נושא: סיפורי מייסדים - 1939- 1933

סיפורי מייסדים – גרין שמשון
מזיכרונות שמשון גרין מתוך חוברת יובל החמישים לשכונת הצריפים

שטח השכונה השתרע משמאל לכביש חיפה עכו, מן הצריף של זלמן רוזנבלום ממזרח, הצריף של בל במערב ועד הצריף של יוסף רבינוביץ בצפון. לימים מקום פיצוץ "שיירת הנשק" הערבית ב 1947.
מכאן ועד למבואות העיר עכו, מהלך פרסה, לא היה כל ישוב פרט לשבטי בדואים פזורים בשטח.
עכו, עיר ערבית הידועה לשימצה בשנאתה ליהודים, גרמה למתח וחשש להתנפלות עלינו. לשם הגנה על תושבי השכונה הקמנו שתי עמדות, אחת ליד הצריף של זלמן והשניה ליד יוסף רבינוביץ. תושבי השכונה רכשו שני רובי צייד להגנת המקום.

יום אחד, הגיעה ידיעה כי הבדואים עולים על שדות משפחת כץ, שמעבר לכביש הראשי קילומטר מזרחה מאיתנו, ופניהם מועדות לכיוון שכונת הצריפים. מייד הפעלנו כפי שתרגלנו לפני כן עם האחראים על הגנת האזור מקרית חיים, והנפנו פנס אדום מעל הגג של הצריף של חיים רובין שעמד במרכז השכונה.
לא עבר זמן ואוטובוס קו 14 הגיע ובעזרתו פינינו את הנשים והילדים לעורף קריית חיים, שם פוזרו בין הבתים ברחובות א' ב' וג'. בשכונה נשארו רק הגברים.

מכיוון שלא היה מספיק נשק, הוחלט לנסות ולרכוש ממקורות פרטיים. ליפא ואנוכי נסענו לחיפה לחפש מקורות לנק, ואכן הצלחתי וקניתי שני אקדחים. "מאוזר" גרמני ו "בראונינג" בלגי ו 250 כדור.
החבאתי אותם מתחת למושב של המכונית וכשאספתי את ליפא בנימיני בחזרה, לא ידע על כך. כאשר נעצרנו ע"י בקורת המשטרה הבריטית ליד גשר "של" (היום גשר "פז" (מ')), החל השוטר לחפש, הוריד אותנו מן המכונית, הרים את המושב ואני נעשיתי לבן כסיד, וליפא – אדיש.
השוטר הסתכל בתוך המושב, הניח את המכסה במקומו והורה לנו להמשיך. (בימים ההם הוטלו עונשי מאסר כבדים מ 15 שנה עד מאסר עולם, על נשיאת נשק ללא רישיון).
בדרך, סיפרתי לליפא שהוא יושב עכשיו על אקדחים ושהשוטר בעת חיפשו ראה אותם אך התיר לנו להמשיך לנסוע. לשמע סיפורי זה, התעלף ליפא על המקום.

לימים התברר כי אותו "שוטר בריטי" כביכול, היה יהודי ובזכותו נשארנו חופשיים.
את האקדחים, נידבתי כמובן לטבת ההגנה על השכונה, וכך גדל מחסן הנשק שכלל , שני רובי צייד ושני אקדחים.

בשנת 1933, מגיעים פליטים לארץ ישראל בדרכים לא דרכים. גבול הלבנון, חניתה מטולה. האנגלים בוגרים ועוצרים את הבאים.
הגיעה אליי ידיעה ממישקה פשר לאמור: "בל יצא איש לעבודה היום, האנגלים עצרו קבוצת פליטים שאמורים לעבור לידכם. יש לעצור את השיירה ולפזר את הפליטים".
בביתי, מבעוד בוקר ניצבו שלושה רופאים ובראשם ד"ר דוארמן (שהעביר קורס מזורז קודם לכן במתן עזרה ראשונה, לבתיה, פנינה בנימיני, אסתר ינובסקי, ואדג'ה רוזנבלום). שהפכו את אחד החדרים ל"חדר ניתוחים".
במכונית הטופולינו הורכב רמקול על הגג. תפקידי היה לעצור את השיירה בעזרת רכבי הקטן ולקרוא ברמקול באידיש: "יהודים לברוח ! להתפזר !".
בידיעה כי מעשה זה הוא סיכון חיים, נשקתי לילדי שהיו בקרבתי ונפרדתי לשלום. עם כניסתי לרכבי פרצתי בבכי, כי ידעתי כי מותי קרב, אך בלבד שלא לסרב פקודה !
ממש ברגע האחרון בטלה המשימה ... מנהריה נתקבלה הודעה כי השיירות חמושות בנשק אוטומטי והיה חשש לקורבנות רבים ....
זמן קצר לאחר מכן, ראינו כיצד שיירה בת 3 מכוניות בכסוי ברזנט עם פליטינו היהודים, עוברת עם משמרות כבדים של אנגלים. היעד – מחנה המעצר לפליטים.