מים – משאב טבע מקומי ששכרו בצידו

זכתה ק. מוצקין ובאדמתה מצוי מאגר מי תהום גדול, אמנם ההצפות והביצה הגדולה שנוצרה, היוו מקור למחלות ומלריה, אך היה שכר בצידן. הכנסות ממיסי המים ומכירת מים לשכנים היוו גורם חשוב לקופת האגודה השיתופית. תיאורטית, לא צריכה הייתה הקריה לסבול מחסור במים, אך המציאות הוכיחה אחרת.

 מוכרים מים.

 ביום 10.04.35 החלטה : "למכור מים לשכונת ביאליק ולפועל המזרחי במחיר גרוש בעד מטר מעוקב ולשכונת הצריפים במחיר כפי שעולה לחברינו. בתנאי, שהשכונות תסדרנה את רשת המים מגבול הצינור שלנו לשכונותיהם על חשבונן, מודד מים כללי לכל שכונה, התשלום לפי מודד המים הכללי".

על כל חברי קרית מוצקין להתקין מודדי מים בבתיהם.

מוכרים אבל ....

ביום 19.05.35 "להסכים להצעת ביאליק למכור להם מים באופן זמני, שיתחברו עם צנור ויקבעו מודד מים מיוחד. המחיר למטר מים כפי שנקבע בפעם הראשונה, גרוש מטר. אולם להודיע להם שאין אנחנו מתחייבים לספק להם מים בכמות הדרושה להם ובזמן הדרוש להם, וכל הענין נושא עליו אופי זמני".

ביום 26.06.35 "ההנהלה מסכימה בפרינציפ למכור מים לשכונת הפועל המזרחי במחיר גרוש המטר, אולם רק בכמויות מסוימות ובמדות כאלו שלא ישפיעו על מהלך הספקת המים לקריה שלנו".

מתחרטים ....

ביום 17.07.35 צ'רניבסקי : "שכונת ביאליק לוקחת אצלנו מים רק בזמן שאין במשק כץ. מציע לא לתת להם יותר מים או לדרוש מהם תשלום יותר גדול".

ברקוביץ : "להודיע בכתב לשכונת ביאליק שאנו מפסיקים את המים ולפרק את הצנור".

תנאים חדשים ...

ביום 02.10.35 "לקיים את ההחלטה שנתקבלה בזמנה ולמכור מים לשכונת הפועל המזרחי, התנאים הם : מבלי התחייבות מצדנו להספקת המים במקרה שהדבר יהיה בלתי אפשרי, על הפועל המזרחי לשלם מינימום לירה אחת ליום במקרה שהתצרוכת שלהם לא תעלה על 100 ממ"ע ליום, אם התצרוכת יהיה למעלה מזה, עליהם לשלם גרוש אחד עבור כל מטר נוסף. עליהם להעמיד בתור דיפוזיט למפרע סך של 50 לא"י, התשלומים החדשיים יעשו בזמנם בהתאם למודד המים".

 ושוב משנים ...

ביום 22.10.35 "ההנהלה מוצאת לנכון לתקן במקצת את התנאים של מכירת מים לפועל המזרחי ומחליטה למכור מים לשכונתם בזמן הראשון עד התחלת הבנין גרוש לכל מטר לפי המונה, לאחר שיתחילו בבנין השכונה התשלום יהיה מינימום לירה אחת ליום מבלי הבדל במספר הבנינים שיבנו. במקרה שהתצרוכת תעלה על 100 מטר ליום, ישלמו את העודף לפי המטרים. יתר התנאים נשארים כפי שהם".

חסיד : מתנגד למכירת מים לפועל המזרחי עד אשר לא יבטיח את השתתפותם בהוצאות הכבישים שלנו.

קפלן מתנגד גם הוא למכירת מים לשכונה זו.

מחד, מוכרים. מאידך .....

ביום 25.06.36 "בכדי למנוע מבזבוז של מים בקריה, לפנות בחוזר לבעלי הגינות, שעליהם לסגור את הממטרות והצנורות של גנותיהם לא יותר מאוחר משעה 9 בערב".

לפנות למדריכת "ויצ"ו" שתתן הדרכה והסברה בענין השקאת הגנות.

ביום 31.03.37 "לרגלי הבזבוז במים : א'. הממטרות תעבודנה בימות החול רק בין השעות 5-7 בבוקר ומשעה 4 עד 8 בערב. ב'. בשבתות וחגים הממטרות לא עובדות בכלל. ביום שישי ובערב חג רק עד שעה 6 ובמוצאי שבת וחג משעה 7. ג'. אין לעשות יציקות בערבי שבתות וחגים. ד'. להשקות את העצים כל ימות השבוע מלבד יום שישי ויום ראשון. ה'. מי שיעבור על ההוראות לסגור לו את המים".

