לא חלפה שנה מאז פתיחת ביה"ס וכבר היה המקום צר מלהכיל את כל התלמידים. ביה"ס היה לבי"ס מרכזי לכל הקריות. המשבר הכלכלי והחסר התקציבי בקופת הנהלת הקריה, אילצו את פרנסי הקריה לתת את דעתם לעיתים מזומנות לענין הרחבת ביה"ס.

ב05.05.37, מחליטים לפנות לכל המוסדות המוסמכים לקבלת הלוואה של 1000 לא"י לצורך הרחבת בנין בית הספר ובנית אגף חדש.

ביום 02.12.37 דנים בהרחבת בנין בית הספר. אין ספק בצורך בהרחבה אלא בשיטה, קומה שניה או קרקע.
אלנבוגן : "הבנין למטה יעלה פחות מכפי שיעלה למעלה שכן אנו חוסכים 500 לא"י שצריך לעלות חדר מדרגות".
לוטרשטיין : "שמעתי שאחד מחברי הועדה הטכנית הביע דעתו שיסודות ביה"ס חלשים ואינם מרשים קומה שניה".
לאחר ששאר החברים מתבטאים בנושא בעיקר בשני ההיבטים הנ"ל ובנושא העלויות הכספיות, מחליטים לזמן את הועדה הטכנית ובמידה ובנית קומה שניה אפשרית, לפעול בכיוון זה.

ביום 08.03.38 בנושא הרחבת ביה"ס הספר. פרוש : "בכל בתי הספר באו לידי מסקנה שבגיל 13 יעזבו את כתלי ביה"ס. ולכן החליטו לטפל לפתוח כיתה ט'. לשם החזקת כיתה ט' דרוש 400 לא"י בערך. אם אנו מסכימים נצטרך להתחיל ברכוז תלמידים. אם ירשמו 30 הם יוכלו להחזיק את הכתה על חשבונם. אם רק 20 יחסרו לנו 100 לא"י ונצטרך לחפש מקור לגרעון. אולי זה יתמלא ע"י תמיכה של הממשלה כי מהרגע שנפתח כתה ט' ביה"ס כבר תיכוני והממשלה תתן במקום 200 לא"י שאנו מקבלים, 500 לא"י לכל ילד בכתות הגבוהות". מחליטים בחיוב.

ביום 08.06.38 אלנבוגן : "ההצעות שנפתחו לבנין ביה"ס מראות שיעלה יותר ביוקר מכפי ששערו בתחילה. הכרחי לקמץ בכמה עבודות בלתי נחוצות כרגע ע"מ להתאים את המחיר ליכולתנו הכספית. ההצעה מתקבלת.

ביום 21.06.38 דנים בהצעות הקבלנים, פרטים טכניים שונים והתנאים שיש להציב בפניהם. מחליטים למסור את העבודה לקבוצת הבונה בתנאים הבאים : "החוזה יחייב אותנו רק אם במשך 3 ימים מיום חתימתו ע"י הקבוצה תביא הקבוצה על מגרש ביה"ס חומרי בנין ועד 200 לא"י. זמן גמר העבודה 3 חדשים. הקבוצה תתחייב לקחת קבלנות משנה באמצעות ועדת העבודה במקום ופועלים שכירים סתם מתושבי הקריה עד כמה שזה יהיה אפשר. בעבודת ההובלה להעסיק את מר מנדל במחצית ההובלה. בעד הערבות לטיב העבודה לעכב סכום של 150 לא"י".

ביום 12.10.38 ווהל : "רצוי להקציב 10 לא"י להוצאות סדור חגיגות סיום בנין ביה"ס במוצאי שמחת תורה".
ברקוביץ : "בימים קשים אלה אין להסכים להוצאה כזו, יספיקו גם 3 לא"י".
זכס : "אין הזמן מתאים לחגיגות בכלל לא כל שכן להוצאת כספים על אלה".
שפירא : "דווקא בזמן זה אין לוותר על החגיגה. זו תתן לנו אומץ להמשיך בעבודתנו. חושבני שלא נוציא 10 אלא 3 לא"י".

ביום 04.07.39 שפירא : "יש צורך דחוף לגשת להרחבת ביה"ס. לא קומה שניה אלא בנין קל בחצר אשר לא יעלה סכום כסף גדול. אין החלטה. ביום 27.07.39 מוסרים את העבודה לקבלן.

