נושא: סיפורי מייסדים - 1939- 1933

סיפורי מייסדים – ולש עליזה ושלמה
(כפי שהועבר ע"י כלתם שרה (גרינשטיין) ולש)

שלמה ולש נולד בגרמניה, לקרית מוצקין הגיע בשנת 1937 ממש עם הקמתה והיה בין ה"ייקים" הראשונים שהגיעו אליה. כבחור צעיר ונמרץ בן 21 החליט לצרכי פרנסה להקים קונדיטוריה, זו נפתחה לראשונה בדירה ברחוב השופטים 66. (בדיוק באותה דירה פתח בנו יורם משרד לראיית חשבון בשנות ה80). לאחר זמן קצר עברה הקונדיטוריה לדירה ברחוב קק"ל 23.

בשנת 1938 חש את הסכנה העומדת בפתח ליהודי אירופה והחליט להעלות ארצה גם את הוריו. הוריו יוסף והילדה, התגוררו אז בצ'כיה לאחר שברחו מגרמניה בשנת 1933, ממש עם עליית הנאציזם בגרמניה. בדרך לא דרך, נסע באניה מחיפה לביירות שבלבנון, משם הפליג לרומניה, עשה את דרכו להונגריה ומשם לצ'כיה לבית הוריו. לאחר מאמצים, הצליח לשכנעם לעלות ארצה, כאן הצטרפו אליו לביתו בקרית מוצקין.

באותה שנה רכש שלמה את ביתו של מר סלנט (מנהל ביה"ס אחדות הראשון), היה זה ברחוב השופטים 46. כאן במבנה שנבנה בחצר הבית, פתח מאפיה. ימיה הראשונים של המאפיה לא היו קלים, הפעלת המאפיה באופן סדיר היתה משימה קשה. זרם החשמל לא הספיק להפעיל את תנורי האפייה הגדולים, מטבע הדברים לא הספיק זרם החשמל גם לצורך הפעלת המקררים לשמירת המוצרים. לכן, כמעט עד אמצע שנות ה-40 הופעלו התנורים באמצעות גז ופתיליות נפט, במקום מקררים השתמשו בתחליף במקלט התת קרקעי שנחפר בחצר הבית כהגנה מפני הפצצות מטוסים בתקופת מלחמת העולם השנייה.

המאפיה הייתה גדולה די צרכה גם למכירה בסיטונאות, כך נמכרו דברי המאפה גם לחיילים ששהו במחנות הצבא הבריטי בסמוך לקריה. עקב בידודה וריחוקה של הקריה ממקומות יישוב גדולים, התקשה להשיג עובדים קבועים למאפיה, כאשר השיג פועלים טובים נהג להלין אותם בביתו. ב1945 נישא שלמה לעליזה לבית אופנהיים.

בשנות ה-50, שררה בארץ תקופת הצנע, המצב הכלכלי הכללי היה רע, ומנות מזון ומצרכים אחרים ניתנו, נמכרו, חולקו במשורה. מטבע הדברים קיבלה המאפיה כמויות גדולות יותר של מוצרים לצרכי הפעלתה. במקביל, הותאמו המוצרים ליכולת הכלכלית של הלקוחות, אלה היו זולים יותר ומשביעים יותר.
ילדי ביה"ס אחדות שעמד בסמוך למאפיית ולש, נהגו להגיע בהמוניהם בהפסקות לרכוש ממוצרי המאפיה, לקינוח נהנו (בעונה כמובן), מתותים "חופשי" מעץ התות הגדול שגדל בחצר המאפיה.

ב1955 נפתחה חזית המאפיה הפונה לרחוב השופטים, חלל המאפיה עוצב ונוספו בו כסאות ושולחנות, המאפיה הייתה לקונדיטוריה ובית קפה. שמו של בית הקפה יצא למרחוק, בגלל טיב ואיכות המוצרים, היחס הטוב, הניקיון, הכשרות והגינות בעלי הבית. הקונדיטוריה היתה למקום בילוי מועדף לרבים.
החל משנות ה-60 החל לייצר בקונדיטוריה גם עוגות לחתונות ואירועים, שנמכרו לכל הסביבה.

בשנת 1967 עקב מצבו הבריאותי סגר את המאפיה, שלוש שנים אח"כ הושכרה למשפחת מנדלבאום שפתחו במקום את קונדיטורית שקד. ב1975 נפטר שלמה והוא בן 58. רעייתו עליזה התגוררה בבית עד פטירתה ב2003.
בתם, יהודית גולדנר התגוררה בקריה עד שנת 1988, עברה לחיפה .
בנם יורם נישא לשרה לבית גרינשטיין אף היא בת הקריה, ממשיכים להתגורר בקריה עד היום.

מספר יורם ולש
בית הכנסת הגדול ברחוב השופטים הוקם ביוזמת מייסדי הקריה, שפירא, ברנדי, ברייטמן, חסיד, פרוש, אשכנזי, לובשבסקי, זזובסקי, שמאלי ולוין. בראשית היתה מחלוקת האם לבנות ביכ"נ קטן בהתאם למספר התושבים, או גדול שיהיה מספיק גם לימים בהם הקריה תגדל, האפשרות השניה היא זו שנבחרה. לאחר שהמהנדס גורפינקל הציג את התכניות, החלו חברים מצוות היוזמים לעבור בין הבתים ולהתרים את התושבים. הבניה לא היתה רציפה מאחר ובכל פעם שהכסף נגמר, הקבלן הפסיק את העבודה. משהושלמה הבניה, לא הספיק כסף לריצוף, אז הוחלט לכסות את האדמה במחצלאות ולהניח עליהן את ספסלי הישיבה. החזן הראשון היה מר ברנשטיין ששימש גם כשוחט, עד הגעתו של הרב פוגלמן ב1940. כמב שנים אח"כ צופה ארון הקודש ע"י אלקנה לוין. ביהכ"נ היה גם אכסניה לשני בתי כנסת אחרים, ביהכ"נ הספרדי הראשון, הרמב"ן, שהחל את דרכו בחדר צדדי בביהכ"נ הגדול, עד הקמת משכן הקבע ברחוב גרושקביץ ובית הכנסת לנוער, שהוקם ב1954. ב1951 הגיע החזן סולומון שהקים בביהכ"נ מקהלה.
ותיקי המתפללים כיום בביהכ"נ הם בן ציון פינקלשטיין מראשוני הקריה, הגיעו לקריה ב1935. אביו יהושע הקדים ועלה ארצה ב1925. משה דרוקמן שהגיע לקריה ב1935, בנו דוד משמש כיום כרב הראשי בקריה.