נושא: סיפורי מייסדים - 1939- 1933

סיפורי מייסדים – וידנפלד דבורה ויוסף
(כפי שהועבר ע"י בנם אליהו וידן (וידנפלד))

הורי דבורה ויוסף הגיעו ארצה כזוג צעיר מפולין בשנת 1935. לאחר מספר חדשים בהם שהו בעיר עכו, החליטו לעבור לשכונה החדשה שהייתה אז בחיתוליה, קרית מוצקין. תחילה התגוררו בדירה שכורה ולימים בנו כאן את ביתם.

אבי שהיה מנהל חשבונות במקצועו, לא מצא עבודה במקצוע זה ומכורח המציאות, נאלץ לעבוד כסבל בנמל חיפה, תוך שהוא מתחרה על מקום עבודתו בפועלים ה"חורנים" שהובאו לכאן מהרי החורן.
לימים מצא את פרנסתו בעסקי המסחר ובתיקון ותפירת שקים עבור קיבוצי הסביבה וטחנות הקמח. יחד עם זאת, היה אבי פעיל בהגנה ואף השתתף בקרבות רמת יוחנן.

אימי היתה אישה צנועה ונעימת הליכות, ששקדה על טיפוח משפחתה ועמדה לימינו של אבי בעזרה בפרנסת הבית בעבודות שונות, בעיקר תוך ניצול מיומנויות התפירה שהיו לה.
למרות התנאים הקשים, הדאגה לחינוך הילדים עמדה בראש מעייניהם של הורי, כל ימי חייהם.

למרות כל טרדות היום השוטפות, הצליח אבי למצוא פנאי לפעילות ועסקנות ציבורית ופוליטית במסגרת ההסתדרות ומפא"י, והיה בין התורמים והמסייעים לקידום המפלגה בקרית מוצקין, עד לכיבוש כס ראשות העיר.
כשהגיע למצב בו השפה העברית היתה שגורה היטב בפיו, התמנה להנהלת מחלקת הגביה בעיריה וניהל אותה עד פרישתו לגמלאות. היה ידוע ביושרו, הגינותו וחריצותו. זכה להערכה רבה על הישגיו בתפקידו.

בשנת 1936 נולדתי אני בנם אלי. גדלתי והתחנכתי כל חיי בקריה, הייתי מעורה בחיי הספורט ותנועות הנוער. ילדותי עברה עליי בצל מלחמת העולם השניה ומאורעותיה נחרטו היטב בזכרוני. הקריה היתה אז מאד קטנה, התושבים הכירו היטב זה את זה ומאורעות מלחמת השחרור הותירו בי ובלב רבים אחרים, משקעים עמוקים.
בתקופת לימודי בטכניון, הייתי אחראי במשך 5 שנים לתאורת רחובות הקריה, מגדל המים, בית הכנסת ועוד.
לימים נישאתי לנורית לבית שציגליק, גם היא ילידת הקריה והקמנו משפחה אותה גדלנו בקריה עד ימים אלה.

בשנת 1944 נולד אחי הצעיר משה שלמד גם הוא והתחנך בקריה, נשוי כיום לבלהה לבית גולדברג בת קרית ביאליק ומתגורר בשבי ציון.

בשנת 1980 נפטר אבי בהיותו בן 73, ובשנת 1988 נפטרה אימי והיא בת 79.