בישיבה מיום 06.04.37, מחליטים לזמן 5 חברים "עבריינים" לברור בהנהלה.

ביום 28.04.37 ו 05.05.37, מצמצמים שוב את זמני השימוש במים, בעיקר בנושא גינון ובניה.

ביום 14.06.37 "אין להפסיק מים על סמך התראות בע"פ. על המפקח על המים לרשום בספר מיוחד את כל העברות בשמוש מים לגנות מחוץ לשעות שנקבע לשם כך. על סמך הרשימות תשלח אזהרה לעברין שיזהר להבא ורק אם לא ישמע המפקח יסגור את המים".

שכנים חדשים – אופציות חדשות

ביום 12.10.37 דנים בבקשת חברת גב ים לרכישת מים. אלנבוגן : "השתתפנו בפגישה עם מנהל גב ים שרוצה שנספק לה מים לשכונה אשר היא עומדת לבנות מעבר לפסים. למטרה זו מוכנה החברה לקדוח באר חדשה כל ההשקעה הכספית תעשה ע"י החברה ותזקף לחובתנו בתורת הלואה. את התמורה נשלם במים שנספק לה".

גולברג : "אם גב ים עומדת להקים שכונה בוודאי יהא השימוש רב בכבישים שלנו וזה יגרם לאמורטיזציה גדולה. יש להבטיח שהחברה תשתתף באמורטיזציה הזאת. את הענין הזה להבטיח מראש כי אם נזניח את זה יהא הדבר כמו עם הפועל המזרחי". מחליטים להענות בחיוב להצעה ולהקים ועדה שתטפל בענין אבטחת השימוש בכבישים.

ביום 06.01.38 אלנבוגן : "המהנדס ברנדט מציע פתרון רדיקלי להספקת המים. יש לקדוח 3 בארות בפס הירוק אחת סמוכה לשניה. יש לעשות נסיון לקדוח באר אחת. מה שנוגע לגב ים יש לי הרושם שהיא התקררה במקצת ואינה מעונינת בהחשת ההסכם. אם אפילו כן תגש לקדיחת הבאר גם אז לא יספיקו לנו המים".

פרוש : "בטרם נגשים לענין יש לברר עם הקהק"ל תסכים להעמיד לרשותנו את השטח למען שנוכל לקדוח כמה בארות, על באר אחת לא כדאי להוציא סכום כסף כה גדול. לפנינו השאלה כיצד להשיג 600 לא"י במזומן".

לוטרשטיין : "ההלוואה שהארגון עומד לתת לבנין ביה"ס להוציא על מפעל המים. כסף לביה"ס ניקח בהלוואה. דרך אחרת להשגת כספים איננה".

זכס : "להטיל תשלום חד פעמי על החברים בשעור 5 לא"י. זהו המקור לכסף".

מתקבלת החלטה חיובית עקרונית לקדוח הבארות, מקימים ועדה למציאת מקורות המימון.

ביום 22.02.38 "להודיע למר ברנדט שהנסיון שנעשה ע"י גב ים בשטח הפס הירוק הראה שהמים מכילים יותר מדי מלח. ואילו השטח הקרוב לפסים המים הם טובים. אם יסכים לנסות בשטח זה אז להודיע להקה"ל שהמו"מ עם גב ים מפסק ומר ברנדט יוכל לנהל מו"מ בשמנו בדבר קדוח בארות חדשות".

ביום 10.04.38 הקק"ל מאשרת עקרונית את הבקשה. אבל..."להודיע להקה"ל שהתנאים שהיא מתנה הם קשים בשבילנו מבחינה כספית והמצב דורש התיעצות נוספת". בינתיים, "כדי להמנע מחוסר מים לגשת לקדיחה חדשה ע"י הבאר השניה".

 המצב קשה – גזרות חדשות

ביום 21.06.38 "בקשר למצב הקשה של אספקת המים, לפרסם מודעות ע"ד אופן השמוש במים לגינות : השעות בהן מותרת ההשקאה הן 6-8 בבוקר ו5-9 בערב. מי שישקה לא בשעות הנ"ל לסגור לו את המים מבלי כל הודעה או התראה ופתיחת המים תאושר רק לאחר תשלום 250 מיל.

ביום 04.07.38 אלנבוגן : "הבארות עובדות לפי יכולתן המקסימלית ואעפ"כ מורגש מחסור במים. יש לקדוח באר חדשה. יחד עם זה יש לאחוז באמצעים להפסיק את בזבוז המים, אחרת לא תהיה כל תועלת בתקון הקדיחה".

גולדברג : "כל מה שנעשה יקח 3 חדשים ובינתיים נשאר בלי מים. להקל על המצב יש להפסיק את המים בלילה".

