ביום 25.02.46 גרושקביץ : "המועדון הוא רכוש האגודה, השקענו בבנינו 500 לא"י. לפי ההסכם בגמר המלחמה הבנין עובר לרשותנו. דרשנו שיפנו את הבנין לא יאוחר מיום 10.09.45 תשובה לא קבלנו. השבוע אמרו לנו שאנו נשתמש במועדון בכל צורך. בקשתי שיתנו לי בכתב, אבל לא קבלנו שום מכתב. עלינו לפתור את השאלה באיזה אמצעים לאחוז לשם פינוי המועדון, אבל צריכים גם זהירות, היות ועכשיו משתמשים בו חיילים אנגלים".
מחליטים לזמן פגישה נוספת.

ביום 26.06.46 "להזמין עוד פעם את הועד למען החייל, להדגיש שההזמנה לפגישה היא האחרונה".
ביום 19.08.46 גרושקביץ : "בפגישה שהתקיימה ב22.07.46 עם אלנבוגן וחשמן מצד הועד למען החייל, הצהירו כי יחזירו לאגודה את הבנינים מתחת לבריכה, עם תוספת הבנין בשביל הקולנוע בהתאם לחוזה, עד 10.08.46. אם האגודה מסכימה הועד ימכור לה את הרהיטים. חיילים משוחררים רוצים את המקום לשם רווחים, כדי לסדר שם בפרנסה כמה חיילים משוחררים. הסברתי שבמועדון ישתמשו לשם בית עם, וחץ מזה אין למועדון שלהם סיכויים, כי בקרוב יוקם במוצקין קולנוע גדול, ואין לקוות מהמועדון בתור מקור פרנסה".

ביום 04.09.46 גרושקביץ : "סוף סוף עברו לרשותנו אולמות המועדון למען החייל. 2 פקידים גבוהים מהצבא נפגשו איתי ובקשו להמשיך את החוזה של הקולנוע בשביל החיילים. אנו נקבל בערך 50 לא"י לחודש. המכבי דורש את האולם הקדמי. אם נקבל בחשבון שישמש לבנינו למטרת ספורט לאומי, יש להרשות להם את זה".
מחליטים "להרשות למכבי את השימוש למשך שנה, עד שיבנה בית המכבי במוצקין".

ביום 03.02.49 "להפגש עם ב"כ המכבי בשביל לגמור שיפנו את האולם ויעברו באופן זמני לאולם המועדון".