אבן דרך – סמל העיר, נחלת שבט זבולון או ... אשר
(ההשערות, הויכוח – האמת, ומי הוא מר ניסאטי ....)

הערה והארת מערכת.
תקופה ארוכה ניטש הויכוח באשר למשמעות מרכיבי סמל העיר. מאחר ולאורך שנים המקורות האותנטיים נסתרו מעיני הציבור כמו גם מעיני "המתווכחים", רבו הספקולציות בנושא זה. משנרשמה כתבה זו לראשונה, היה זה על מנת להסביר את שורשי הויכוח.
היום, הודות לעבודת החקר הנעשית במסגרת ציון אירועי ה70 להולדת הקריה, נחשפים גם מקורות המידע השונים שנאגרו משך שנים בארכיון העיר. כך נחשפה האמת באשר למשמעות הסמל, כמו גם זהותו של יוצר הסמל.
הנכם מוזמנים לקרוא את הכתבה המקורית, ובסופה גם את .... האמת לאמיתה.

להלן הכתבה המקורית ללא שינויים!
לאחר שאושר תכנונה, נבחר שמה והחל בניינה של השכונה החדשה, היה זה מן הראוי כי לשכונה יהיה גם סמל.
סמל העיר הנבחר כלל בתוכו שלושה מרכיבים.

האחד, כותרת בדמות מנורת שבעת הכנים שהייתה בבית המקדש. סמל המנורה הנישא על כתפי שבויי יהודה ומונצח על שער טיטוס ברומא, סימל את חורבן יהודה וירושלים. משום כך דווקא סמל זה נבחר לסמל את התחדשות היישוב היהודי בארץ ישראל ככלל ובקרית מוצקין בפרט. (כך גם סמל המדינה וסמל נשיא המדינה).
השני, מגדל המים שהיה המבנה הגבוה הבולט והחיוני בשכונה. השכונה הייתה תלויה במים שנאגרו בו ומראשו התנהל גם הקשר באיתות מורס עם הישובים היהודיים בסביבה.
השלישי, ספינה השטה בין גלי הים המסמלת את ברכת יעקב לזבולון: "זבולון לחוף ימים ישכון והוא לחוף אניות וירכתו על צידון". בראשית פרק מ"ט פסוק 13.

האם באמת שוכנת קרית מוצקין בנחלת שבט זבולון ......?
השם עמק זבולון הוא שם חדש יחסית. היוזמה באה מאת הנהלת הקרן הקיימת, עם תחילת רכישת האדמות באזור ותחילת ההתיישבות בתקופת המנדט הבריטי. ראשוני השכונה, שהלכו בעקבות קביעת הקק"ל, לא ערערו על כך.
בבואנו לחקור את התנחלות השבטים בארץ ישראל, אנו מוצאים תיאור מדויק של ההתנחלות בספר יהושע. בפרק י"ט פסוקים 10 עד 16 מתוארים בפירוט רב גבולות התנחלות שבט זבולון. בהמשך, פסוקים 25 עד 32 גבולות שבט אשר. (מצורפת מפת התנחלות השבטים).

לאור הממצאים הארכיאולוגיים בסביבה, ניתן לזהות בוודאות רבה ובדיוק רב, רבים מן האתרים והישובים המוזכרים בפסוקים אלה. מתוך כך עולה ומתבהרת התמונה, כי בעיקרו של דבר כל אזור הקריות וקרית מוצקין בפרט שוכנות למעשה בתחום נחלת שבט אשר.

