נושא: סיפורי מייסדים - 1939- 1933

סיפורי מייסדים – אנג'ל אליעזר
מתוך חוברת יובל החמישים לקרית מוצקין ודברים שנאמרו על ידו בכנס ותיקים

הגעתי לקרית מוצקין בחודש יוני שנת 1936 וגרתי ברחוב התקווה. רק נכנסנו הביתה ועוד הספקנו לפרוק את הארגזים או לסדר את הריהוט, כבר הופיע בביתנו שולשטיין והציע לנו לספק לנו יום יום חלב. אחריו הגיעה גברת נודל מהמאפיה שברחוב הרב קוק שהטיחה אספקת לחם. היו אז בקריה 3 מאפיות כך שלא היתה בעיה באספקת לחם. בשר קנינו באטליז של לוי ברחוב התקווה. לירקות לא צריך היה לדאוג כי העגלות של לוברט ומלכה עברו כל יום ברחוב וסיפקו מכל טוב. חנויות מכולת היו בכל הקריה.

פרנסי הקריה דאגו לכך שהכבישים יגיעו לכל הבתים וכך גם אספקת המים. חשמל היה הן ברחובות והן בבתים, אבל הבית שלנו לא חובר מידית לרשת החשמל, עברו חדשים עש שסיפקו לנו חשמל. אבל לא היינו צריכים לדאוג, כי היו לנו עששיות נפט ומר בן דב סיפק לנו נפט כפי הצורך.

על אף זאת היו רבים מתושבי הקריה שנהגו להשלים את אספקת המוצרים בחיפה. רובנו עבדנו בחיפה והתחבורה היתה נוחה. אוטובוסים מכביש עכו יצאו כל מחצית השעה, נפגשו בצריף עם האוטובוס מקרית חיים ועלו לאוטובוס אחד איתו המשיכו לחיפה. נוח יותר היה ברכבת, שם במחיר 28 גרוש יכול היה אדם לנסוע כל החודש כמה שרצה, בבוקר לעבודה ובערב להצגה. בתחנת הרכבת בחיפה היה שוק גדול, נוח היה בעת החזרה מהעבודה לערוך שם את הקניות ולהובילם ברכבת.

התקופה של הראשונים שייכת לאותם חלוצים אשר הגו את הרעיון להקמת הקריה ואף בצעו את רעיונם זה. תקופה זו הייתה תקופה ללא פוליטיקה וללא פוליטיקאים. האיש אשר הטביע חותמו על החיים במקום ונתן לקריה את צביונה המיוחד, היה מר צבי נפחא שהיה ברבות הימים גם המזכיר הראשון של המועצה המקומית, שקמה בשנת 1940.
האיש צבי נפחא, למעשה הקים את הקריה וכל פעולה שנעשתה במקום הייתה פרי מחשבתו ויוזמתו. למרות כל אלה, היה האיש צנוע, עניו ונחבא אל הכלים. בידיו התרכזו כל ענייני הקריה, הוא הציע מה ואיך לעשות. בקצרה, ידו בכל. חברי ועד וגם יושבי ראש היו מתחלפים, אבל הוא ישב ובידו ההגה, כשהוא מצליח לנווט את האניה בכל המצבים הקשים שנקלעו בדרכה.

חברי הועד עסקו בשאר המישורים. כל אחד לפי נטייתו וכישוריו. המשרד האחד היה טכני כשבראשותו עמד המהנדס שלום וואהל, והמישור השני היה "רוחני" ולקבוצה זו השתייכו ה"ה ז. פרוש, י. זק, א. אנג'ל, ומ. קפלן.
האחרון היה יהודי מאוד מעשי והוא היה מעורה בשתי הקבוצות, "מרפד" את הדברים שדרשו ריפוד.

הראשונים שנכנסו לגור בקריה החליטו לשלם 50 לא"י כל אחד, למטרות פיתוח כמו כביש מים וכד'. הסכום היה נכבד מאוד ומכיוון שרק למעטים היה כסף, הפקידו התושבים שטרות בסכום הנ"ל, ולאט לאט פרעו את חובם.
אחרי הקמת מפעל המים וסלילת הכבישים, החלו בהקמת מבנים ציבוריים. בית ספר, בית כנסת וכד'.