שטופלר : "לבדוק אם הצנורות בסדר וגם להתקין מונים. להפסיק את המים בלילה זה לא יעיל לסגור בצהרים".

קפלן : "אין אף ישוב בא"י שמבזבז מים כמו הישוב שלנו. כל אלה המבזבזים יש להפסיק להם את המים".

ווהל : "אין להפסיק מים באיזה זמן שהוא. לקבוע שעות שמוש ומי שלא ישמע להוראות להפסיק לו את המים".

פרץ : "זה לא צודק להפסיק מים לכל הקריה בגלל 4030 איש בזבזנים". מתקבלת החלטה בהתאם לרוח הדברים.

הפתרון – מודדי (שעוני) מים

ביום 08.09.38 שטופלר : "למה לא הוציאו לפועל את החלטת המועצה בדבר התקנת מודדי מים".

ברקוביץ : "הסבות הן : חוסר כספים. החליטו לא להוציא כספים מהקופה, אבל מוסיפים להוציא כמו קודם".

שטופלר : "התשובה אינה מספקת. הכסף מוכרח להיות. ומה שהחברים לא יחשבו – יש להתקין את מודדי המים".

סוכובולסקי : "הדבר הזה יש לעשות. בשעות הבוקר ותחילת הערב כבר מורגש מחסור במים ומה יהיה אחרי כן?".

גולדברג : "עוד 2 חדשים ונגמר הקיץ והתצרוכת תקטן. אנחנו נתקין את המודדים כאשר ישקוט המצב בא"י".

בהמשך הדיון הסוער מתקיימת הצבעה ולפיה הנושא יועבר לדיון לישיבה אחרת.

ביום 30.10.38 נערך דיון מעמיק וטכני בדבר מודדי המים הרצויים. ע"פ המלצת ועד הדר הכרמל בחיפה ועל בסיס החלטה עקרונית "לא לקנות מוצרים גרמניים או איטלקים", מחליטים להזמין ממפעל בשויצריה 220 יחידות, עם גרנטיה (אחריות) ל3 שנים. עוד טרם יבש הדיו על ההחלטה הנ"ל, הסעיף הבא לדיון, הוא מצב הקופה. לאור המצב הקשה עד כדי סכנת סגירת המשרד והפסקת תשלום משכורות לעובדי המועצה, מעכבים את ביצוע ההזמנה וממנים (כרגיל (מ)) ועדה לבדיקת המצב הכספי.

ביום 05.02.39 לקראת התקנת מודדי המים מנסחים ומאשרים נוסח חוזה שעל מקבלי המודדים לחתום עליו, ובו כללי הצריכה, המדידה ותנאי התשלום. כמו כן מחליטים "אם ימצאו כאלה שיסרבו לחתום יש לסגור להם את המים". רק לאחר מכן בסעיף הבא דנים בשאלת מציאת הקבלן לביצוע עבודת התקנת המודדים. מחליטים, "לדחות לישיבה הקרובה".

ביום 12.02.39 מחלקים את העבודה בין בוברובסקי ולוטרשטיין. ביום 02.03.39 נדונה קבילת בעלי המלאכה על מסירת חלק מהעבודה לבוברובסקי שאינו חבר הקריה ודורשים לשנות את ההחלטה ולהעביר את העבודה לידיהם. ברקוביץ : "בוברובסקי אינו איש זר, הוא חתנו של המנוח נוביק והוא מכלכל את האלמנה". מחליטים להמשיך בעבודה ע"פ ההחלטה המקורית".

מים לשעת חירום

ביום 29.03.39 על הפרק "הספקת מים לשעת חרום". ברקוביץ : "בפגישה עם יעלי מסר דו"ח שקיימת ועדה ישובית הדואגת לכל הישוב בכל המובנים. ועדה זו באה למסקנה שיש להבטיח את הספקת המים לשעת חרום. הובעו חששות שתחנות הכח של חברת חשמל הנמצאות במקומות בולטים לעין עשויות להיפצץ. לשם פתרון השאלה יש להתקין מכונות דיזל. אני טענתי שנוכל לפתור את הבעיה לעצמנו ע"י קדיחת באר חדשה". מחליטים להעביר את הנושא לועדה מיוחדת".

המפלס יורד

ביום 30.11.39 ווהל : "הבארות שלנו אינן בסדר. הבאר הראשונה ירדה בתפוקה אנו עומדים בפני סכנה של חוסר מים. מחליטים "יש לקדוח באר חדשה סמוך לישנה". ביום 20.12.39 לאחר פתיחת הצעות המכרז, הן מועברות לועדה מיוחדת לבחירת הזוכה בקדיחת הבאר החדשה".

ביום 03.01.40 על דעת כל החברים מוסכם כי חייבים בדחיפות לקדוח בארות מים נוספות. במצב הנוכחי קיים חשש סביר כי אספקת המים הסדירה תפגע . מחליטים להקים ועדה לשם חפירת בארות נוספות חדשות ולהגיע לידי הסכם עם קבלן.

