נושא: סיפורי מייסדים - 1939- 1933

סיפורי מייסדים – הירש שושנה רוזמרי ומשה מקס
(כפי שסופר על ידי ילדיהם אליהו, צבי ודבורה (דולי) הירש)

צבי - הורי משה מקס הירש ואימי רוזמרי שושנה כהן נישאו ב-1927. אבי היה איש מסורתי ואימי חילונית. לאחר שנישאו עבד אבי ככובס במכבסה ואימי הייתה עקרת בית. ב- 1928 נולד אחי הבכור אליהו, ב-1931 נולדתי אני צבי, ואח"כ אחותי הצעירה דבורה (דולי).

הורי, ספורטאים בצעירותם, אבי המתעמל במכבי גרמניה. כציוני נלהב (שאר המשפחה היגרה לארגנטינה), החליט ב-1936 לעלות ארצה. הגענו לנמל חיפה בהפלגה הראשונה של האוניה "פטריה" שטבעה בהפלגתה השנייה. בנמל חיפה קידם את פנינו "ידיד" של אבא מימי המכבסה בברסלאו שעלה לפניו. ה"ידיד" הצליח במעשיו ופתח מכבסה עצמאית "מכבסת יהודית" בק. אתא. כבעל עסק, הצליח לארגן למשפחתנו סרטיפיקאט לאישור כניסה לא"י. עם הגעתנו העביר אותנו לדירת חדר בעיר גנים (ליד ק. אתא), ובתמורה העסיק את אבי ככובס במכבסה.

ב-1937 עברנו לקרית במוצקין בשכירות אצל משפחת שפירא ברח' הרב קוק 20. (אבי שהיה פועל ולא עצמאי, לא יכול היה להתקבל לארגון ולרכוש שטח לבניית בית. גם לא היו לנו האמצעים לכך). ב-1938 עברנו (שוב בשכירות), לרחוב התכלת (היום אח"י אילת) 15, בבית משפחת דרומי (בשכנות למשפחת אלנבוגן), שעברו לירושלים. בבית הזה אני מתגורר עד היום. אבי המשיך לעבוד במכבסה ורכב מדי יום מק. מוצקין לק. אתא, על אופניו. לעיתים מזומנות החל משעות הבוקר המוקדמות ועד לשעות הלילה המאוחרות. אימי הייתה עקרת בית וטיפלה בילדים.

כשהגעתי למוצקין הייתי בן 6 והתחלתי ללמוד בכיתה א' אצל יפה לחובסקי בביה"ס אחדות שאך זה נפתח. בביה"ס הייתי מהשובבים הגדולים ואשף התעלולים. כמו גם אלוף הבלורות (ג'ולים), עד היום יש לי כמה קופסאות ג'ולים גדולות בהן זכיתי במשחקים. אך התחום בו הצטיינתי ביותר היה הספורט. זכורים לי היטב המנהל מתתיהו פינס שבזמנו החלו כל אירועי החגיגות הגדולים שבהן השתתפתי והיו לשם דבר בקריה ובסביבה, המורה סבוראי שמחלון הכיתה שלי קפץ ונמלט מפני האנגלים שחיפשו אחריו.

בצופים הייתי כשבוע ימים עד שמשה פרחי אמר לי: "תחליט צופים, או מכבי". כספורטאי ואיש מכבי לא "אהבתי" את ההתניה, בחירתי הטבעית הייתה מכבי. במכבי עסקתי באתלטיקה, מאוחר יותר הוקמה אצלי בבית בפיקוחו של אבי מחלקת ההתעמלות על מכשירים של מכבי. בערב יום העצמאות היה המופע שלנו חלק מהמופע החגיגי ותושבים רבים באו לחזות בתרגילים שלנו מעל הבמה המרכזית. לימים הייתה אחותי סגנית אלופת המכבייה, ואני הייתי ממנהלי מכבי מוצקין. (כך או אחרת ניהלתי את מכבי מוצקין כ-30 שנה, 10 שנים עבדתי גם בעירייה כמנהל מדור הספורט בתקופת משה גושן).

בחצר ביתנו הייתה גינת עצי פרי בהם טיפל אבי, תות עץ שחור שאת עודפי הפרי מכרנו למכולת של שטראוס, תות שדה אותו מכרנו לתושבי הקריה, ותרד, הרבה תרד למאכל ולמכירה. חלק מהגינה נהרס במלה"ע ה-2 כאשר אבי חפר בחצר מקלט שאגב, הוא עצמו לא נכנס אליו מעולם. המצב הכלכלי בבית היה קשה, משום כך נאלצנו אחי ואני לסייע בפרנסת המשפחה. כך התחלתי כנער לעבוד בביח"ר לסיגרים של האחים דה האז בק. אתא. אחי עבד אצל רדיו האן במוצקין.

ב-1948 בגיל 17 הצטרפתי לצי הסוחר הישראלי שהיה בחיתוליו, (תעודת ספן מס' 13 בצי הסוחר). למדתי את מקצוע מכונאי דוודים ובמשך שנתיים הפלגתי ברחבי העולם בספינות הסוחר של צים. אח"כ התגייסתי, כמובן לחיל הים. בתקופת שירותי בחיל הים, הייתי במשלחת ה"שנור" (גיוס כספים ותרומות) הראשונה, שיצאה לארה"ב בראשות דוד בן גוריון. חצי שנה התאמנו בתרגילי צעידה ומסדרי כבוד, אנגלית וציונות וכמובן נימוסי השולחן.