אנו למדים כי, נחלת שבט זבולון שוכנת למעשה מזרחה מכאן, בשיפוליו הדרומיים של הגליל התחתון, בתחומי בקעת חרוד ועמק יזרעאל. מה שעמד בין שבט זבולון לחוף הים הייתה בעצם נחלת שבט אשר.
למרות זאת, יש חוקרים הסבורים, כי מאחר ותחום נחלת שבט זבולון היה קטן מאוד ובעל אופי הררי אשר היקשה על קיומם החקלאי של אנשיו, עשו אלו כל מאמץ במגמה להרחיב את נחלתם ותחומי עיסוקם. ייתכן כי בתקופת השופטים ובעיקר לאחר הניצחון של דבורה וברק בן אבינועם על הכנענים בראשות יבין מלך חצור, התאפשרה גישת אנשי שבט זבולון לים.

גם בדברי חז"ל אנו מוצאים עדות לפעילותם הימית של אנשי שבט זבולון: "זבולון היה סרסור לאחיו והיה לוקח מאחיו ומוכר לכנענים ומן הכנענים לאחיו".

כך או אחרת, "עמק זבולון" של ימינו היה ללא ספק בתחום נחלת שבט אשר. גם כאן ישנם חוקרים הסבורים כי, מאחר וגם אנשי שבט אשר לא היו מסוגלים לממש את זכותם על חלק זה של נחלתם שלחוף הים, מהיותה של רצועת החוף בשליטת הכנענים והצידונים, (ניתן ללמוד על כך גם מסיפורה של עכו). מתוך ספר שופטים: "... אשר לא הוריש את יושבי עכו ואת יושבי צידון ואת אחלב ואת אכזיב ואת אפיק ואת רחוב, וישב האשרי בקרב הכנעני יושב הארץ". ייתכן שאת ה"חלל" הזה שנוצר, ניצלו אנשי שבט זבולון ובאמצעותו הגיעו אל הים.

בעת העתיקה היה האזור מרכז לשתי תעשיות חשובות, תעשיית הזכוכית מחול ים ותעשיית צביעת אריגים מחומר שהופק מחלזונות שחיו לחוף הים. בתקופה הרומית ביזנטית שגשג האזור ופרח מהיותו על ציר הדרך מארץ ישראל לצור וצידון (סעיף של דרך הים הידועה). עם הכיבוש הערבי ובהמשכו הכיבוש הממלוכי ותקופת השלטון העותומני, למעט התקופה הקצרה של הצלבנים, התדרדר מצב האזור כולו אם כמדיניות מכוונת אם מתוך הזנחה. בפרק הזמן הזה, התיישבו כאן שבטים בדואים והחלו נוצרות הביצות, כתוצאה מהצטברות חולות נודדים במוצא אפיקיהם של נחלי הנעמן והקישון אל הים. התדרדרות שנמשכה עד תחילתה של ההתיישבות היהודית המחודשת.

במפה משנת 1878 של הקרן הבריטית לחקירת ארץ ישראל, האזור אכן מסומן כחולות וביצות וללא יישובי קבע למעט מאהלים בדואיים, תחת השם ג'דירה.

בשנת 1891 מסייר כאן מנחם אוסישקין וכך רשם בזכרונותיו: "שממת דורות שררה אז מכל העברים ובכל העמק הגדול הזה והרחב כמעט ולא נראה איש. רק פה ושם פגשנו באי אלה אוהלים בדואים נודדים. מסביב השתרעו ביצות וחולות, שיחי מדבר, קוצים ודרדרים .... כל היום ההוא רכבנו באותו עמק ועברנו אותו מדרום לצפון וממערב למזרח, ראינו והסתכלנו יפה יפה בכל הסביבה והבנו כי עתיד מזהיר נכון לו בימים יבואו ....". גם הוא אינו קורא לעמק בשם עמק זבולון.
עיקרו של דבר. היום משעולה לעיתים הויכוח על משמעותו של הסמל בעניין זה, יאמרו לך חלק מה"ותיקים", כי .... הים והאניה השטה שבסמל העיר, מאזכרים בכלל את הנוף הימי שנצפה מראש מגדל המים לצד מערב, אל מעבר לחומת החולות שהסתירה אותו מעיני תושבי השכונה.

