נושא: סיפורי מייסדים - 1939- 1933

סיפורי מייסדים - גניזדובסקי רחל ואריה (לייבלה)
(כפי שסופר ע"י בתם כרמלה מסד)

נולדתי בקרית מוצקין להורי אריה (לייבל'ה) ורחל גניזדובסקי, ילידי פולין ופעילים בתנועה הציונית, שעלו לארץ כחלוצים המממשים את החלום והרעיון הציוני והיו מראשוני מקימי ובוני הקריה.

אבי אריה שנולד בשנת 1906, עלה ארצה ראשון בשנת 1923 ומיד עם הגיעו סידר סרטיפיקט (היתר) לאימי על מנת שתוכל להגיע ארצה ככלתו. עם הגעתה התיישבו בשכונת בת גלים בחיפה, שם נולדה אחותי הבכורה אביבה. לפרנסתו החל לעבוד בחברה קבלנית לבנין בשם "קבוצת מרץ", שבנתה אז את רחוב המלכים בחיפה (היום רחוב העצמאות), ואת נמל חיפה. כמו גם בתי מגורים בשכונות הדר הכרמל.

בשנת 1934 עם הקמת קרית מוצקין כשכונה של ארגון המעמד הבינוני שרוב חבריה היו מזוהים עם תנועת הציונים הכללים, רכש אבי מגרש בסמוך לפסי הרכבת ברחוב התקוה (היום גרושקביץ). על המגרש בנה במו ידיו את בית המשפחה שהיה בין בתיה הראשונים של הקריה ובבית זה נולדתי אני.

לאור ניסיונו בעבודת הבניין החל אבי במקביל לעבודתו בבנין ביתנו הפרטי, לעבוד גם בבניית בתים נוספים בשכונה. כמו כן נמנה אבי על בוני בית הכנסת הראשון בשד' השופטים (היום גושן), והיה ידיד כבוד של הרב הראשי פוגלמן ומבאי ביתו. בנוסף לכך היה אבי מבוני שכונת סביניה – קרית שמריהו שבקרית ביאליק שהקמתה החלה כשנה לאחר יסוד קרית מוצקין.

תושביה הראשונים של קרית מוצקין שהייתה סמוכה לעכו ושכונותיה הערביות, נזקקו לפעולות הגנה ושמירה מפני התפרעויות, גניבות והתנכלויות של השכנים הערבים. אבי היה מראשוני התושבים שהצטרפו לארגון "ההגנה".

בינתיים החלה הקריה להתפתח, ביה"ס אחדות הראשון בקריה נבנה, ואני הייתי בין תלמידיו ובוגריו, בתו של הרב פוגלמן, נעמי, הייתה בת כיתתי במהלך שנות לימודי בביה"ס. (לימים משנשאתי וקבעתי את ביתי בקריה, למדו בו גם ארבעת ילדיי, חלקם אפילו אצל אותם המורים). את שעות אחר הצהריים בילינו בפעילויות נוער במסגרת תנועת הצופים.

בסמוך לקריה פעל אז מחנה גדול של הצבא הבריטי, החיילים היהודיים ששירתו בו אומצו ברובם על ידי משפחות בקריה. כך נהגה גם משפחתי ובערבי שישי היינו נוהגים לארח בביתנו כמה חיילים. אחותי היפה אביבה הייתה מוקד לתשומת ליבם ובסופו של דבר אף נישאה לאחד מהם, גיסי שאול אוהלי ז"ל.

בתקופה של טרם הקמת המדינה, חזר אבי לעבוד בבניית נמל חיפה מטעם הצבא הבריטי, כמו גם בשיפוץ מטבחים ותנורים על הספינות עצמן. באותה תקופה היה אבי בין פעילי ההגנה שפעלו למניעת גירוש אניות מעפילים בלתי לגאליות שהגיעו לחופי הארץ, אחת הפעולות הבולטות הייתה הטבעת האנייה "פטריה" שטובעה בלב הנמל על מנת למנוע גרירתה אל מחוץ לחופי הארץ. אבי עצמו הניח את מטען הנפץ בבטן האנייה מוסתר בתוך תנור האנייה. (פעולתו זו מוזכרת ומסופרת בספר ההגנה).

לאחר מכן הקים אבי בשותפות עם אחיו מפעל לשחזור ותיקון שקי מלט, אותם נהג לאסוף במחנות הצבא הבריטי. את השקים המשופצים העביר לשמוש חוזר במפעל "נשר", שייצר את רוב המלט לבנין בארץ. במסגרת זו הרחיק לכת עד למצרים הרחוקה ותחת מסווה איסוף השקים, עסק גם באיסוף מידע מודיעיני עבור ההגנה.

בתקופת ההכנות לקראת מלחמת העצמאות, הוקמו ברחבי הקריה עמדות הגנה ושמירה, בעיקר בסמוך לפסי הרכבת והמחנה הצבאי הצמוד. אנו הילדים היינו ממונים על העברת פתקי הקשר לעמדות והעברת מזון לשומרים.
בנושא זה, זכור לי בנין הצריף של הועד למען החייל שהיה בתוך בנין מגדל המים, שלימים היה לבית המועצה המקומית ומושב ראש המועצה. במקום היה גם אולם אירועים בו התנהלו אירועי תרבות, חגיגות ומסיבות, בין היתר גם מסיבת חתונתה של אחותי.

אבי נפטר בהיותו בן 63. עם פטירתו פורסמה אודותיו בעיתון "הקבלן והבונה" גיליון מס' 148 הכתבה הבאה, "אריה גניזדובסקי נולד ב1906 בפולין, שם למד את מקצוע הבניה. עם עלייתו ארצה ב1925, נלקח ע"י הסוכנות לעפולה להדריך את צעירי המשקים בהקמת מבני משק. לאחר שנה עבר לחיפה והצטרף לקבוצה הקבלנית "מרץ". עקב המשבר הכלכלי התפרקה הקבוצה ב1935 והוא עבר לקרית מוצקין והיה אחד מראשוני המקום ופעיליו בהגנה ושמירה. לאחר כמה שנים חזר לעסוק בבניה בנמל חיפה שם גם פעל כאיש ההגנה. עליו הוטל ע"י מפקדיו להניח את חומר הנפץ באנייה "פטריה" שנועדה להתפוצץ כשהוא על סיפונה. בעת ההתפוצצות הציל רבים מהנוסעים שהוטלו לים. עד יומו האחרון עסק בבניה, אם כי עקב מחלתו הקשה אושפז מפעם לפעם בבתי חולים, עד שהמחלה קיפדה את פתיל חייו."

לכל אורך חייו הקצרים ליוותה אימי רחל את אבי וטפלה בו במסירות רבה ברגעיו הקשים. אימי הייתה עקרת הבית שדאגה לכל צרכינו, אישה יפה ואם למופת. בחצר הבית טיפחה גינה שהייתה מהיפות בקריה. בגינה נטעה עצי נוי פרי ופרחים, בנתה סוכה שעוטרה בגפני ענבים.
כיאה לאותם ימים, לא נפקד גם מקומם של לול התרנגולות, הברווזים ותרנגולי הודו שטיילו וגדלו בחצר. אשת חייל שתמכה באבי גם בימי מחלתו הקשים ועד לפטירתו. אימי המשיכה לחיות עוד 32 שנה לאחר פטירת אבי, ללא מעורבות בחיי החברה בקריה אך מוקפת בילדיה ונכדיה.