כשהשתחררתי מהצבא חזרתי למוצקין וחיפשתי עבודה. כנאמן מכבי ענדתי תמיד על דש חולצתי את סמל מכבי. ברוב המקרים כשנכנסתי ללשכת עבודה "התבקשתי בעדינות" להסיר את הסמל ואז אקבל עבודה. אני כמוכן סירבתי ונשארתי ללא עבודה. באותה תקופה הכרתי את אשתי לעתיד, דליה. הישועה הגיעה כאשר התבקשתי ע"י מכבי לבנות סניף בנהרייה. עברתי לגור בנהרייה כשנתיים, לפרנסתי עבדתי בשטראוס ובפרי משק כמכונאי דוודים. לאחר הקמת הסניף נשארתי שוב ללא עבודה. יום אחד פגשתי באקראי חבר בשם גדי גוטמן, שחקן נבחרת ישראל בכדוריד שהיה מורה לספורט בבי"ס בבת גלים. מאחר והנבחרת יצאה לתחרות באירופה, הציע לי להחליף אותו כמורה בביה"ס לחודש ימים. נעניתי, ונשארתי עד תום השנה. גדי נסע ונשאר בגרמניה. התבקשתי ע"י המנהל להישאר, נעניתי, וכך התגלגלתי לתחום ההוראה כ-25 שנה, 12 מתוכן בנהרייה ו-13 בביה"ס אחדות בקרית מוצקין. זאת, למרות ההתנגדות העזה של אנשי הפועל, שעשו הכל למנוע ממני את המשרה, מהיותי חבר מכבי. מי ששמר עלי היה חבר טוב נציג מכבי במרכז ארצי.

בשנת 1956 נשאתי לדליה ונולדו 3 ילדינו משה (קוקי), אלוף ישראל ובעל שיא ישראל בקרב 5, קרב 8 לנוער וקרב 10 לבוגרים. הבן מעוז והצעיר עופר שחקן כדוריד. שניים מהם גרים בק. מוצקין, יש לנו 5 נכדים ונינה אחת. כגמלאי, אני כותב היום את תולדות אגודת מכבי מוצקין על הקמתה, הישגיה וחבריה.

דבורה (דולי) - נולדתי בגרמניה ב-1935 (הבת הצעירה), למוצקין הגעתי בהיותי בת שנה. את תקופת הגן עשיתי בגן אסתר, קרוב לביתנו. אני זוכרת את המקבילים בחצר הבית, עליהם התאמנו בפיקוחו של אבי. תקופה קצרה לאחר הקמתו של סניף מכבי בקריה, היה אחי אליהו מנהלו, עד שעזב את הארץ.

ב-1950 זכיתי באליפות הארץ בהתעמלות מכשירים, ובאותה שנה במכבייה ה-3, זכיתי במקום ה-2. בצה"ל שירתתי כחובשת ובמלחמת סיני השתתפתי כמילואימניקית. אבי נפטר ממחלת לב ב-1954, אמי המשיכה חהתגורר בבית עד לפטירתה ב-1982, אחי צבי ומשפחתו חזר להתגורר בבית ההורים.

אני נשואה לעמרי פרידמן, גם הוא ספורטאי, לאחר נישואינו עברנו לקרית ביאליק, והמשכנו בפעילות ספורטיבית. לנו 3 בנים ובת, כל ילדינו ספורטאים מוכשרים, יש לנו 5 נכדים, אחת הנכדות היא אלופת "הפועל" במכשירים.

אליהו – אבי משה נולד בשילדברג גרמניה ב-1894, אמי שושנה נולדה בבריזן גרמניה ב-1904. אבי שירת בצבא הקיסר הגרמני במלה"ע ה-1, וזכה לעיטורי אומץ רבים. כשהשתחרר עברה המשפחה לעיר ברסלאו, שם היה לסוחר בבית מסחר לבדים. ב-1935 התפטר מעבודתו והחל לעבוד במכבסה, כהכנה לקראת העלייה ארצה, בהתאמה להבטחת ידיד המשפחה שעלה ארצה לפניו ופתח כאן מכבסה.

כשהגענו לקריה, אחי צבי ואני התחלנו ללמוד בביה"ס אחדות. מסביב היו מגרשים ריקים רבים, ובדרכנו הביתה מבית הספר, היינו נפגשים "החברה" ומשחקים מחניים באחד המגרשים האלה. זכורים לי גם הערבים עם החמורים והגמלים שהיו מגיעים לקריה למכור את מרכולתם. המצב הכלכלי בבית היה קשה, לכן נאלצתי בגיל 15 ללמוד מקצוע. הייתי לחניך ברדיו האן בקריה ולמדתי תיקון רדיו, מקצוע בו עסקתי עד לגיוסי לחטיבת כרמלי, 3 חדשים טרם הקמת המדינה. דודי שלמה כהן (אח של אמא) שניצל ברגע האחרון ממחנות ההשמדה ועלה ארצה ב-1939, התגייס גם הוא לצבא ונפל בקרבות הדרום מול הצבא המצרי.

כשהשתחררתי בתום המלחמה ב-1949, מוניתי למנהל סניף מכבי בקרית מוצקין. מי שסייע לי ולסניף מכבי להתפתח בקריה, היה ראש המועצה מר גרושקביץ, בתמורה דאגנו לעזור לו בבחירות ותלינו בכל הקריה פלקטים שלו ושל המועמדים של מפלגת הציונים הכלליים, אותה ייצג במועצה.

ב-1955 הוצעה לי משרה בחו"ל בדרום אפריקה, התכנון המקורי היה לשנתיים, אבל שנתיים אלה התארכו מסיבות שונות עד היום. ב-1969 נישאתי לבחורה יהודיה שמוצאה גם כן מהעיירה ברסלאו, לנו 2 בנים ו-2 נכדות.