מדינה בדרך – עליה, העפלה ומאבק בשלטון המנדט

שלטון המנדט הבריטי בא"י שהחל לאחר מלה"ע ה1, צידד בד"כ בערביי א"י שהיוו אז את רובו של הישוב בארץ. האינטרס הכלכלי והמדיני של בריטניה, הביא את שלטונות המנדט לקבל שורת החלטות קשות הנוגעות לישוב היהודי בא"י. אחת הגזירות הקשות הייתה, הגבלת העליה היהודית לארץ ומניעת עיבוי הישוב היהודי.

בשלהי מלה"ע ה2, משהחלה להתבהר לישוב היהודי בארץ, תמונת הזוועה של השואה באירופה מחד, ומאידך מניעת הגעתם של פליטי השואה ארצה וגירושם של העולים הבלתי ליגאליים, החל הישוב במאבק קשה ארוך ומתיש לביטול הגזירות ולעקיפתן בדרכי עורמה.

 

ביום 14.01.46 גרושקביץ : "נתכנסנו הערב כדי לתת ביטוי למהלומה הקשה שהוכינו בה עם הפסקת העליה. אפילו רואי השחורות ביותר לא יכלו להאמין כי אמנם יקרה כדבר הזה. נתנו את מיטב בנינו מתוך תקוה כי הקורבנות שלנו לא יהיו לשווא. דווקא אנגליה שנתנו בה אמון, בגדה בנו ומשתמשת בכל כוחותיה נגדנו. קשה להגיד לאן יוביל המצב הנוכחי. עת צרה היא ליעקב. לא היתה עוד כשואה הזאת. אולי נוכל להקל במקצת את הגזירה ע"י אחדות מלאה. אין זה די שאנו מאוחדים בשאלת העליה, עלינו להתאחד בכל השאלות. את שערי א"י יש לפתוח לא רק לפליטים. לכל יהודי זכות לעלות ארצה. מחר מתכנס בירושלים כנוס ישובי. יחד עם כל הישוב משתתפים גם אנו בדרישה לפתוח את שערי הארץ.

 גולדברג (ב"כ ההסתדרות) "טוב עשתה המועצה שכנסה ישיבה זו. לכל יהודי יש זכות להיות תושב בא"י, זוהי מולדתו. לא ננוח ולא נשקוט ושום מעצור לא יצליח להפסיק את עליתם של יהודים למולדתם. עם כל הישוב נעמוד איתן ונעזור לכל עולה. רק ע"י איחוד כל הזרמים נוכל להפר את מזימת הממשלה, לא רק בדיבורים אלא גם במעשים. מזימת הממשלה הגיעה לשיא, בזה שהיא תולה את העליה ברצון הערבים. מזימה זו לא תקום.

 שפירא (ביהכ"נ) "מולדתנו קשורה תמיד במילה עליה. ההבטחה לאבי האומה "ואנכי אעלך", עליה זו המילה היפה ביותר בשפתנו. שאיפת עמנו מיום היותו לגוי. אין להפריד בין המושגים עליה ומולדת. היהדות הדתית תצטרף בכל כוחה לכל הדרכים שהישוב ימצא לנכון לנקוט בהן".

 מנדלברוט (ויצ"ו) "נשי הקריה מוכנות לעשות הכל למען אחינו השבים לארצם. אנו מוכנות לקורבנות למען העם".

נודל (א.א. עובדות) "שליש העם אבד. נשארנו בודדים בלי קשר עם המשפחה. הננו יתומים והעולם הדמוקרטי בוגד בנו. ארגוני הנשים לא יוותרו על שום ילד. נהיה אמהות ליתומים שנשארו בלי הורים. בשום אופן לא נסכים לגזירה. סירות תגענה ועולים יגיעו".