ביום 19.03.40 אלנבוגן : "נפגשנו עם ליפשיץ מביצור ואם כרמי ממגדל לקבלת הלוואה להרחבת ביה"ס. הראשון עמדתו שלילית בהחלט. לא יתן לנו כסף גם תמורת בטחונות מספיקים. השני מוכן להלוואה בריבית 6.5% בתנאי שנתן ערבויות מספיקות או משכון מגדל המים".

ביום 20.07.43 גרושקביץ : "המצב בביה"ס לא יכול להמשך, המקום צר. כעת לומדים בשתי משמרות והגיע הזמן לעבור למסלול הרגיל. גם הפיקוח על הלימודים לקוי, מוכרחים להרחיב את הבנין. פנינו לממשלה והושג הרשיון הדרוש להוספת אגף של 6 חדרים. צריך הלואה 4000 לא"י".
אברמזון : "עלינו לדחות את הענין, אפילו את הריבית לא נוכל לשלם ואין גם עכשיו הזמן לבנות בנינים".
מחליטים "למסור לועד הפועל למהל מו"מ עם חברת ביצור לקבלת הלוואה עד 4000 לא"י להרחבת בנין ביה"ס".

ביום 10.10.43 גרושקביץ : "עלינו להחליט הערב. ענין בנית האגף הנוסף אינו סובל דיחוי".
פרוש : "לומדים בשתי משמרות. אי אפשר יותר להמשיך. הכתות הנמוכות לומדים 5 ימים בשבוע. הכתות הגבוהות רק אחרי הצהריים. ההפסד בזה יותר גדול מהשאלה התקציבית. כשהתחלנו היה המצב יותר קשה ובכל זאת התגברנו על הקשיים".
פשפיורקה : "כמה ילדים מחברי האגודה לומדים בביה"ס?". פרוש : "450". גרושקביץ : "אסור לנו להצטמצם. ביה"ס הוא לא רק לתושבי הקריה כי אם לכל הסביבה וצריך להיות פתוח לכל".
פרוש : "גם אם יוציאו חלק מהילדים אי אפשר יהיה לסגור אפילו כיתה אחת, הכתות יוקטנו וההכנסות יצטמצמו באותן הוצאות".

קפלן : "לפעול מתוך העזה. אם יכולנו ליצור יש מאין, נוכל גם עכשיו להתגבר. אפשר בשקט לגשת לבנין, ביה"ס חי ונושא את עצמו וצריך שגם יהיה לשם ולתפארת. להכניס גם שיעורי מלאכה וכך תוגדל התמיכה הממשלתית".
מחליטים לאשר את ההצעה ולהעביר את האישור הסופי לאספה הכללית הקרובה.

ביום 07.11.43 גרושקביץ : "ההחלטה של האספה הכללית, אמנם ברוב של 3 קולות לגשת לבנין, צריך לחפש את המקורות לכסף. להשתדל לקבל הלוואה בריבית נמוכה מארגון המעמד הבינוני, צריך גם לשתף את ההורים".
סגל : "חושב שהבנין יעלה יותר מ4000 לא"י. אם חס וחלילה יהיה משבר, יכול הבנין להמיט עלינו אסון".
בחור : "מדוע משנים חברי המועצה את דעתם? כולם הסכימו בישיבות הקודמות לבנין. מציע שכל הורי ביה"ס יתחיבו בסכום של 2.5 לא"י לטובת קרן הבנין, זה יהיה בערך 1500 לא"י".
קריזלר : "מציע, בקשר עם החלטת האספה הכללית לתת יפוי כח למועצה להשיג הלואה בתנאים נוחים וגם הורי ביה"ס ישתתפו בבנין". הצעת קריזלר מתקבלת.