 מוכרים מים לבריטים

ביום 19.02.40 "אם מחנה צבאי יקום בקרבת הקריה ויחפוץ להשתמש במים שלנו, המחיר בעד מים יהיה 25 מיל בעד כל ממ"ע. כל החיבורים יעשו ע"י הצבא ועל חשבונו. רצוי להציע בפני הממונים על הצבא שיתנו לנו הלוואה לשם קדיחת באר שלישית והלוואה זו תסולק על ידנו לשיעורים בצורת זכיונות מהתשלומים בעד המים".

ביום 01.08.40 "אנחנו החכרנו את המים למועצה שתטפל במים לתושבי הקריה. אבל במקרים שמים ניתנים לגופים שאינם שייכים לקריה מן היושר שגם האגודה תקבל חלק ותרויח מזה. יש לבחון את ההכנסה תמורת המים שסופקו לצבא".

למי זכויות המים ?

ביום 23.05.40 לאחר הקמת המועצה המקומית. אנג'ל : "אם נשאיר את אספקת המים לאגודה זה יגדיל את ההוצאות שלנו, יש להעביר את המים למועצה המקומית בצורת החכרה ולהעביר גם את חובות המים".

פרוש : "יש לשמור על עניני האגודה. האגודה צריכה להשאיר את עניני המים בידיה היא".

ברייטמן : "אינני רואה שהמועצה המקומית תוכל לפעול הרבה כי סמכויותיה מוגבלות, יש להגן על האגודה ולשמור עליה".

אנג'ל : "יש להמנע מכל פעילות העשויה לגרום לחיכוכים ולתחרות אחד בשני. הסמכויות של האגודה לתמיד תהיינה :קבלת חברים חדשים, היא בעלת הרכוש, בית הספר, בית הכנסת, הקיוסק, ומפעלים אחרים שיוקמו".

ברקוביץ : "המצב הוא קשה. מצד אחד צריך לשמור על האגודה וזה אפשרי רק אם תהיינה לה הכנסות. מאידך אם המים ישארו בידי האגודה זה יגרום להוצאות גדולות ומיותרות. יש למסור את המים בהחכרה למועצה המקומית".

מחליטים "ברוב דעות (7 נגד 5) להחכיר את המים למועצה המקומית לתקופה של שנה".

 הלך מנוע .....

 ביום 07.07.40 פרוש : "בגלל חוסר שמן מתאים תצטרך באר ב' להפסיק את שאיבת המים. יש לחפש מוצא".

אלנבוגן : "השמן הוזמן עוד בינואר אבל בגלל המצב הוא טרם התקבל. ודאי שהמשאבה לא תוכל להמשיך בלי שמן כי היא עלולה להשרף. להתייעץ עם מומחים ואולי להזמין דיזל זה ישמש לנו גם למקרה אסון. דיזל כזה אפשר להשיג ב-80 לא"י".

ברקוביץ : "אינני רואה מאין נשיג את הכסף בזמן שאת כולו השקענו במקלטים".

אנג'ל : "אילו היו לנו הכנסות היו לנו כספים לכל. עכשיו אין לנו כלום ובלי סגירת מים לא נקבל מיסים".

שפירא : "אם אנשים בודדים היו משתמטים מלשלם מס התגוננות  יכולנו לנקוט נגדם באמצעים חריפים, אבל מספר המשתמטים הוא גדול מאוד ואי אפשר לסגור את המים לרוב הקריה".

מחליטים "עד לסידור דיזל או סידור אחר לבאר ב' יש להכניס רגולציה בהספקת המים. וממחר ועד הודעה חדשה יש להפסיק את זרם המים לבתים משעה 9 בערב עד 5 בבוקר".

 ביום 08.06.41 אחרי תלונות רבות והתנגדות לסגירת המים בקשר עם המצב, מחליטים "להשאיר את המים פתוחים בלילות ולפרסם : שאסור להשקות את הגינות בלילה".

המחסור במים מחריף

ביום 13.08.41 גרושקביץ : "מציע להזמין את פרופסור ברויער שיבדוק את כל מכון המים. הבארות וגם הצנורות. יש חשש שהמים בבארות ילכו הלוך וחסור. מוכרחים לדעת את המצב".

קצנלן : "בדרך כלל בכל באר בסוף הקיץ המים מתמעטים ובחורף שוב מתרבים. יש לפעמים מקרים שבארות חדלות מלתת מים. לברויער צריך לפנות רק בקשר עם זה. בענין הצנורות יש לפנות לאנסטלטור פשוט, זה לא שייך לפרופסור, זה יכול להכניס אותנו בהוצאות מרובות".

