סיפורי ותיקים – בן נון חייק'ה וחיים
(כפי שהועבר ע"י בנם אביהו בן נון)

הורי חיים וחיה (חייק'ה) בן נון, שניהם ילידי פולין, חברי תנועת הנוער השומר הצעיר והכשרת גורדוניה, עלו ארצה כחלוצים טרם פרוץ מלחה"ע ה2, כאשר כל משפחתם נספו בשואה.

אבי, בחור צעיר בן 22, חדור אמונה ציונית, פעיל ומדריך בתנועת הנוער, הצליח לקבל סרטיפיקאט (אישור עליה חוקית לארץ), ועלה ארצה בשנת 1938. אימי בת ה20, החליטה שלא לחכות לתורה לקבלת הסרטיפיקאט, ועלתה ארצה כעולה בלתי לגאלית, מספר חודשים אחריו.

ליל הגעתה ארצה, היה לילה חשוך וגשום של חורף, את הדרך עשתה בספינת מעפילים רעועה, שהתחמקה מספינות הסיור הבריטיות שסיירו אז לאורך חופי הארץ, במטרה למנוע את הגעת ספינות המעפילים לחוף. עוד לפני שהגיעה אימי לחוף, כמעט וטבעה במהלך המעבר בין ספינת המעפילים אל סירות ההגנה שהגיעו להעביר את המעפילים מלב ים לחוף מבטחים.

לחלוצים הצעירים כמעט ולא ניתנה הזדמנות להסתגל ולהתאקלם בארץ. כמעט מיד עם הגעתם, נדרשו חברי הגרעין למשימת עיבוי ישובים קטנים ומבודדים, שהיו החשופים ביותר לסכנת תקיפה מצד שכניהם בכפרים הערביים. שניהם הופנו לגרעין לגבעת עדה, שם הצטרפו לכח המגן על הישוב.

באותה עת החליטו להינשא, החתונה הצנועה נערכה בבית אחותה היחידה של חייק'ה, יהודית סלעי, בחיפה.
ב1939 נולדתי אני אביהו כבנם הבכור, ב1942 עברה המשפחה להתגורר בחיפה.

אבי שאת ייעודו ראה בבנין הארץ, "דברים כלשונם", החל בעבודה קשה בבניין, תחילה כפועל בנין פשוט, טפסן ועד להיותו לקבלן עצמאי מצליח. בשנת 1945 עברה המשפחה לקרית ים, אז החל אבי את הקריירה כקבלן עצמאי וידוע בכל רחבי חיפה והקריות.

היתה זו תקופה הרת גורל לעם ישראל ולארץ ישראל, השואה באירופה, המנדט הבריטי, הכרזת העצמאות, קשיים כלכליים, צנע וקליטת עליה מסיבית. או אז, החלו שניהם בפעילות ציבורית התנדבותית מסיבית, בתחום ההגנה וקליטת עליה, ופתחו את ביתם לקליטת עולים חדשים וקרובי משפחה מארגנטינה.
בשנים אלה התרחבה המשפחה ונוספו אליה אחי דניאל ואחותי שרה.

בשנת 1953 עברה המשפחה להתגורר בקרית מוצקין. הורי המשיכו בפעילותם ההתנדבותית והציבורית, במסגרות שונות כמו ארגון בני ברית, הועד למען החייל ומתן בסתר. לימים היה אבי לנשיא בני ברית ואף קיבל את תואר יקיר העיר קרית מוצקין.

את ילדיהם חינכו לאהבת הארץ, להתנדבות ופעילות ציבורית. שלושתנו למדנו בבית הספר אחדות בקריה.

אני התחלתי את דרכי כחניך ומדריך בתנועת הצופים החלוצים, אחר כך הצטרפתי לגדנ"ע אוויר, שם השקעתי את מירב זמני ומרצי. כך, בשנת 1956 עוד בטרם מלאו לי 17, סיימתי קורס טייס על מטוס פייפר, וביצעתי את טיסת הסולו הראשונה שלי. עם סיום לימודי ולקראת גיוס ייצגתי את גדנ"ע אוויר במפגש בין לאומי בארה"ב.
בשנת 1957 התגייסתי לצה"ל לחיל האוויר והשתחררתי משירותי הצבאי, כמפקד חיל האוויר.

דני אחי, לאחר תום שירותו הצבאי, חזר לקריה והצטרף לאבי בעסקי הבניין. אחותי שרה, שרתה גם היא בחיל האוויר, ובתום שרותה פנתה לתחום החינוך.

כל אותה עת המשיכו הורי בפעילותם הציבורית, תוך שהם מטפחים ותומכים בילדיהם ובנכדיהם.

אבי נפטר ממחלה קשה ובתקופת חייו האחרונה סבל כאבים עזים. כל אותה עת המשיך לקדם את אורחיו בחיוך ובמילה טובה, תכונות שכה אפיינו את אישיותו. טרם פטירתו, הפקיד בידי כל אחד מנכדיו מכתב אישי, בו הוא ביקש שימשיכו בדרך של אהבת הארץ, עזרה לזולת, ופעילות ציבורית.

לאחר פטירתו של אבי, עברה אימי להתגורר בבית אילדן בקרית מוצקין, וממשיכה גם כעת בפעילותה הציבורית, ולתפקד כסבתא פעילה ואוהבת לנכדיה ולשבעת ניניה.