ביום 21.11.43 באותו נושא, אלנבוגן : "אפשר להשיג כסף. אסור לעכב אף לרגע את הבניה. האספה הכללית החליטה ועל האגודה להוציא לפועל את ההחלטה. רואה בזה סבוטז'ה (חבלה (מ)), צריך לגמור עם הקבלנים. אם לא נמהר גם הרשיון ילך לאבוד וגם הקבלנים יתחרטו ממחירי הצעותיהם".
פשפיורקה (?) : "מתנגד לביטוי של אלנבוגן "סבוטז'ה". קודם לסדר הענינים הכספיים ואח"כ חוזים עם קבלנים".
גרושקביץ : "רצוי ששני הדברים ילכו בהתאמה גם הענינים הכספיים וגם סדור עבודת הבנין. מתנגד גם כן להביטוי "סבוטז'ה". על האגודה רובצת אחריות ועליה לחפש מקורות כספיים שלא יהיה עליה למעמסה".
מהנדס גורפינקל : "הרשיונות של החומרים כבר בוטלו. על האגודה תיכף לתת את חלקה, לאחר שנחדש את הרשיונות אפשר יהיה תיכף להוציא את החומרים. לזה דרוש בערך 500 לא"י".
אלנבוגן : "ביה"ס יהיה מוכן לסדר את המלווה הפנימי אחרי שיראו פעולות מטעם האגודה".
גרושקביץ : "למה לא לעשות הכל ביחד. מבטיח שאם ביה"ס ימציא 1000 לא"י, גם האגודה תתן כסף".
סגל : "האגודה רוצה כן לבנות את ביה"ס. לכתוב לביה"ס שעליהם תיכף לגשת לסדור המלווה הפנימי, במקרה שלא יסדרו, הם יהיו הגורמים לדחית הבנין".
מחליטים למנות ועדה מיוחדת לנושא ולהגיע להחלטות על תכנית סופית.

ביום 16.02.44 לאחר פתיחת הצעות הקבלנים לבנין האגף החדש, מחליטים "המועצה מאשרת את כל הפעולות בקשר עם בנין ביה"ס ומסירת העבודה לקבוצת "יצירה". גרושקביץ : "האספה אשרה ללוות 4000 לא"י, אולם לא נצטרך להלוואות חיצוניות גדולות. מהורי ביה"ס נקבל 1000 לא"י. מהקבלנים הלוואה 1000 לא"י. מהכספים שנמצאים אצלנו 1000 לא"י. רק ההלוואה 1000 לא"י מארגון המעמד הבינוני הולך בקושי".
ביום 07.05.44 "ארגון המעמד הבינוני מסרב לתת לנו הלוואה להגדיל את ההלוואה אצל הקבלן ל2000 לא"י".

ביום 28.02.50 זקס : "אין צורך להרחיב את ביה"ס, שאלת החינוך היא שאלה קשה והממשלה תצטרך למצוא פתרון בדרך נכונה כלומר תקבל עול זה על עצמה. אני מתפלא שלא מסתפקים בבניין, אלא רוצים לרצף את החצר. גמנסיה הרצליה בתל אביב יותר ותיקה מביה"ס שלנו וטרם ריצפה את החצר. במקום רצוף החצר, לסדר גן ירקות גדול אשר יחנך את הילדים לאהבת הצומח ויביא גם תועלת".
ברייטמן : "מתנגד להרחבת ביה"ס ומגרש חניה. בראשונה לסדר מה שדרוש לקריה ולא דברים דמיוניים כאלה".
זזובסקי : "מתפלא על הדעה כי אין תועלת חינוכית בהרחבת ביה"ס. האם זה חינוכי ש50 ילדים ישבו בכיתה אחת? הישוב גדל, לא מספיק לבנות 3 כיתות אלא בי"ס חדש. מחובות לא לחשוש, הציבור אף פעם אינו פושט רגל".
כהן : "בכל מקום תרבותי מפתחים את ביה"ס. לדאוג לנוער עתיד העם. לקצץ שרותים לא חיוניים ולתת לחינוך".
פרחי : "קריתנו גדלה ויש להתחיל לטפל בבנין נוסף לבי"ס. בקשר להצעה לגדל ירקות במקום ריצוף, עלי להסביר כי ילדים זקוקים למרחב, גדול ירקות בקנה מידה כזה, עושים במקוה ישראל".
זקס : "על הממשלה לשאת בהוצאות אלה. אם אנו רוצים לתת חינוך לילדי העולים, לבטל את ביה"ס התיכון".
גרושקביץ : "החברים נכשלו. נקודה חשובה בבי"ס אי אפשר לשלול. האם דאגה לבי"ס אינה דאגה לכלל?".
החלטה "בעד התקציב 7 נגד 2. לבנות 3 כיתות נוספות בביה"ס".

ביום 21.08.50 גרושקביץ : "הופתעתי כשנודע כי יש צורך בהוצאה של 1500 ל"י לתיקונים בביה"ס. הסכום כולל סדור שוקת ע"פ המלצת הרופא, תיקון הגדר ושער הכניסה. הועדה הטכנית הודיעה כי התיקונים הכרחיים".
פרחי : "גם אני השתתפתי בביקור, לא כל התיקונים חיוניים. להקציב רק 800 ל"י". החלטה "לאשר 1000 ל"י".

המשך יבוא...