מחליטים "לפנות לפרופ' ברויער, להזמין אותו שיבקר את מצב הבארות ודרך אגב גם לשאול אותו בענין הצנורות".

ביום 22.06.42 גרושקביץ : "תוצאות בדיקות מכון המים ע"י ברויער. מציע להעלות את מחיר המים. לעשות נסיון לנקות את הצנורות ובמקרה שהתוצאות לא תהיינה משביעות רצון, לקדוח באר חדשה". מחליטים להביא בפני האספה הכללית הצעה לקדיחת באר חדשה.

תעלומה בחישוב צריכת המים ....

ביום 17.08.42 מחליטים : "לא לקחת בחשבון את גדול הירקות לאלה שאין להם גינות. עליהם לשלם 10 מיל בעד כל מ"ק עודף מים, לפי החלטת האספה הכללית". ובאותה ישיבה ענין מוזר : "כפי החישובים מתברר שיש הפרש בין הכמות של המים לפי המודדים שבמכון המים ובין המודדים של הצרכנים בסכום של יותר מ 90% . מיום 01.01.42 עד 03.08.42. בשנת 1941 היה ההפרש רק בערך 60-70%". בישיבה מיום 24.03.43 מחליטים : "להתחיל בבדיקת כל מודדי המים".

נא להתחשב – יש מלחמה

ביום 08.03.43 בנושא ביטול ההסכם של הקו המחבר את הבאר עם הבריכה ע"י חברת חשמל, מחליטים : "לכתוב להם שאנו מבקשים לדחות את החלטתם עד אחרי המלחמה, להאריך את ההסכם לעוד שנה".

קודחים באר חדשה

ביום 05.03.44 "לגשת למו"מ בקשר עם קדיחת באר מים חדשה, אולם לא להתחיל בפעולות לפני אישור האספה הכללית השנתית או שלא מהמנין שתקרא לצורך ענין זה".

כרוז נגד בזבוז מים

 ביום 05.04.44 קצנלן : "המצב הוא בלתי נורמלי. יש אצלנו בזבוז מים יוצא מהכלל. יש לאחוז באמצעים כדי לרסן את הקהל ולשנות את שיטת התשלומים. לכנס מיד את האספה הכללית לצורך אישור קדיחת באר חדשה".

בחור : "מתנגד להעלאת מחיר מים אלא רק לבזבזנים. להוציא כרוז ולהודיע שמראשית אפריל יעלה הבזבוז ביוקר".

זזובסקי : "מציע לקבל תשלום מביה"ס וביהכ"נ בעד מים. אפשר לתת להם מים אבל עד גבול ידוע".

מחליטים להוציא כרוז לתושבים. ולכתוב לביה"ס ולביהכ"נ בקשר עם בזבוז מים.

סיפורו של בראון

 ביום 25.05.44 גרושקביץ : "במצב במכון המים הוא לא בסדר. הבזבוז גדול, התצרוכת הולכת וגדלה. בראון עובד שעות נוספות ומקבל תמורת זה 8 לא"י לחודש. נודע לנו שהוא עובד גם במקום אחר וזה לא רצוי. צריך לחפש עוזר נאמן". מחליטים "לקבל עוזר למכון המים באופן זמני ולהפסיק לשלם לבראון עבור שעות נוספות".

 ביום 05.10.44 גרושקביץ : "אנו נמצאים במשבר קשה בעניני אספקת מים. הקריה סבלה מחוסר מים, היתה דמורליזציה בכל מובן המילה, אי משמעת, זלזול בחברי מועצה. קבלנו את קלמן לחודש למכון המים, עברו שלושה שבועות, להחליט לקבלו לעובד קבוע או לפטרו. להכניס סדר במכון המים שיהיה לנו אמון בעובדים בנכון המים".

קצנלן : "האם ליו"ר יש הצעה?". גרושקביץ : "אחרי שאשמע דעת החברים, אולי יש לי הצעה". קריזלר : "מדוע תמיד היה חסר מים ועכשיו פתאום יש די מים?". קצנלן : "האם היו"ר שכח שהיה קלקול במכונות?".

מרוקו : "מתפלא על קצנלן שהצהיר באספה הכללית שאין אצלנו סבוטז'ה. אולם אחרי שהמכונה תוקנה ורואים שיש לנו מים, נשאלת השאלה, מה היה לפני? סימן שגם המכונה התקלקלה באשמת מישהו וגם המים חסרו באשמת מישהו".

זננשין : "האם ההאשמה שהיא כל כך כבדה, מבוססת? דורש תשובה".