 זיגל (ביה"ס) "בשם 25 מורים ו700 תלמידים מביע השתתפות במחאת כל הישוב. קימת התמרמרות עזה בין הילדים. לא פעם פקפקנו בדור הזה, אך הילדים תוססים ומוכנים לקורבנות הגדולים ביותר. אנו עצמנו אשמים קצת. עד שלא קבלנו את המכה הנוראה לא למדנו לקח. היו לנו מורים טובים כהילל שאמר "אם אין אני לי מי לי". חשבנו שיש לנו ידידים, כעת אנו יודעים שאין לנו. היו לנו הזדמנויות והחמצנו אותן. קיווינו שממשלת הפועלים תביא ישועה. בסוציאליות יש רעיון מצוין אבל בווין וחבריו הם שונאי ישראל. הם דואגים רק לעצמם. יש להתאחד ולשאוף להחייאת העם".

 רייס (אגודת בעלי המלאכה) "אנו מוכנים להשתתף עם הישוב במלחמתו. אם צריך נחליף את כלי המלאכה בנשק".

קצנלן (האגודה השיתופית) "לכאורה לא נשאר מה להוסיף, הדברים נאמרו לא פעם. מצב הרוח המדוכא מוכיח כי הדבר פגע בציפור נפשנו. מדברים על כך שא"י ניתנה לנו בזכות, הזכות לא ניתנה לנו. זוהי זכותנו הטבעית, זהו מקומנו הטבעי. כאן גדלנו ויצרנו. אין לנו כוח פיזי גדול, אבל יש גם כוחות אחרים. יש לנו רצון חיים עצום שיעביר את הגזירה. לא ניתן להשמיד את שארית הפליטה. העליה היא האמצעי היחיד שיכול לאחד את העם בארצו. בכוח הרצון של הקורבנות ושל החיים נבנה את עמנו בארצנו".

 לאחר כל הדברים האלה וכהחלטות סיכום של הישיבה המיוחדת, יוצא המסמך הבא :

"המועצה המקומית ק. מוצקין, בישיבתה מיום י"ב בשבט תש"ו, 14.01.46, בהשתתפות ב"כ כל המוסדות והארגונים בקריה, נתנה ביטוי לרגשות תושבי ק. מוצקין, בקשר עם הפסקת העליה היהודית לא"י, ע"י ממשלת בריטניה.

מעשה זה של הפסקת העליה, שאי אפשר תחילה להאמין בו, הפך והיה לעובדה קיימת, שהחרידה וזעזעה את כל תושבי הקריה עד עומק ליבם. סגירת שערי הארץ בפני כל השרידים היהודים המעטים שנשארו באירופה, הוא עוול מוסרי ופוליטי משווע, המטיל כתם בל יימחה על הממשלה הבריטית, ועל האנושות כולה.

בפעולה זו מתכחשת הממשלה הבריטית למנדט בא"י, האומר במפורש שממשלת בריטניה תקל על ההגירה העברית ותסייע בשיתוף עם הסוכנות היהודית, להתישבות צפופה של היהודים בארץ.

יחד עם כל הישוב בארץ ומוסדותיו, מוחה מועצת ק. מוצקין נמרצות, בשם כל תושביה ומוסדותיה, כנגד הפרה זו של התחייבותה המדינית, המוסרית והבינלאומית של בריטניה, ונגד מסירת גורל העליה היהודית בידי הועד הערבי העליון והממשלות הערביות. הישוב העברי בארץ לא יסכים בשום פנים, שההחלטה על העליה תהיה תלויה בחסדי הערבים, ויעשה כל מה שבאפשרותו, כדי לפתוח את שערי הארץ לפני אחים פליטים, להעלותם ארצה ולעזור להתישבותם על אדמת אבות.

ק. מוצקין ניצבת שכם אחד עם הישוב, במלחמתו הקדושה, והיא לא תרתע בפני כל מאמץ שיידרש ממנה, להשגת עליה חופשית של יהודים לארץ מולדתם, הארץ היחידה, בה יוכלו לחדש את חייהם, כעם חופשי שווה זכויות עם שאר העמים והמדינות.

יושם קץ להתעללות בשרידי עמנו ! יפתחו מיד שערי המולדת לפני בניה ובוניה !".

