נושא: סיפורי מייסדים - 1939- 1933

סיפורי מייסדים – זונשיין שושנה (רייזל) ואברהם
(כפי שהועבר על ידי בנם אלי זונשיין)

אבי אברהם זונשיין, נולד בעיר "בריסק דליטא" שבפולין בשנת 1899, למשפחה בת 13 נפשות (11 ילדים). לאחר סיום לימודי התיכון, המשיך ורכש השכלה ומקצוע ולמד הנהלת חשבונות. מקצוע בו עבד מרבית שנות עבודתו.

בשנת 1929 בהיותו בן 30, עלה ארצה לבדו כפטריוט ציוני ולאחר שנת קליטה בקיבוץ עין חרוד, החליט לעזוב את הקיבוץ ולעבור לחיפה. כאן בחיפה על מנת לקיים את עצמו, החל לעסוק בכל מיני עבודות מזדמנות.

עוד בפולין, טרם עלייתו ארצה, הספיק אבי להכיר את שושנה (רייזל), ילידת העיירה "ברזה קרטוסקה", אף היא בפולין. לאחר שהתאקלם והסתדר מעט בארץ, החל אבי לשלוח אליה מכתבים רבים בהם ביקש ממנה כי תעלה ארצה ותצטרף אליו. כעבור פרק זמן קצר נענתה לבקשתו ועלתה ארצה, כאן בחיפה בשנת 1932 נישאו זה לזו ואימי היתה לעקרת בית מסורה כל ימי חייה.
בשנת 1933 נולד בנם הבכור, אחי שמשון (ז"ל), ואני אלי נולדתי כעבור שנה ב1934.

עם ההחלטה על הקמת שכונת מוצקין ותחילת פעולות הבניה וההתיישבות, החליטו הורי להצטרף לקבוצת הראשונים לבנות את ביתם בקריה החדשה, והיו בין רוכשי אחד מחמישים המגרשים הראשונים לבניה. המגרש אותו רכשו היה בן שני שליש הדונם ברחוב ברק 51.
על המגרש שרכשו בנו הורי במו ידיהם את בית המשפחה. היה זה "בית מפואר", שני חדרים והול. בית אשר נשאר במתכונתו המקורית, במהלך כל שנות חיי המשפחה בקרית מוצקין.

בתקופת המאורעות, המרד הערבי הגדול 1936-9, עבד אבי כמנהל חשבונות בחיפה בחברת הספנות "כספי". היתה זו תקופה כלכלית קשה בארץ כולה אשר הורגשה היטב גם בביתנו. לצרכי השלמת פרנסת הבית והגדלת ההכנסה, מצא אבי עבודה נוספת והחל לעבוד גם כמנהל החשבונות של הצרכניה שהוקמה בקרית מוצקין.
זכורות לי שעות העבודה המרובות שהשקיע אבי בעבודה זו. את העבודה נהג לקחת הביתה ולבצע אותה "ידנית" על גבי שולחן המטבח, כשהוא נעזר באחד מחידושי ופלאי הטכנולוגיה באותם הימים, מכונת חישוב חשמלית.

למרות הקשיים והטירדה היומית הפרנסת המשפחה, מצא אבי זמן לפעילות התנדבותית למען הקהילה במהלך כל חייו. היה חבר בתנועת מפא"י ההיסטורית, ומקוראי עיתון דבר הנאמנים והקבועים. מטעם מפלגה זו, נבחר לימים לכהן כחבר המועצה המקומית קרית מוצקין, תפקיד אותו מילא במשך שנים רבות. היה זה בתקופתו של משה גושן וזכורות לי היטב הפגישות הליליות הארוכות שנערכו בביתנו. השתתפו בהן נציגי המפלגה ואזרחים מן השורה תומכי המפלגה, שהיתה אז באופוזיציה למפלגת הציונים הכלליים בראשות גרושקביץ, ועשתה מאמצים לכבוש את כס ראשות המועצה. לאחר ההצלחה המשיכו להיערך בביתנו פגישות שנגעו לעניני הציבור.

כילד שגדל והעביר את ילדותו ונערותו בקריה זכורים לי מספר אירועים וסיפורים מאותה תקופה.
זכורות לי נסיעותיו המרובות של אבי באוטובוס למקום עבודתו בחיפה, שהיו רצופות בהתקפות ירי בעיקר בכניסה לחיפה באזור ואדי רושמיה. נסיעות שבדרך כלל הסתיימו אמנם בנס, אך היו גם מקרים של פצועים והרוגים מקרב נוסעי האוטובוס.

זכורים לי היטב עצי הפרי שניטעו בחצר ביתנו, תפוזים, מנדרינות, לימונים, גוייאבות וכד', אשר שימשו תוספת נכבדה לתפריט התזונתי בבית וחסכו את ההוצאות שנדרשו לרוכשם בצרכניה.

זכור לי הקושי הגדול של הורי לעמוד בתשלומי המשכנתא (1 לא"י לחודש), בגין ההלוואה אותה לקחו על מנת לרכוש ולבנות את הבית.

זכורים לי פיטוריי אבי ממקום עבודתו בחיפה בסוכנות כספי. הפיצויים שקיבל אבי מהחברה היו, 2 שקי סוכר (50 ק"ג כל אחד), בגלל חוסר היכולת של החברה לשלם לאבי פיצויים במזומן. הסוכר הזה שימש את משפחתנו שנים ארוכות.

בענינים אחרים שאינם קשורים ישירות למשפחתנו, זכור לי פיצוץ שיירת הנשק במבואות הקריה, השמשות שהתנפצו בכל רחבי הקריה וגם בביתנו בעוד אנו שוהים במקלט. "סחיבת" אמצעי לחימה שונים מהמחנה הצבאי הבריטי בסמוך לביתנו בסביבת רחוב אהרון היום. בניית הסליקים הפרימיטיביים בחצרות הבתים על מנת להסתיר בהם את כלי הנשק שסחבנו מעיני הבריטים. וגם משחקי הכדורגל עם חיילי הצבא הבריטי בעיקר האנגלים, במגרש שממערב לקולנוע אורות.