גרושקביץ מתייחס בדבריו בעיקר לעבודתו של בראון ואחריו רבים מחברי המועצה. (מטעמי צנעת הפרט לא מצוטטים פרטי הדיון (מ)). בסוף הדיון הארוך והנוקב מתקיימות 3 הצבעות. האם לקבל את קלמן לעבודה באופן קבוע, מתוך 8, בעד 7. האם לפטר את בראון, בהצבעה חשאית , תיקו 4 בעד, 4 נגד. האם למנות ועדת חקירה בענין בראון, הרוב מתנגד אין החלטה. קצנלן : "מציע לכתוב לבראון התראה שבמקרה שישנה איזה דבר מההאשמות נגדו, יפוטר". אין החלטה.

הנושא של מכון המים ובראון ממשיך להתנהל ובאריכות גם בישיבה מיום 16.10.44. (גם כאן לא יצוטטו הפרטים(מ)). בסופו של הדיון לאחר הצבעה חשאית ברוב של 7 נגד 2, מחליטים "להודיע לבראון בכתב כי הוא מפוטר מיום 19.10.44 ויקבל פיצויים לפי הנהוג".

נקיון במקום קידוח

ביום 07.11.44 גרושקביץ : "ע"פ הצעת בוריער לעשות נסיון לנקות את הבארות, נעשה הנסיון על באר א' וכנראה שהנסיון הצליח. מציע לנסות גם את הבאר השניה".

קצנלן : "תפקידנו הבריא הוא לקדוח בארות חדשות. נקוי הבארות צריך היה להעשות בקיץ. כל הדבר בספק גדול היות וע"י הניקוי הפילטר בודאות נעשה חלש מאד, שיש חשש שבזמן קצר יתקלקל לגמרי. גם אם הנסיון הצליח אין אנו פטורים מקדיחת בארות חדשות. כל הנסיונות טובות בתור רזרווה. לדחות את נקיון הבאר השניה לקיץ".

 ביום 14.01.45 גרושקביץ : "לדעת ברויער אם נוכל לנקות את שתי הבארות הסתומות, תהיה תפוקת כל ארבע הבארות טובה וזה לא יכניס אותנו בהוצאות גדולות. מובן שיותר טוב לקדוח באר חדשה" מחליטים לנקות הבארות ולבדוק אפשרות קדיחת באר חדשה.

ביום 08.04.45 מחליטים בענין קידוח באר מים נוספת "רואים אנחנו את ענין הקידוח כתכוף וכחשוב מאוד היות וממנו תלויה שאלת אספקת המים הסדירה לקריה בעתיד הקרוב".

אין לחץ

ביום 05.12.45 עולה לדיון בעיית ירידת לחץ המים ואיכותם, והצורך המתבקש לרכישת משאבת מים חדשה במגדל המים. לאחר הסבר מפורט של המהנדס בדבר הפעולות הנדרשות טרם החלפת המשאבה מחליטים לחסוך : "לעשות שטיפת צינורות  ולהרים את הצינור העיקרי בכדי שלא תכנס בתוכו רפש".

חופרים באר חדשה

ביום 25.02.46 גרושקביץ : "יש צורך בבאר נוספת, למרות שהפחד בשנה שעברה מחוסר מים בקיץ עבר בשלום, אבל החוסר מים יכול להשיג אותנו כהפתעה" מחליטים לפנות לקק"ל לקבל אישור דחוף לחפירת באר מים נוספת.

ביום 08.05.46 לאחר קבלת האישור מחליטים : "לתת הכרזה בעיתונים : הארץ, הבוקר, הצופה והדבר על קבלת הצעת מחירים לקידוח באר בקריה מקבלני קידוח".

ביום 19.08.46 גרושקביץ : "פרופ' ברויר התחיל בפעולת דזינפקציה בבאר החדשה. לפי דבריו ידע את התוצאות באופן סופי ביום שישי, ואז תיכף יודיע לנו. אם התוצאות תהיינה חיוביות, נוכל כבר ביום שישי להשתמש בבאר החדשה. בינתיים עושים נקוי הבאר השואבת לעת עתה, ויש תקווה כח אחרי הנקוי תשאב 40 מ"ק לשעה".

דו"ח ועדת המים

יום 29.01.47 בן דוד : "ועדת המים הורכבה מאנשים שלא היו אף פעם בענינים. יש 4 בארות, 3 עובדות, אחת לא. באחת עשו חיטוי השנה. בבאר החדשה שואבים 48 מטר לשעה. השיברים לא כולם בסדר, חלק מהם דורשים תיקון וגם המשאבות. אנו יכולים לקבל 120 מטר לשעה, התצרוכת עכשיו היא 80. דבר אחד לא בסדר והוא שאין שילוב בין הטכנאים והצטרכנו לדבר אתם קשות. בזמן שאמרו להם לתקן את המשאבות הם ענו, שזה צריך לתקן וזה אמר שזה צריך לתקן. דרשנו שהדבר יסודר ובאם לא, נביא מומחים מבחוץ".