 ביום 28.08.46 גרושקביץ : "המועצה המקומית מצטרפת לדרישה הכללית של הישוב שלא להוציא לפועל את פסק דין המוות נגד 18 הנידונים בביה"ד הצבאי בחיפה. כן מוחה המועצה המקומית נגד הגירוש האכזרי של העולים מא"י. לא נשלים עם המעשה הזה של הממשלה, השולל מאת היהודי את הזכות היסודית לעלות ארצה. העליה ארצה היא זכות ולא חסד".

 ביום 28.08.46 גרושקביץ : "הסוכנות מוכנה לתת בהלוואה 32 על הוצאות שיכון לעולים שיוחזרו ע"י שכ"ד".

מחליטים "המועצה מקדמת בברכה הצעה זו ותשתדל לבצע את השיכון בהקדם האפשרי".

 ביום 18.09.46 גרושקביץ : "ישיבה זו נקראה לפי ההחלטה שנתקבלה בועד הלאומי, יחד עם נציגי העיריות והרשויות המקומיות, כדי לפתוח בשלב הראשון של התגובה היישובית. (מקריא את מכתב הועד הלאומי מיום 17.09.46).

החלטה פה אחד "להצטרף למחאת הישוב ולהוציא לפועל את הוראת הועד הלאומי, לגבות 360 לא"י מס עליה ולמסרו לועד הלאומי.

נוסח ההחלטה שפורסם בעיתונות : "המועצה המקומית קרית מוצקין, בישיבתה מיום 18.09.46 החליטה פה אחד, להצטרף למחאת כל הישוב העברי, נגד חוקי העליה, גרוש המעפילים, מאסר המנהיגים והמוני עם. כתגובה לחוקים הדרקוניים של הספר הלבן משנת 1939, הוחלט לגבות מס מיוחד, שיהיה קודש לעלייה והעפלה".

 ביום 26.03.47 גרושקביץ : "ביזמתי נקראה פגישה של המועצות וועדי הישובים בצפון, שבע נקודות השתתפו. מכיוון שנותק הקשר עם ת"א, התאספנו כדי לטכס עצה ולמצוא דרך לחידוש הקשר. נבחרה משלחת למושל, מסרנו למושל את הדרישות ועוררתי את שאלת המאסרים בקריה. בעיקר על שני המקרים של ילדים צעירים. המושל רשם והבטיח לענות".

 ביום 01.04.47 "הורי הצעירים שנאסרו מביעים דרישתם לפעולתה מידית לשחרורם. מצהירים כי בניהם חפים מכל פשע".

גרושקביץ : "מבקש החלטה פה אחד כי הנאסרים חפים מפשע ודורשים שחרורם המידי". אושר פה אחד.

 ביום 17.04.47 גרושקביץ : "קרו בארץ מאורעות טראגיים גדולים מאלו שקרו בקריה. נהרגו מעפילים שחתרו לחופי המולדת, נתלו הארבעה בצורה כזו שאין לה תקדים. אושר שני פסקי דין מוות שלפי החוק החדש אין אפשרות לחון אותם. המועצה מכבדת את ההרוגים בקימה. אנו מצטרפים עם כל הישוב בארץ באבל הזה, נמשיך בעבודה ונקים כאן מולדת לעמנו השואף לבנות ולהבנות בארץ ישראל". "עלי להעיר כי בקשו למסור לנו כי שום מוסד ישובי אינו צריך להביע את אבלו לתליית הארבעה. יתכן כי נוסח ההודעה אינו מדויק, אבדוק את הדבר".

גולדברג : "אני מתפלא על נוסח ההודעה ואני מציע להודיע כי אין אנו יכולים להסכים להודעה כזו".

דוארמן : "מה שקרה אתמול הוא עלבון לכל הישוב. כל העם היה מעורב בדבר וממשלה גדולה הוליכה אותנו שולל ע"י רמאות וצביעות שאין לה תקדים. אף פושע מהמין הגרוע ביותר, לא נתלה בצורה כזו. אי הגבה מראה על ניוון".

זכס : "עלינו לקבל החלטת מחאה חריפה על המאורעות האחרונים, להביע זעמנו ומרירותנו נגד התליות והיחס למעפילים".

