נושא: סיפורי מייסדים - 1939- 1933

סיפורי מייסדים – ורשיצקי אסתר ואלכסנדר
(כפי שהועבר ע"י בנם מנחם ורשיצקי)

משפחת ורשיצקי, האב אלכסנדר (1898-1970), האם אסתר (1900-1984) ובנם גרשון יליד שנת 1923 גרשון, עלו ארצה בשנת 1925. אבי נולד בעיירה פרילוקי שליד העיר ויניצה שבאוקראינה. כבר מילדותו למד את השפה העברית ודגל ברעיון הציונות. אימי נולדה בעיר קישינוב הנמצאת כיום במולדבה.

בעת עלותם ארצה, עמדה בפניהם האפשרות לבחור ולהגר לארצות הברית או לקנדה, אך מעצם היותם ציונים ברוחם ונפשם, החליטו לעשות מעשה חלוצי וביחד עם בנם בן השנתיים עלו לארץ ישראל.

תקופה קצרה לאחר הגעתם, החליטו להצטרף לקיבוץ ובחרו בקיבוץ עין חרוד, אליו הגיעו בשנת 1926.
כעבור שנתיים עזבו את הקיבוץ ועברו למושב הסמוך נהלל. שם אבי הקים וניהל את טחנת הקמח הראשונה, שם בנהלל בשנת 1930 נולדתי גם אני, מנחם.

לקרית מוצקין הגיעה המשפחה כבר בשנת 1934, בתקופת היווסדה. בשנת 1935 החל אבי לבנות את בית המשפחה ברחוב אילון הזבולוני 7. מגרש סמוך לפסי הרכבת לא הרחק מתחנת הרכבת עצמה, שכידוע באותם הימים היתה עורק התחבורה החשוב והעיקרי בין הקריה לחיפה. זו אכן גם היתה הסיבה שלשמה נבחר המגרש הזה לבנית הבית.
עד כמה שזכור לי, בית המשפחה היה הבית ה40 במספר בשכונה.

אחי גרשון הינו מבוגרי המחזור הראשון של ביה"ס "אחדות". גם אני התחלתי את לימודי בביה"ס אחדות, אך למדתי בו רק עד אמצע כיתה ה'. זכור לי שבית הספר היה קטן מאוד, וזכורה לי המורה הראשונה שלי בכיתה א', המורה יפה.
את חורשת האקליפטוסים ליד פסי הרכבת ולא רחוק מביתנו, הקרויה היום חורשת המייסדים, וגם את העצים ברחוב השופטים, היום שד' משה גושן, נטעו ילדי ביה"ס אחדות וגם אני בתוכם.

בתקופת מלחמת העולם השניה, סבלה הקריה מהפצצות רבות, כתוצאה מקרבתה למתקני הנפט I.P.C ולבתי הזיקוק.
באחת ההפצצות נהרס אחד הבתים מפגיעה ישירה, במזל לא נהרגו אנשים, אך נוצר מכתש ענק שנשאר שם ימים רבים. פצצה אחרת, פצצת מצנח, נפלה בתחומי השכונה אך לא התפוצצה. חבלן בריטי מיוחד ומקצועי נשלח על מנת לפרק את הפצצה בשלום. כמעט כל ילדי ותושבי השכונה נאספו אז מסביב על מנת לצפות במחזה.
בחופש הגדול אותה שנה, נשלחנו מרבית ילדי השכונה לקייטנה בהר הכרמל, גם על מנת להרחיק אותנו מהסכנה וגם כדי להרגיע את הרוחות. הקיטנה נוהלה על ידי המורה יחזקאל רוזן, שהיה אז מורה צעיר וזכור לטוב.

אבי שבתקופת בנית הבית בקרית מוצקין היה צריך לדאוג לפרנסת הבית, החליט על סמך נסיונו הטוב בנהלל, לבנות טחנת קמח במפרץ. אך עקב המצב הכלכלי הקשה בעקבות מלחמת העולם השניה, נאלץ לחדול מכך ולחפש עבודה במקומות אחרים. כך החל את עבודתו במחנה הצבאי הבריטי הגדול שהיה בסמוך לביתנו מעבר לפסי הרכבת, כמו רבים אחרים מבני הקריה ואחרים שבאו מכל קצוות הארץ.

במחצית שנת 1942 עקב צרכי פרנסה, נאלצה המשפחה לעזוב את הקריה ולעבור למרכז הארץ. עזיבת הקריה היתה קשה להורי וגם לי. הבית בקריה הושכר והורי חזרו אליו רק כעבור שבע שנים בשנת 1949.

אחי הבכור גרשון היה ספורטאי מצטיין, ייצג את מכבי הצעיר בקרית מוצקין בתחרויות רבות באתלטיקה קלה וזכה בפרסים וגביעים רבים. בשנת 1942 התגייס לצבא הבריטי, עם מתנדבי הישוב העברי ורבים אחרים מבני הקריה. את אשתו יהודית ילידת עפולה הכיר בעת שירותו בצבא והם נישאו בשנת 1947. כיום מתגורר בשכונת נווה שאנן בחיפה, גמלאי של "אגד". אב לשלושה ילדים (עמי הנשוי לאפרת, יריב הנשוי לנילי, מיכל הנשואה ליוסי) וסב לתשעה נכדים.

בשנת 1951 חזרתי גם אני לקריה. לאחר שהשתחררתי משרות צבאי במלחמת השחרור, כחייל בחטיבת "יפתח" של הפלמ"ח. כאן נישאתי לרעייתי יעל, שנינו ממייסדי קיבוץ גדות במשמר הירדן.
את טכס החתונה ערך הרב הראשי של קרית מוצקין הרב מרדכי פוגלמן.
אנו הורים לשני בנים, יצחק הנשוי ללייה ולהם שלוש בנות ומתגוררים בנצרת עילית, אהוד הנשוי לדגנית להם בת ובן ומתגוררים בישוב הקהילתי "יובלים" בגוש שגב שבגליל. שניהם אגב בוגרי ביה"ס אחדות בקרית מוצקין.

כ20 שנה עבדתי לפרנסתי בשרות המדינה וכ20 שנה בחברת "אבן וסיד" משם פרשתי לגמלה בשנת 1996. כיום אני מתנדב בייעוץ לקשיש בביטוח לאומי, משתתף ונהנה מהפעילות העניפה שבמועדון הגמלאים ובמכללה בקריה, ונהנה לראות את התפתחותה לתפארת של קרית מוצקין. בבית אותו בנו הורי בבואם לקרית מוצקין, אני מתגורר היום עם אשתי יעל.