בהמשך מאשרים מחירון מורכב ומסובך עבור תשלום המים, ע"פ חדרים, גודל גינה, סוג הגידולים וכד'".

סיווג מחירי המים

ביום 07.05.47 דיון ב"הגדרת מים מסחריים". החלטה "במחיר מים מסחריים לחייב את המשתמשים במים בשביל מכירת דגים, סיד, מכבסות, מאפיות, בית קפה ואטליזים".

ביום 25.06.47 החלטה "על מר גרין בזמן קריאת המודדים לרשום א'. עצי פרי. ב'. עצי נוי. ג'. שיחים קבועים. ד'. גדר חי".

"מקורות" נכנסת לתמונה

ביום 27.08.47 גרושקביץ : "חב' מקורות עומדים להעביר צנור מים מהבאר שלהם לאדמת טייבר ע"י ק. ים. את הצנור הם רוצים להעביר באדמות שלנו, התחילו לחפור תעלה בלי לקבל רשותנו. יש להבטיח את האנטרסים שלנו. אם נרשה להעביר את הצנור, קק"ל אף פעם לא תרשה לנו לקדוח באר חדשה כשיהיה צורך בזה. אנו כבעלי מפעל מים במקום, לא מעונינים לקנות מים ממקור חיצוני. יש לעמוד על המשמר כי זכויות התושבים שלנו לא יקופחו. יש לקבל החלטה לאחוז באמצעים להפסקת העבודה של מקורות ולא להרשות להם לעבור בשטח שלנו".

סגל : "אם להרשות להם או לא אין להחליט מיד. צריך קודם להיוודע לכל הפרטים המדויקים".

גרושקביץ : "נכון וצריך להרוויח זמן. יתכן שבכל זאת כדאי להרשות, אבל רק אם בידנו הסמכות לקבוע את מחיר המים".

פרחי : "איני יודע אם יש לנו רשות חוקית למנוע ממקורות להעביר צנור באדמתנו". מחליטים לדחות את ההחלטה.

ביום 09.09.47 גרושקביץ : "קבלנו מכתב ממקורות. יכולים לסדר אתם זכרון דברים ולהכתיב להם תנאים. הם מחכים לרשיון להמשכת עבודה. מציע לדרוש מהם עבור רשיון 100 לא"י".

גולדברג : "ההצעה טובה. בכסף זה נוכל לשלם דרישות הפקידים למשכורת 13".

זכס : "לדעתי הסכום מוגזם. יש להתיעץ עם העו"ד אם מותר לנו באופן חוקי לקבל סכום כזה". מאשרים הצעת היו"ר.

"מוטור" לשאיבת מים

ביום 07.07.48 אלנבוגן : "לענין רכישת מוטור לשאיבת מים במקרה הפסקת זרם החשמל, יש חשיבות ממדרגה ראשונה. נמצא מוטור בנזין שירצו עבורו 75 לא"י, המשאבה תעלה 65 לא"י ותוכל לעבוד גם בעזרת חשמל. מציע לעשות אגירה של בנזין, לנקות הבאר ולהתקין שמה את המוטור". החלטה "הטילו על אנגל לבדוק בתוך שבוע ימים".

 ביום 28.10.48 בן דוד : "הכינונו את המשאבות והן עובדות בסדר, אבל החורף נצטרך להכין אותן פעם שניה. ניקינו את הבארות והגדלנו את תפוקת המים בשליש. תקנו את הברזים והשיברים. התחלנו בהכנת אמצעי חרום. חשבנו שנקנה מוטור שאפשר יהיה לעבוד בו כבר עכשיו, אבל במקום זה רכשנו מוטור שאי אפשר לעבוד בו. הוא דורש תיקון ועד עכשיו לא עלה בידנו להשיג את התיקון הזה. בתוך המחנה ליד הבאר שלנו עומד מחסן מצוין ריק. צריך להכנס לתוך המחסן לסגור אותו ולשים עליו שלט "מכון המים קרית מוצקין".

 "מקורות" – פרק שני

ביום 11.01.49 "יש לנסות דבר בנידון מו"מ עם חברת המים מקורות, ולברר אם אפשר לקבל מהם מים במחיר ובתנאים שיתאימו לנו". בוחרים בועדה.

 ביום 03.02.49 ווהל : "נפגשנו עם מקורות. הצענו שימשיכו לספק לנו מים על בסיס שהציעו לפני שנה. אמרו שלא משנים את המחיר, אבל מוכרחים להוסיף את יוקר הדלק ושכר עבודה. מוכנים לספק מים בתנאי שניקח גם בחורף. צריך לשלם להם חצי ההוצאות מהנחת הצינורות. החוזה חל על כל מוצקין ועל כל המוסדות שאנו מספקים להם עכשיו מים. אם נרצה פעם לספק מים למקומות מחוץ למוצקין נצטרך לקבל הסכמתם. מוכנים לקבל מאתנו את הבארות, הבריכה, המנגנון והעובדים ונמסור להם את המכון ורשת המים והם יספקו מים לקריה. מקבלים אחריות על טיב המים והכמות שיחתמו בחוזה".

