נושא: סיפורי מייסדים - 1939- 1933

סיפורי מייסדים – האוזנר (ברוק) אני ורודולף
(כפי שסופר ע"י בתם אורסולה (האוזנר) אהרון)

אבי רודולף האוזנר נולד בשנת 1897 בעיירה הרטן שבגרמניה, למשפחה חילונית שעסקה במסחר ביין ואלכוהול. בבחרותו גויס לצבא הגרמני, במסגרת זו לחם במלחמת העולם הראשונה בחזית צרפת, נישבה ע"י הצרפתים ובתום המלחמה שוחרר ושב לגרמניה.
אימי אני, נולדה בעיירה הקסברג בגרמניה בשנת 1902, למשפחה אמידה שעסקה במכירת ואספקת חומרי בנין.

היה בשנת 1923 כאשר השניים נישאו זה לזו, לאחר שהכירו בפעילות בחוג חברתי משותף. לאחר נישואיהם, עברו השניים להתגורר בבית הורי אימי, בשנת 1924 נולדתי אני בתם היחידה אורסולה. ימי ילדותי חלפו בגרמניה.

בשנת 1936 החל הנאציזם להשתלט על גרמניה, אבי החליט שהגיעה העת לעזוב ולעלות ארצה. תחילה נסע אבי בגפו כתייר, על מנת ל"בדוק את השטח", אחר כך הצטרפנו אליו אימי ואנוכי.מטבע הדברים הגענו תחילה לנהריה (עיר הייקים יוצאי גרמניה), שם התגוררנו כשנתיים, כאשר אבי מועסק כמנהל עבודה אצל קבלן בנין בנהריה.

אני הגעתי ארצה כילדה בת 12, בבית הספר אחדות לא היתה לגילי ומאחר ואימי רצתה שאגדל ואהיה עקרת בית למופת, נשלחתי ללמוד בחיפה בבית הספר של ויצו. אח"כ השלמתי לימודי תפירה מקצועיים אצל תופרת פרטית.

בשנת 1938 החליטה המשפחה לעזוב את נהריה לטובת קרית מוצקין. ביתנו הראשון היה בשכירות בדירה קטנה ברחוב השופטים 90, קרוב למגדל המים. בחדר נוסף בדירה התגוררה משפחת הרשקוביץ משה וגניה, אף הם בשכירות, כאשר המטבח והשירותים משותפים לכולם.

לפרנסת המשפחה רכש אבי עם הגעתו לקריה, אופניים, עליהם התקין מאחור מעין ארגז גדול מעץ ובאמצעות האופניים עבד בשעות הבוקר המוקדמות בחלוקת לחם בין בתי הקריה. את הלחם נסע להביא השכם בבוקר ממאפיית קיבוץ עין המפרץ, כמובן כשהוא רכוב על אופניו. לאט לאט ה"עסק" התרחב ואבי החל לחלק לחם גם לפועלים ולעובדים שהיו במחנה הצבאי הבריטי הגדול, על גבול קרית מוצקין וקרית שמואל. אז הצטרפה גם אימי לסייע לו בחלוקה.

הייתה זו תקופת מלחמת העולם השנייה ולאט לאט, החלו להגיע הידיעות על גורל היהודים באירופה בכלל ובגרמניה בפרט. כמעט כל משפחת אבי נספתה בשואה, למעט הוריו שהצליחו ברגע האחרון לעזוב את גרמניה ועברו להתגורר אצל אחי אבי שבהולנד, שם גם נפטרו.

בשנת 1950 נסע אבי לגרמניה, להתחקות אחרי גורל בני משפחתו וגם כדי לנסות ולהציל משהו מהרכוש המשפחתי. בשובו הצליח להביא איתו מעט כסף, בכסף זה קנה כלי מיטה ומצעים, אותם היה משאיל לבתי המלון בסביבה ולבתי הבראה. את הכביסה המלוכלכת היה אוסף ומכבס במכבסה בקרית בנימין.
בשלב זה כבר היה ברשותו אוטו "אופל" שאיתו ביצע את העבודה.

קודם לכן בשנת 1946, נישאתי לאהרון איש קרית חיים, גם הוא "עולה חדש", שהגיע ארצה בשנת 1933 מוינה בירת אוסטריה. גם הוא החל את דרכו בארץ כפועל, בבית החרושת אתא. אח"כ התנדב לצבא הבריטי במצרים. לאחר שחרורו בתום מלחמת העולם השנייה, חזר לקריית אתא, קיבל שם מגרש, בנה בית וחזר לעבודתו במפעל.
לאחר נישואינו התגוררנו בבית בקרית אתא, שם נולדו שני ילדיי, שם אני מתגוררת עד היום.