לא קל היה למייסדים למצוא בלוח השנה העברי, יום שהוא גם ראש חודש וגם יום שלישי בשבוע, עליו אומרים פעמיים "כי טוב", על מנת לקיים בו את טכס הנחת אבן הפינה לשכונה החדשה. בכל זאת טרחו המארגנים ולאורו של מאמר חז"ל הידוע : "יגעת ומצאת תאמין", אכן יגעו ומצאו כי א' דראש חודש חשוון תרצ"ה (09.10.1934), נופל ב ....יום ג' בשבוע.
הטכס רב הרושם תוכנן להיערך בחולות ג'דירה דאז, בגבולות המגרש עליו היה אמור לקום בעתיד ביה"ס השכונתי הראשון, לימים "אחדות".
ההזמנות מטעם "השכונה העממית אגודה שיתופית בע"מ. (שכונת מוצקין) חיפה", הודפסו (תמונה מצורפת), ונשלחו לכל המכובדים שנוכחותם הייתה מחויבת המציאות, הן פוליטית והן כאות תודה על מעורבותם פעילותם ותרומתם להקמת השכונה.
חלק מהאורחים הגיעו ברכבת מיוחדת לתחנת מוצקין, ("סביניה" דאז – על כך בכתבה אחרת), וחלקם האחר באוטובוסים מיוחדים שיצאו מחיפה ונסעו דרך כביש חיפה עכו. את פני הבאים קידמו שלטים גדולים מעוטרים בברכת "ברוכים הבאים".
בין המשתתפים בטכס היו: נשיא הסוכנות היהודית מר מנחם סוקולוב, נשיא הקרן הקיימת לישראל מר מנחם אוסישקין, נציגו של הנציב הבריטי נציג השלטון המנדטורי בארץ וכמובן אז כהיום נציגי העיתונות המקומית והארצית שהגיעו לסיקור האירוע.
את דברי הפתיחה נשא מר קליבנוב, יו"ר ארגון המעמד הבינוני בחיפה.
הטכס נערך במעמד משפחתו של ליאו לייב מוצקין, מי שהיה מיוזמי הקונגרס הציוני העולמי, שעל שמו החליטה הנהלת הקרן הקיימת לקרוא לשכונה החדשה. את אבן הפינה הניחה אלמנתו הגב' מוצקין בנוכחות ילדיו. (יושבת על הבמה לימינו של נחום סוקולוב בתמונה המצורפת).
לאחר הטכס וממש כפי שנכתב בהזמנה, חתמו המוזמנים את האירוע המרגש ב"מסיבת תה" מכובדת, בקפה "וינה" הידוע שב ..... חיפה!

הבניה עצמה נעשתה בהקפדה רבה ע"פ המתוכנן. תוכננו עשר תכניות אדריכליות לטיפוסי הבתים השונים. כל בית תוכנן לשניים עד שלושה חדרים. ומעט, אבל מעט שינויים קטנים לפי הטעם האישי של המתיישב.
מחירו של בית נע בין 350 ל 400 לא"י (לירות ארץ ישראליות), סכום די נכבד לאותם הימים, אבל בגדר האפשרי לאנשי המעמד הבינוני. לצורך כך, ערכו מייסדי השכונה הסכמים עם הבנקים השונים למתן הלוואות. ההלוואות הוגבלו לכדי 60% מערך הבית, כאשר כל לווה מתחייב להשקיע מכספו הפרטי לפחות כ 150 עד 200 לירות.
בטרם החלה הבניה, הונחה רשת צינורות מים מבאר המים שנחפרה בסמוך למקום בו הוקם לימים מגדל המים, העומד עד היום והוא גם חלק מסמל העיר. המים נשאבו מעומק של כ 17 מ' בעזרת "מוטור" (משאבה), והועלו עד למרומי מגדל המים.
עכשיו כשהכל היה ערוך ומוכן, החלו הזוכים המאושרים להפשיל שרוולים ולפתוח במלאכת הבניין. בתים ראשונים החלו לצוץ בסמוך למסילת הברזל ולתחנת הרכבת, לאורך הרחוב הראשון שנקרא "התכלת", היום רח' אח"י אילת. במקביל החלו לצוץ מבנים ראשונים גם בחלקה המזרחי של השכונה, בסמוך לכביש חיפה עכו. בתוך שנתיים בקצב בניה מהיר, עמדו מוכנות יחידות הדיור ברוב המגרשים.
המייסדים לא שכחו את מחויבותם לנושא מבני הציבור המתוכננים כמו ביה"ס, ביהכ"נ והמקווה. את המימון הנדרש להקמת מבני הציבור לקחו התושבים על עצמם. כל מתיישב חתם על שבעה שטרי חוב כל אחד בן לירה אחת! לתקופה של שבע שנים כערבות לטובת בנק "הלוואה וחסכון".
החלום הרחוק, החל רוקם עור וגידים, שכונת מוצקין הייתה לעובדה קיימת.