אך עיקר העיקרים הוא, כי התגשמה נבואתו של מנחם אוסישקין וכל השאר ה י ס ט ו ר י ה !

להלן קטעי המקור מישיבות המועצה המקומית קרית מוצקין, על הפרק – סמל העיר.

ישיבת מועצה מיום 23.01.46.
קצנלן : "מציע לחשוב על סמל המועצה ושהסמל יצויר על תחנות ההמתנה לאוטובוסים".
גרושקביץ : "בענין הסמל אנו מטפלים כבר והייתה התייעצות עם ד"ר ואהרמן. הייתה הצעה לסמל את הקריה ע"י עץ וספר".
קצנלן : "יש לתת לצייר הוראות והוא רק יצייר את הרעיונות שימסרו לו. מציע כסמל העיר את הסמל של ביה"ס".
החלטה : "למסור את הטיפול בענין הסמל לגרושקביץ וקצנלן".

ישיבת מועצה מיום 19.05.46.
גרושקביץ : "בעניין הסמל לקרית מוצקין מטפלים כבר למעלה משנה, היו הצעות רבות והן לפניכם".
דוארמן : "מסביר את מהותו של סמל באופן כללי ומה הן הדרישות מסמל. לפי דרישות אלו ממליץ על הצעת מר ניסאטי, מורה בביה"ס קרית מוצקין. הסמל שלו פשוט, קל לביצוע, ברור לכל אדם.
המגדל מסמל בנין ושאיפה למעלה, הים והספינה מסמלים את המפרץ ואת העלייה לארץ ישראל, המנורה למעלה את האור".
קצנלן : "סבור כי יש להכניס תיקון במגדל, המגדל צריך לבלוט יותר, אפילו למעלה מן המנורה".
דוארמן : "מבטיח כי ידבר עם הצייר ביחס למגדל".
גרושקביץ : "סבור כי אפשר להשאיר לצייר את השיפורים האמנותיים".
הוחלט : "לבקש ממר ניסאטי גם דוגמא של מגדל המים בולט, ובאופן עקרוני לקבל את הצעתו".

בישיבה מיום 16.06.46
"הוחלט לקבל את סמל המועצה של מר ניסאטי ולמסור לד"ר דוארמן את השכלול הסופי של הסמל ע"י הנמכה והקטנה של המגדל בחלקו העליון".

אברהם (אברשה) ניסאטי 1988 – 1908

נולד בעיר פרוסקורוב, שבאוקראינה רוסיה. לאחר פרעות פטלורה ברוסיה, עברה המשפחה לעיר לבוב שבפולין. שם החל ללמוד ציור והשתלם אצל ציירים ידועי שם, השלים את לימודי האמנות באקדמיה לאמנות וארכיטקטורה, בפולין ובצ'כיה. עם עלית היטלר לשלטון בגרמניה, והתפשטות הנאציזם באירופה, עלה לארץ ישראל בשנת 1934. כאן החל לעבוד בעבודות מזדמנות, בהן גם נוטרות ביישובי עמק יזרעאל.

את מגורי משפחתו עם רעייתו לובה קבע בקרית חיים. לימים החל לעסוק בהוראת האמנות בבתי ספר, ובין היתר גם בבית הספר "אחדות" בקרית מוצקין, כאן לימד את מקצועות הציור והפיסול.
בין היתר הקים בקריה חוגי אמנות, היה רסטוראטור (משחזר) תמונות במוזיאון חיפה ומאנה כץ, חבר הנהלת בית שאגאל בחיפה, חבר ונשיא ארגון "בני ברית".

בשנת 1946, פנתה אליו המועצה המקומית קרית מוצקין, בבקשה לצייר את סמל העיר (ראה לעיל). פרי עמלו וכישרונו הרב, סמל העיר קרית מוצקין, שריר וקיים עד ימינו אלה.

נפטר בהיותו בן 80 בשנת 1988, לאחר מחלה קשה.​