גרושקביץ : "קרו בקריתנו מקרים מעציבים העלולים להשפיע על מהלך הענינים להבא. בלילה התפרצו יהודים לבתי יהודים והכו מכות רצח אמהות אבות ובנים. לא הסתפקו במכות אלא כילו את זעמם ברהיטי הבית. כמו כן ידוע לכם כי לפני זה היו מאסרים של ילדים. ההורים רואים עצמם עזובים במערכה ודורשים עזרתנו".   

דוארמן : "המצב פקח את עיני כולם לראות את תנאי חיינו. קימת כאן ועדת בטחון ובלילה אחד היה כאן ליל דמים. נשמעו צעקות מכל פינה, אנשים חשבו שזו התנפלות של ערבים, אני שואל מדוע ועדת הבטחון לא יצאה החוצה ומבקש תשובה".

גולדברג : "השאלה נכונה אך לא לכתובת הנכונה. אני באופן אישי אם הייתי שומע צעקות ודאי הייתי יוצא. עלינו לגנות מעשים כאלו מכל צד שהם באים. נעשים מעשים חוליגניים, מוציאים פסקי דין מוות על דעת עצמם, זה פסול ויש לגנות".

ברייטמן : "אנו מצווים לא להרשות כי הקריה תהיה הפקר. יש לסתום את הפרצה בעוד מועד. אני מציע כי יתחילו בשמירה אזרחית, 10 אנשים בכל לילה".

לבקוביץ : "דברתי עם כמה אנשים וכל אחד מודיע כי אינו יודע דבר. מעשים כאלו כהם כהלשנה".

זכס : "בקשר למקרה הלילה, ידוע מאיפה זה הגיע. לברר את המקרה ולהביא את האשמים על ענשם".

גרושקביץ : "אסור להשלים כי יהודים יתפרצו לבתי יהודים בלילה ויעשו פוגרומים". החלטה לבחור ועדה לטפל בנושא.

 ביום 20.08.47 גרושקביץ : "עלינו לקבל החלטת מחאה נגד המאסרים שנעשו בזמן האחרון וביחוד נגד מאסר ראשי העיריות. החלטה זו נעביר למושל, נפרסם בעתונות ונודיע למוסדות הישוב".

החלטה "למחות נגד החוק המאפשר לאסור אנשים בלי משפט. דורשים את שחרור כל הנאסרים שנאסרו בלי אשמה וביחוד ראשי העיריות. מוחים נגד היחס לעולי "יציאת אירופה תש"ז".

 ביום 14.01.48 זכס : "יש להשמיע את הדרישה כי המוסדות המוסמכים יטפלו באיום של מלחמת אחים".

גרושקביץ : "בקשר לעצורי לטרון, שלחנו אתמול טלגרמות למזכיר הראשי, למושל מחוז חיפה, לסוכנות, לועד הפועל ולחבר המועצות, כי יעבירו מיד את כל העצורים לסביבה עברית בטוחה. בקשר לנפגעי בתי הזיקוק, נשארו שלוש אלמנות, הינדליס, ריכטר, וכהן. עלינו לדאוג לתת להן לפחות את העזרה הראשונה והוצאות אשפוז". החלטה "לאשר".

 ביום 11.02.48 גרושקביץ : "לפני שניגש לסדר היום, אני רוצה כי נקבל החלטת מחאה נגד הממשלה על המעשה המחפיר שעשתה בפיצוץ ביהכ"נ "אור זורח" בת"א. זו הפעם הראשונה שהממשלה העיזה לעשות מעשה כזה, בה בשעה שידוע לה היטב כי במסגד חסן בק ביפו ישנה עמדה המשמשת לצלפים ושם לא העזו לנגוע בקדושת המקום. התגובה שהיתה נגד מעשה זה היתה חלשה, עלינו לפרסם את מחאתנו ולעורר את מנהיגות המוסדות, להגיב ביתר חריפות על מעשים כאלה". מאושר.

תם פרק המאבק בשלטון הבריטי, ביום 15.05.48 הוכרז על הקמת מדינת ישראל, החל מאבק חדש, מלחמת העצמאות.

על כך בכתבה נפרדת.

 סוף !