החלטה "להקים ועדת מו"מ".

 ביום 19.10.49 "מקורות מעבירה את צינור המים שלה דרך אזור השיפוט שלנו וגרמה נזקים לתעלות הניקוז והכבישים. הדבר נעשה בלי ידיעתנו ובלי רשותנו, עלינו לדרוש מהם פיצוי ונזקים, בהסתמך על חוקי העזר לשמור דרכים". החלטה "לדרוש ממקורות 250 ל"י".

 אין מים !!!!

ביום 12.02.50 לוטרשטיין : "לק. חיים יש 8 בארות מים. לנו יש רק 3, לאור הפיתוח צריך 2 בארות חדשות".

הורוביץ : "שאלת המים לא יורדת מהפרק ואינה מקבלת פתרון. חוסר המים בקריה זאת קטסטרופה. המים נופלים ולא תהיה אפשרות לספק מים לכל התושבים. או לקדוח בארות או להתקשר עם מקורות שיספקו לנו מים".

החלטה "להקים ועדה מיוחדת למו"מ עם קק"ל ועם מקורות. נותנים לה זמן שבועיים".

 ביום 30.05.50 חלפון מדווח על התפתחות המו"מ. החלטה "הדו"ח התקבל, ימשיך לדווח על התפתחות הענינים".

ביום 22.06.50 חלפון : "נמצא במגע מתמיד עם קק"ל, לדעתי מקורות אינה רוצה לוותר על הדרישות".

לוינזון : "יש הזנחה בטיפול, להחיש את המו"מ, לא להתחשב בהוצאות הכספיות, רק לפתור את חוסר המים".

הורביץ : "מציע צעד דרסטי לפתרון השאלה, לקנות מים ממקורות ולשלוח לקק"ל את החשבון".

חלפון : "לחלק את הקריה לאזורים, לספק מים בהפסקות של שעתיים לכל אזור ואזור".

ברקוביץ : "לאסור כל השקאה בימים שישי ושבת".

החלטה "לאסור השקאה בין 6 בבוקר ל10 בלילה. להודיע לתושבים, לסרבנים לסגור את המים. לחלק את הקריה לאזורים ובכך להבטיח מים לכל התושבים ובעיקר לקומות העליונות ולקבל תודות לקימוצים אלו, לחץ מספיק".

ביום 27.06.50 "לשנות את השעות ולהרשות השקאה מ8 בערב עד 12 בלילה ומ6 בבוקר עד 8 בבוקר".

 "מקורות" – פרק שלישי

ביום 27.06.50 חלפון : "קבעו פגישה שניה עם קק"ל. עומד להציע להפעיל את הבאר הסתומה".

זק : "לדרוש מקק"ל עלות חידוש הבארות הסתומות. לדאוג גם לאפשרות של הצורך בחידוש הרשת".

חלפון : "לחשוב אם לא כדאי להעביר את מפעל המים למועצה או למקורות".

 ביום 13.07.50 חלפון : "הושג הסכם עם קק"ל ומקורות, נצטרך לשלם למקורות 25 ל"י בעד כל בית קיים. לכל בית חדש ע"פ ההסכם הישן. נוסף לכך, חברת רסקו וארגון המעמד הבינוני יעבירו את הסכומים המגיעים מהם".

 ביום 06.08.50 "לשלם למכונאים עבור הפקוח על ההשקאה, סך 10 ל"י".

ביום 05.10.50 שוב מצמצמים את שעות ההשקאה.

 ביום 19.10.50 "מקורות לא יכולים לספק יותר מ 100 אלף קוב לשנה. יש הצעות לעשות קידוחים נוספים דוגמת ק. חיים ולא לשלם למקורות סכומים גבוהים. אותה כמות שתספק לנו באר אחת שנקדח, תעלה פחות".

ביום 26.10.50 חלפון : "נפגשתי עם קק"ל בשאלת חוסר המים בקריה. כמות המים שמקורות מוכנה לספק, לא תספק את הצורך בשביל מוצקין הישנה וממילא לא עבור השיכונים הנרחבים הבנים בקריה".

 ביום 21.11.50 חלפון : "מקריא מכתב מקורות בו מודיעה כי היא מבטלת את הסכמתה לספק לנו מים, בגלל זה שהאגודה התחילה בחפירת באר חדשה". החלטה "לתת יפוי כח להנהלה להחליט על קידוח בארות נוספות ולהזמין הציוד הדרוש".

 המשך יבוא...