כשהגענו למוצקין כבר היתה בנויה קומה אחת של ביה"ס, הדאגה לחינוך הילדים הייתה חשובה ביותר. שנה קודם לכן השתתפנו כולנו בטכס הנחת אבן הפינה לביה"ס, בטכס השתתפו גם מנהיגי התנועה הציונית כמו נחום סוקולוב ומנחם אוסישקין. בננו שלמד בחיפה מיד המשיך בלימודיו בקריה. לביה"ס לא היה שם מיוחד עד שד"ר ווארוול בהסתמך על ספר יחזקאל פרק ל"ז "ואתה בן אדם קח לך עץ אחד וכתב עליו ליהודה ולבני ישראל חברו ולקח לך עץ אחד וכתב עליו ליוסף עץ אפרים וכל בית ישראל חברו. וקרב אותם אחד אל אחד לך לעץ אחד והיו לאחודים בידיך" הציע את השם אחדות. זאת, מאחר וביה"ס קיבל אליו תלמידים מכל הזרמים ומכל הקריות.

למרות שבהתחלה היו התושבים מעטים, הייתה במקום פעילות תרבותית עניפה וחשובה. בין שתי כיתות בביה"ס היתה מחיצה שעם הזזתה נוצר אולם גדול, בו בכל שבת קיימנו הרצאות במסגרת עונג שבת, ואף מרצים חשובים שבאו לחיפה לא פסחו על הקריה. גם נשפי ריקודים שאורגנו ע"י ארגונים ציבוריים בעיקר בחגים, גם האספות הכלליות הסוערות נערכו באום ביה"ס. לקולנוע הלכו לקרית חיים או נסעו לחיפה, עד שהחלו בהקרנת סרטים גם בקריה במועדון החייל במגדל המים.

ביהכ"נ טרם נבנה והתפילות התקיימו בבתים פרטיים. בפעילות נמרצת של כמה עסקנים הוקם גם ביהכ"נ הגדול, ששימש את כולם. מתנגדים וחסידים, אשכנזים וספרדים להם הקצו חדר מיוחד בביהכ"נ.

לאחר שהוקם ביהכ"נ התפנו לחפש רב ראשי ולאחר פגישות עם כמה מועמדים נבחר הרב מרדכי פוגלמן. טכס מינויו של הרב נערך באולם ביה"ס. רק כשנגמרה החגיגה הסתבר שאיש לא חשב היכן לשכן את הרב ומשפחתו, מר פרוש פנה לגב' זקס בבקשה לארח אותו בביתה עד שיימצא הפתרון.

עם פרוץ המאורעות שנמשכו עד 1939 אז פרצה מלה"ע השניה, כל תושב חויב לצאת ולשמור כפעמיים בחודש. נושא השמירה היה עול כבד על התושבים, אבל איש לא השתמט. היו כאלה אשר שילמו לתושב אחר, והוא שמר במקומם, אבל איש לא השתמט.
במאורעות נפלו קורבנות גם מקרב תושבי הקריה, יוסף נוביק בנסיעה ברכבת לחיפה, אברהם דניאל בשדות חניתה, יעקב אלקיים בנסיעה בין תל אביב לחיפה ולב חייט בשוק הערבי בחיפה.

המציאות הזאת שנמשכה אל תוך מלחמת השחרור, הביאה להתארגנות תושבי מוצקין בארגונים שונים, ובעיקר להגנה בפיקודו של מישקה פשר. בתקופת מלה"ע השניה התגייסו חלק מאנשי ההגנה למשטרה הבריטית ליחידה מיוחדת בשם "ג'ואיש ספיישל פורסס" (משטרה יהודית מיוחדת), בדרך זו זכו לקבל אימוני נשק רשמיים וגם רשיונות לאחזקת נשק. מה שהועיל להגנה בתקופה שלאחר המלחמה וטרם מלחמת השחרור, עת נאסרה על יהודי ארץ ישראל אחזקת נשק ואימון בנשק.

הקמת המועצה המקומית ביוזמת התושבים גרמה לכמה מהפכות. הייתה העלאת מיסים מ 50 גרוש בחודש ל 60 גרוש בחודש. דבר שגרם ללא מעט התמרמרות וכמעט למהפך פוליטי.

אפיזודה מעניינת בחיי הקריה שקרתה לעדה הספרדית, הייתה כאשר ראש המועצה דאז, לא הכניס חבר ספרדי ברשימת הנבחרים והעדה הספרדית הלכה לבחירות ברשימה נפרדת.