נושא: סיפורי מייסדים - 1939- 1933

סיפורי מייסדים – גירון
(כפי שהועבר ע"י רבקה גירון)

לקרית מוצקין הגעתי בהיותי נערה בת 17 בנובמבר 1936. כעבור 4 שנים נישאתי ובעלי גויס לצבא הבריטי.

קרית מוצקין של 1936 היתה כולה מכוסה בחולות, כמה כבישים ללא מדרכות. הרחובות היו מועטים והבתים מועטים עוד יותר. האנשים נעלו נעלי בד ולא נעלי עור, בגלל החולות שקלקלו את הנעליים. מגדל המים עמד בקצה הקריה, ובאולם הסמוך אליו נערכו כמעט כל המסיבות, כולל מסיבות הסיום של כיתה א'. רבות מהבנות שחגגו שם כתלמידות, חזרו לימים לחגוג שם כמורות.

את חגיגות החנוכה חגגו באולם ביה"ס אחדות, ביה"ס היחיד שהיה אז בקריה. אני וחברותיי עמדנו בכניסה וענדנו פרח לכל אורח שנכנס והוסיף תרומה לביה"ס.
לימים נפתח בקריה סניף של תנועת המכבי, אחי היה בין הפעילים. אני הדרכתי בחוג לעבודות יד.

בית הכנסת היחיד, היה בית הכנסת הגדול ואחר מפעיליו היה מר חסיד. בית הכנסת נבנה מתרומות תושבי הקריה וכן בוחרים מחיפה. לא הרחק נבנה מקווה טהרה ומנהלו היה מר פשר.

היו בקריה שתי מאפיות, אחת מהן נודל ברחוב הרב קוק. הצרכניה הראשונה היתה גם כן ברחוב הרב קוק.

לעבודתי בחיפה נסעתי כל בוקר ברכבת. לקולנוע הלכנו לקרית חיים למועדון דולף בסמוך לצריף. היה כאן בנק אחד "בנק הלוואה וחסכון".

רוב מתיישבי קרית מוצקין היו בעלי מלאכה, נגרים, צבעים, חייטים, חשמלאים, סנדלרים וכיו"ב. היו גם פקידי ממשלה ועובדי חברת חשמל. רוב התושבים היו יוצאי אירופה.