר. כשראינו שהקריה לא מתפתחת מספיק מהר, ובתים רבים נבנו ע"י דיירי משנה שלא היו חברים בארגון מתוך כך גם לא היו בעלי זכות הצבעה, שינינו את התקנון בענין זה.
היו התנגדויות רבות לשינוי מצד הארגון, אך בסופו של דבר הצעד הזה גרם למוצקין להתפתח, מאחר ורבים רצו כעת לבא ולבנות את ביתם בקריה ולקחת חלק גם בהחלטות.
מאוחר יותר נבחרתי גם למועצה המקומית וכיהנתי גם כסגנו של ראש המועצה גרושקביץ.

עם הזמן הגיעו גם ארגונים כמו ויצ"ו, ארגון אמהות עובדות, ההסתדרות ואיתה קופת חולים שתרמו להתפתחותה של העיר. כך גם הוקמו מבני ציבור משותפים עם משקיעים חיצוניים, כמו בית קולנוע אורות.

מתקופת שרותי הציבורי זכורים לי כמה סיפורים מענינים. אני זוכר את הד"ר דוארמן שהיה מבקר בביה"ס ובכל פעם מחדש היה דורש מהועד להחליף את כסאות התלמידים, מאחר וסיכנו את בריאותם, לא תמיד יכולנו להיענות לבקשה עקב המצב הקשה.
את ההיערכות המיוחדת בלילות ירח מלא בתקופת מלה"ע השניה, אז ידענו שהמפציצים יגיעו להפציץ.
את הקרב על רמת יוחנן כשיונה בראון המפעיל של מכונת היריה הלואיס גאן, התבקש לצאת ולעזור..
את המאבק הקשה בין האגודה לבין המועצה המקומית על השליטה במפעל המים.

הזמנים היו קשים, אך בהחלט מענינים.